משמרות כהונה חלק א פ

רש"י ז"ל מיהו לא מסתבר' לי הא מילתא ונר' עיקר דה"ט לחודיה לא סגי אלא דעיקר הוא משום קרא דוחגותם דיהיב טעמא לקרא ולכך תלי טומאה בשבת וכן הוכחתי לעיל דע"ב מפירש"י שם ע"ש ומ"מ מק' התוס' בקושי' א' דנר' דלאו היינו טעמא דקרא אלא גזה"כ ורע דמ"ש התוס' נטמא יום ט"ו ל"ד אלא דביום ט"ו היה טמא ולעולם דנטמא מקוד' דאל"ה בכה"ג לכ"ע ל"ל תשלומין

רש"י בד"ה חמשה וכו' אין לך קרבן וכו' עכ"ל ר"ל מדלא תנא תמיד ע"כ דעיקר חידושא דמתני' בק"צ דקבוע להם זמן דאין נאכלין אבל לענין דבא בטומאה לא נחית תנא לאשמועי' וכ"נ גם מפירש"י בד"ה הא תני ליה וכן איתא בירושלמי בהדיא ע"ש

בד"ה חמשה למעוטי וכו' ליתני ק"צ וכו' עכ"ל אבל הר"מ ז"ל בפי' המשנ' מפ"ל כפשטה על תיבת חמשה ולא על מאי דתני בפי' ע"ש ומשני לאפוקי חגיגת ט"ו דהוה טעי' ותנינן לה במתני' ולכך תני חמשה וכה"ג איתא בריש כריתות ע"ש ודעת רש"י ז"ל נראה משום דס"ל דגם מאי דתני להו בהדיא איכא לאקשויי אמאי לא קתני כל ק"צ ולכך מפ' דזו גופה קושי' הגמ' ובירוש' פריך אמאי תני להו בשלמי צבור וב' הלחם הא פלוגתא דתנאי אי לחם עיקר או כבשים עיקר וליתני מה שאינו עיקר וממילא שמעי' אידך ומשני תנא חש לתרווייהו ע"ש בקה"ע אכל תלמודין לא ס"ל כן דא"כ מאי פריך חמשה למ"ל ועיין להתוס' לקמן בד"ה שעירי וכו' ועיין לקמן דע"ח ע"א דפריך היינו זבחי שלמי צבור ע"ש

תוס' בד"ה מאי לאו וכו' מאי פריך וכו' עכ"ל נר' ליישב דלרב דאוסר בדיעבד בא' מהן שמן אוסר לכתחי' בשניהם כחושין וללוי דבא' מהן שמן לכתחי' דוקא בשניהם כחושין אפי' לכתחילה שרי וברייתא דקתני אין צולין סתם מ"ל להגמ' דבכל גוונא מיירי אפי' בשניהם כחושין דפריך שפיר ללוי משניהם כחושין ובהכי ניחא גם מה שהק' התוס' בדבור שאח"ז ע"ש דבשניהם כחושין נמי לרב לכתחי' אסור וברייתא בדינא דלכתחי' איירי

דף ע"ז ע"א תוס' בד"ה סד"א וכו' ל"ק אשבת ותמיד ומצרכי להו קראי בסמוך עכ"ל לקמן לא קאמר מוספי שבת בברייתא אלא דס"ל דברייתא דקתני תמיד הוא על מוספי שבת נמי דבתר פ' תמיד כתיב וביום השבת וי"ו מוסיף עע"א והק' מהרש"א ז"ל הא ע"כ ברייתא ל"ק אמוספי שבת דהא קתני במועדו אפי' בשבת ומוספי שבת כתיב בהו קרא בהדיא אלא ע"כ דאחמיר קאי ואפי' נ"ל נמי מקרא דשבת מ"מ ניחא ליה למלפיה מקרא דמועדו גופיה ועיקר קרא לטומאה אבל אמוספי שבת ל"ל הכי דהא קרא בהדיא כתיב ע"ש ואינו מוכרח דכיון דקאי נמי אתמיד שפיר קתני אפי' בשבת ולעולם דכולל נמי מוספי שבת לענין טומאה ומ"מ נראה עיקר כמו שהגיה מהרש"א ז"ל פסח במקום שבת וקאמרי דמצריך להו קראי וע"כ דלא קאי עלייהו במועדיכם משום דלא הוי קבוע וכמ"ש מהרש"א ז"ל והגמ' לקמן דקאמר אי כתב תמיד פסח לא יליף מיניה הומ"ל שכן קבוע אלא משום דמבע"ל להאי פירכא דתדיר לגבי שאר קרבנות

ע"ב גמ' אימא כוליה להכי הוא דאתא וכו' הק' מהרש"א ז"ל אימא דר"י ס"ל כוליה להכי הוא דאתא ומנ"ל לגמ' דחד בעולה וחד בשלמים וצריכי ע"ש ונ"ל דל"ק דודאי לכ"ע היכא דאיכא למדרש דרשיי ולא אמרי מילתא דאתיא בק"ו וכו' כדאיתא בכול' תלמודא אלא דר"א הכא ס"ל דאי איתא דבעי בשר ודם לימא קרא בשר קודם דם כדכתי' בקרא דועשית עולותיך והשתא לר"י ע"כ דס"ל חד בעולה וחד בשלמים וצריכי דאל"ה הא איכא למדרש בקרא דודם זבחיך לו' דבעי תרווייהו דם ובשר וקרא דועשית עולותיך למה דם בזריקה אך ראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' מעה"ק דפ' לדרשא דמה דם בזריקה אף דפ' כר"י וע"כ דתרתי ש"מ וכמ"ש הלח"מ ע"ש וא"כ הד"ק מהרש"א ז"ל לדוכתה ונר' לו' בסגנון אחר דגמ' מסיק לקמן דהא לכתחי' והא דיעבד והיינו משום דלא שנה עליו הכתוב לעכב והשתא ק' בס' ר"י הא איכא למדרש לעכב וע"כ דס"ל חד בעולה וחד בשלמים וצריכי

שם חדא דפסולה דיעבד וכו' הא דלא ק"ל ברייתא דפסולה אברייתא דאם זרק הורצה לחודייהו משום די"ל דהורצה על העולין אבל על האכילות אפי' בדיעבד פסולה אבל השתא דמשני באכילו' דוקא לכתחי' פריך שפיר ומשני הא ביחיד וכו' ופסולה ל"ד לשי' רש"י והתוס' אבל לשי' הר"מ בפ"א מה' פסה"מ ניחא שפיר דבצבור הציץ מרצה על האוכלין והיינו מתני' וביחיד אין מרצה על האוכלין אפי' בדיעבד והיינו ברייתא דקתני פסולה אבל על העולין ביחיד דוקא דיעבד והיינו ברייתא דאם זרק הורצה וא"ש הכל וע"ש להלח"מ

תוס' בד"ה עומר וכו' וא"ת ובב' הלחם וכו' עכ"ל הא דלא הק' אמתני' גופה משום דעיקר חידושא דמתני' הוא דאין נאכלין בטומאה ולעיקר קו' התוס' י"ל דעיקר קושי' הגמ' היא מעומר אבל ב' הלחם אשגרת לישנא דמתני' נקט וניחא מה שהק' התוס' בד"ה נימא ובד"ה כי ולא אסיק אדעתיה להק' מב' הלחם אלא רב מרי לקמן

בד"ה אלא וכו' אמאי לא משני כדלעיל וכו' עכ"ל נ"ל דכיון דברייתא קתני אבוד ונטמא לא ניחא ליה למי' כמדת ולא כמדת דא"כ הוי לצדדין דבאבוד כמדת ממש ובנטמא כמדת ולא כמדת ול"ד לדלעיל

דף ע"ח ע"א גמ' א"כ הו"ל ד' ואנן ה' תנן ק"ק מאי פריך לעיל חמש' למעוטי מאי ופירש"י ליתני כל ק"צ וכו' הא אצטריך למתנינהו בהדיא לאשמעי' אפי' ב' הלחם הבאין בפ"ע ולאשמעי' דהציץ מרצה על האכילות או דהותרה בצבור וכן לפי' הר"מ בפיה"מ דעל תיבת חמשה פריך ק'

שם והא עיקר קראי בזבחי' וכו' ק"ק נימא דאשמעי' דר"א אפילו בזבחים אמר דלא תימא דוקא במנחות אבל בזבחים מודה דדרשי' ועשית עולותיך וכו' וכה"ג אמרי' לעיל כי אמר ר"י בזבחים וכו' דאף על גב דתניא לעיל דפליגי בזבחים מ"מ ר"י הא גופה אתא לאשמעי' דאין להק' מברייתא על ר"י וי"ל דכיון דעיקר קראי בזבחים כתיבי ע"כ ר"י דבעי תרתי במנחות משום דיליף מזבחים וא"כ אי ר"א מודה בזבחים אמאי לא יליף מנחות מזבחים כדיליף ר"י דלא ניחא ליה למי' דפליגי ר"א ור"י באי ילפי' מנחות מזבחים

ע"ב גמ' הא בטומאה הא באבוד וכו' הר"מ בפ"א מה' פסה"מ פ' בזבחים בנטמא אם זרק הורצה ובאבוד לא הורצה ובמנחות פ' אף באבוד דוקא לכתחי' וכ' הלח"מ ז"ל שם דפ' כר' יוסי ולא קאי הגמ' אלא אמנחות אבל אזבחים קאי שפיר שנויא קמא דכי