משמרות כהונה חלק א פא

קאי בזבחים וכו' עש"ב וכדבריו נר' מפירש"י בד"ה אלא שכ' ור"י אפי' נשרפו או אבדו שיריה וכו' מדלא נקט אלא מנחות ויותר נר' לו' דבזבחים קאי שפיר שנויא דמשני לעיל רואה אני דברי ר"א בנטמא ודברי ר"י באבוד ושרוף ובנטמא ה"ט משום דמרצה ציץ על העולין דהשת' אין להק' מר"י דס"ל אין הציץ מרצה על אכילות דבזבחי' משום עולין הוא ולא משום אכילות אלא דק"ק דהשתא למסקנא דגמ' במנחות ס"ל לר' יאושע בנטמא דוקא לכתחי' ובאבוד אפילו דיעבד והשתא ברייתא דלעיל דבנטמא ואבוד קתני כמדת ר"י פסולה הוי לצדדין דבנטמא לכתחי' דוקא ובאבוד פסולה ממש והוא דוחק ועוד אי האי שנויא אמנחות לחוד קאי מאי פריך מדאמר ר"י אם זרק הורצה נימא דהתם בזבחים משום דמרצה על העולין אשר ע"כ נ"ל בהפך דגמ' לא קאי אזבחים אבל במנחות אפי' ר"י מודה דאפי' באבוד דוקא לכתחי' ורואה אני במנחות דקתני ברייתא היינו כי קאי בזבחים אמר כי היכי דפליגי בזבחים פליגי במנחות כפשטה דגמ' והשתא הר"מ ז"ל פ' כר' יהושע ולא כר"י וא"ש הכל אלא דלפ"ז גם שנויא דגמ' לעיל דמשני רואה אני דר"א בנטמא ודברי ר"י באבוד ושרוף אזבחים נמי הוא דקאי וא"כ כי פריך הא שמעת ליה לר"י דאין מרצה על האכילות הו"מ לשנויי דמטעם עולין אשר ע"כ מכח כל זה נר' דהשתא לא מפירש"י רואה אני כי קאי וכו' בשום חדא מנייהו דהשתא כל שנויי דגמ' אמנחות ואזבחים קאי ופסקי הר"מ ז"ל אכתי צ"ע

שם והא בעי' אכילה וכו' והא כתיב איש וכו' ולכאור' יש להוכיח מכאן דבמ"ע לא מהני אי עביד להו שלא כדרך אכילתו דאי מהני הא מדאורייתא חזו שלא כדר"ה ולכך הורצה שפיר והמש"ל בה' יסו"הת נסתפק בזה מיהו י"ל כיון דמדרבנן מיהא אסור כדקי"ל בכל איסורי מאכלות דמדרבנן מיהא אסיר לפחות מקרי לא חזי מדאורייתא וע"ד הס' שנסתפק המש"ל בה' תרומות בפ"ז בתרומה טמאה מדרבנן אי הוי מחוללת ועומדת מן התורה ע"ש ובמ"א כתבתי בזה מיהו בגמ' לקמן אמרי' הב"ע בצבור וכו' גזירה שמא יטמאו הבעלים וכו' הרי דאף דמדרבנן לא אכלי כיון דמדאורייתא חזי לאכילה מהני וכ"נ מדברי התוס' לקמן דף כ' ע"א בד"ה אתא וכו' ע"ש וכ"נ מגמ' לקמן דפ"ג ע"ב דאמרי' ל"נ אלא לשמנו של גיד ל"נ אלא לחיצון וכו' ע"ש

אך לפי מה שנר' מדברי התוס' בפ"ב דקדושין דנ"ו ע"ב בד"ה המקדש דשלא כדר"א שרי אפילו מדרבנן שפיר יש להוכיח מכאן דלא יי"ח במ"ע בשלא בדד"א וכן יש להוכיח מגמ' לעיל דס"ח דמסיק אליבא דר"א דס"ל אכילה ל"מ ואי איתא אפי' אי ס"ל אכילה מעכבא א"ש דיכול לאכול שלא כדר"א מיהו בזה י"ל דהתם הו"ל טמא שאכל קדש ואזהרתיה נ"ל בפ' הלוקין די"ד ע"ב מבכל קדש לא תגע או מג"ש דטומאתו וכיון דלא אכילה בגופיה לקי אפי' שלא כדר"א כדאמרי' בפ' כ"ש דכ"ה ע"ש

שם אילימא הוא ר"נ וכו' מנין שכל ישראל וכו' מהריט"א ז"ל בס' קהלת יעקב דט"ל ע"ד הוכיח מכאן דלר"ש דס"ל כ"ש למכות מודה דבמ"ע לא נפיק בכ"ש דאי איתא נימא ר"נ כר"ש ונפיק מיהא בכ"ש ולעולם אכילה מעכבא וכל ישראל יוצאין בפסח א' משום דמטי כ"ש לכל א' ע"ש וצ"ל לפ"ז דר"ש יליף דכ"ש למכות מכאן דאלת"ה ק' דא"כ אמאי אצט' קרא דושחטו ללמדנו דיוצאין בפסח א' פשיטא כיון דקי"ל לר"ש דבכ"ש נפיק ומ"מ יש לדחות הוכחתו מכאן דכיון דס"ל לר"ש דלכרת בעי' כזית כמ"ש הרב שם ה"נ במ"ע שיש בה כרת כמו פסח לא מיפטר מכרת עד דאכיל כזית כיון דהל"מ דבמקום כרת בעי' כזית ומשכחת לה שפיר הל"מ הלזו גם במ"ע וע"ש בדברי הר' ז"ל ועוד י"ל לפמ"ש הריטב"א בחי' בפ"ג דמכות די"ז דר"ש דס"ל כ"ש למכות גמרא גמיר לה ור"ל הל"מ ע"ש וכיון דקרא דושחטו בפסח מצרים כתיב אכתי לא ניתנה הלכה עד סיני ובזמן ההוא היתה אכילה בכזית עד שבאה הלכה איברא דאכתי יש להוכיח מדאמרי' אלא הא ר"נ מדפטר השניים מפסח ב' ואי איתא דבמ"ע סגי בכ"ש לר"ש נימא דש"ה דיכול לאכול כ"ש ואין לו' דראית הגמ' מדיהיב טעמא שכבר נזרק הדם דאכתי לא ס"ד האי דיוקא מדפריך דילמא שאני התם וכו' וכן נ"ל מגמ' לקמן דפ"ד ע"ב דפריך ר"י לר"ל מברייתא דקתני אחד עצם שיש בו כזית וא' עצם שאין בו כזית אי דלית ביה כזית אמאי מחייב ע"ש ואי איתא נימא דהך ברייתא כר"ש וכיון דנפיק בכ"ש מחייב משום שבירה אפי' אין בו כזית מיהו לזה י"ל במ"ש התוס' שם דמ"ל דהך ברייתא כרבי ע"ש במהרש"א ור' קאמר בברייתא דמייתי שם לעיל שיעור אכילה אלמא דבעי שיעור וע"כ דלא ס"ל כר"ש אי אמרי' דר"ש גם במ"ע יוצא י"ח בכ"ש

שם נימא רבנן היא ולא ר"נ וכו' ולא ניחא ליה לשנויי דלכתחי' קתני ור"נ אם זרק הורצה הוא דקאמר דהתינח למאי דמוקמי' מתני' כר"נ דהשתא מאי דקאמר ר"נ כל ישראל יוצאין בפסח א' דיעבד קאמר כמ"ש התוס' בד"ה ולר"נ אבל לפי' הוא בע"א דמוקמי' מתני' כר"י מילתא דר"נ דפסח אתיא כפשטא דלכתחי' קאמר ולכך הוצרך לשנויי בע"א

תוס' בד"ה ולר"נ וכו' ולמאי דמוקי וכו' עכ"ל לכאורה אין זה מקום לדברים הללו ונר' משום דלכאורה י"ל מה שהקשו אמאי לא משני לר"נ למצוה משום דאי ר"נ בעי אכילה למצוה אמאי אית ליה יוצאין בפסח א' דמשמע לכתחי' לזה כ' דע"כ למאי דמוקי ליה יוצאין דיעבד היא ומ"מ י"ל דר"נ אקרא קאי ומדאורייתא יוצאין לכתחי' ומתני' דקתני לכתחי' לא מדרבנן היא ועיין להתוס' לקמן דע"ב בד"ה נזרק ולמהרש"א שם ע"ש אך התוס' משמע להו מדקאמר מנין שיוצאין וכו' משמע דהלכה למעשה קאמר וע"כ דיעבד קאמר: דף ע"ט ע"א גמ' חלב מנ"ל וכו' האי קרא דמייתי בשלמי' אבל בלול ליכא אלא קרא דועשית עולותיך הבשר והדם וגמ' לעיל מצריך תרי קראי לר"י לעולה ושלמים וצ"ל דאחר דגלי קרא גבי בשר דאין לחלק בין עולה לשלמים שוב אין לחלק ביניהם גבי חלב ולפמ"ש הרשב"א בפ' ג"ה והביאו הפר"ח בי"ד סי' צ"ח דחלב בכלל בשר והביא ראיה מקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר א"ש טפי דבעולה חלב בכלל בשר דקרא אבל בשלמים והבשר תאכל אין חלב בכלל בשר דלית ביה אכילה ולכך צריך קרא בשלמים

שם מ"ט דכתיב והבשר וכו' מכאן מבואר דרבא ס"ל דחויה ועיין ביומא ד"ז ע"ב ובתוס' שם ועיין להשע"ה

תוס' בד"ה או וכו' אע"ג שיכולין ליזהר וכו' עכ"ל ואע"ג דע"כ נכנסים למקדש בטומאה לזרוק דם מ"מ מתני' דקתני יעשה בטומאה משמע דנאכל בטו' דהא קאי גם אנטמא קהל או רובו