משמרות כהונה חלק א פב

ואמאי הא יכול לאכלו וכל היכא דמצי לאהדורי אטהרה מהדרי'

בד"ה אלא וכו' תימה מאי אפי' וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ול"ק דמתני' קתני כלי שרת ולא סכין לבד ואפי' מזרק וכיוצא במשמע והגמרא נקט חד מכלי שרת

ע"ב תוס' בד"ה וטמאין וכו' כיון שאין רוב טמאין עכ"ל והיינו משום דר"כ ס"ל מע"מ אינו כרוב אבל מע"מ כרוב היו הכל עושין בטומאה כיון דאין ק"צ חלוק ולקמן דמוקי ברייתא דהללו עושין לעצמן דס"ל מע"מ כרוב משום דס"ל לההוא תנא כר"ש לקמן דיכול להיות ק"צ חלוק ומ"מ אצטריך למי' דס"ל כרוב דאי לאו כרוב אע"ג דס"ל ק"צ חלוק לא היו הטמאין עושין את הא' דאין עושין בטו' אלא רוב ציבור ובמ"ש התוס' אע"ג דלר"י וכו' בפשי' י"ל דר"י ס"ל מע"מ כרוב ורב ס"ל לאו כרוב ולכך אין עושין הכל בטו' דאיכא תנאי לקמן בהכי ואפשר להעמיס זה בכונתם

דף פ' ע"א גמ' מדחהו מחגיגתו ק' מאי מק' התוס' לעיל בד"ה וטמאין וכו' דאי מספק"ל וכו' ליטמאו וכו' ע"ש נימא דר"כ ס"ל שוחטין וזורקין עט"ש וכולהו תשלומין דראשון ואם כן מדחהו מחגיגתו וצ"ל כיון דמספק"ל כדי להוציאם מס' כרת מטמאין אחד אע"פי שמדחהו וכו' ומסברא סברי כן ובהכי י"ל מה שהק' מהרש"א בתוס' בשמעתין לרב היכי מטמאין א' לפמ"ש התוס' לעיל למה מטמאין וכו' ע"ש די"ל דהתוס' לא כ"כ אלא משום דמדחהו לגמרי כיון דס"ל תשלומין דרא' ושוחטין וזורקין עט"ש וקאמרי דנימא דר"כ יסבור כן משא"כ לרב דלא מדחהו מחגיגתו

ע"ב תוס' בד"ה נזרק וכו' ועוד הא לעיל וכר' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ונר' דלא קשי' דמ"מ מק' התוס' דכי היכי דמצינו דלעיל לא העמידו דבריהם בדיעבד בכ"הג גם כאן נמי בדיעבד לא גזרו ואף דאין הנושאין שוין מ"מ להא מילתא מדמו להו שפיר ומ"ש מהרש"א עוד דמאי פריך הגמ' נוקמא לההיא ברייתא דעל מה הציץ מרצה מדאורייתא קאמר ע"ש כבר הק' כן התוס' ביומא ד"ז ע"א ותי' דכיון דהברייתא מתניא אחר שגזרו חכמים לא הול"ל מרצה ע"ש אך מדבדי התוס' כאן נר' דלא מסתברא להו למי' כן שכ' דמדרבנן קאמר מדאוקמה כר"ן משמע דאל"ה יכול להיות דלעיל מדאורייתא קאמר רב אם זרק הורצה ועיין להשע"ה ז"ל

דף פ"א ע"א תוס' בד"ה א"נ וכו' דחזי' ג"י סמוך לשקיעת החמה וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ז"ל ודוחק לו' דתחי' היום לא הוי שימור משום דסוף היום שלפניו הוי טומאה ע"ש ק' דא"כ אמאי כ' התוס' איום ג' דצריך שיהא קודם היום הא אפילו בסוף היום לא הוי תחי' יום ג' שימור משום דסוף היום שלפניו הוי בטומאה וזהו שהכריחו למהרש"ל ז"ל לפ' סמוך לשה"ח היינו אחר שקיעה

ע"ב גמ' יליף מועדו מכאן ק' למ"ש רש"י ז"ל

בשבת דקל"ב דכל י"ג מדות אין דנין מהלכה ולפמ"ש בחי' לב"ק בשם הגו"ה דהיכא דילפינן מילתא אחרינא בהך ג"ש ילפי' גם מידי דאתיא מהלכה ע"ש ניחא שפיר פירש"י בד"ה ומי דיינינן וכו' גילוי מילתא בעלמא וכו' כצ"ל והמחק תיבת למפרע ודבריו פשוטים ודלא כמהרש"א ז"ל

תוס' בד"ה אלא וכו' אפי' בטומאה ידועה אינו סותר וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים דהא טומאת התהום היינו אחר שנזרק א' מן הדמים נודע לו שנטמא קודם זריקה ובכ"הג בודאי טומאה סותר ולא אמרו דאינו סותר אלא היכא דנטמא אחר שנזרק ונ"ל דכונתם דכיון דבטומאה ידועה אחר שנזרק אחד מן הדמים כבר כלתה נזירותו והוי כאילו נזרקו כל הדמים א"כ כי אמרי' בטומאת התהום דהותרה כשנודע אחר זריקה ל"ש לן בין אחר זריקת דם אחד לאחר זריקת כל הדמים וא"כ מאי אלא אפי' לפני זריקה וכו' דקאמר הגמרא אין כאן שום רבותא וטומאת התהום וטומאה ידועה דקאמרי לאו בחדא גוונא אלא הא כדאיתא והא כדאיתא ובזה לק"מ מה שהק' מהרש"א ז"ל ללישנא קמא ע"ש וניחא גם מה שהק' בסוף הדיבור לר"א המ"ל וכו' ע"ש די"ל לר"א ההלכה אחר זריקה איירי אלא שהרב לשיטתו אזיל דלא שייכא טומאת התהום אחר זריקה ק"ל שפיר דא"כ לר"א ל"ל הלכה כלל ומה שתי' דלא מעכבא אם עשאה קודם זריקה ע"ש צ"ל לפ"ד דגילח על זבח פסול גרע טפי דאל"ה ק' אמאי גילח על זבח פסול לא מהניא נחשבה לתגלחת כאלו עשאה קודם זריקה אבל אין לומר דלא כ' מהרש"א ז"ל דמהני אלא קודם זריקה משום דלא בעינן קרא כדכתיב ור"א לטעמיה דס"ל בסנהדרין דמ"ה ע"ב דלא בעי' קרא כדכתיב וא"כ אפי' קודם שחי' נמי מהני מיהו י"ל דמתני' דאם גלח על זבח פסול כמ"ד בעי קרא כדכתיב וא"כ הא מילתא דחדית לן מהרש"א ז"ל תליא בפלוגתא דתנאי הלזו אך עיקר דברי מהרש"א ז"ל אינם נוחין לי דא"כ אמאי כ' התוס' מ"מ לרבנן וכו' הא אפי' לר"א אתיא שפיר ע"כ נראה עיקר כמ"ש בכונת דבריהם וא"ש הכל

גמ' למ"ד לכם עד דאיכא תרי וכו' עמ"ש בחי' לנדרים דל"ח ע"א ע"ש

דף פ"ב ע"א פירש"י בד"ה דכתיב והבשר וגבי ק"ק כתי' עכ"ל נר' דנתכוון להוכיח דלאו על מיד קאי מנלן דא"כ צ"ל דנ"ל מדכתיב ישרף דאי עיבור צורה ת"ל דהו"ל נותר לזה כתב דבק"ק כתיב דנאכלין לב' ימים והו"ל ע"צ קודם ניתר דע"צ בלינת לילה אחת הוי וע"כ על עיקר שריפה קאי הגמ' דס"ל לרש"י דע"צ היינו קודם נותר וכ"נ מדברי הר"מ בפ"ו מה' פיס"המ אבל התוס' צ"ל דס"ל רע"צ היינו נותר גופיה ובשלמים לא הוי ע"צ. אלא אחר ב' ימים ולילה א' שו"ר לרש"י ז"ל גופיה לעיל דל"ד כ' ע"צ היינו נותר ממש וכ"נ מהגמ' שם ע"ש

תוס' בד"ה בשלמא וכו' מוקמי' לשריפתה בקדש וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ול"ק דודאי הגמרא ידע דקרא אתא לשריפתה בקדש דהא ברייתא היא דקתני הכי אלא דס"ד דאתי נמי לעיקר שריפה ולמסקנא דגמ' גמירי לה לא אתא אלא לשריפתה בקדש אלא דק' במאי דקאמר לן דמה מנ"ל וכו' ת"ל דהו"ל נותר דהשתא לפי"ז לא ס"ל כמ"ש בסמוך דס"ד דקביר להו קודם דהוי נותר וכו' וא"כ מאי בעי לן דמה מנ"ל אלא דזו היא גופא מ"ש התוס' אך יש להביא ראיה וכו' כנ"ל

ע"ב גמ' וחטאת דאהרן משום מעשה וכו' ודאי אצטריך קרא דחטאת דאהרן לפיסולא דמהתם הוא דנ"ל דיצא דמה פסולה אלא דלא הוה צריך להזכיר שריפתה וכ"מ בפירש"י ז"ל והתוס' בפ' בהמה המקשה הקשו כיון דאבר עצמו אסור אמאי אצט' קרא