משמרות כהונה חלק א עט

הגמ' בשמעתין לפי מה שפי' בו התוס' בראש הדיבור וצ"ע ועיין להתוס' בפ"ק דמ דמנחות ד"ר בד"ה אשם וכו' וע"ש להחו"ן ז"ל

פרק שביעי

דף ע"ד ע"א תוס' בד"ה נחתך וכו' והא חזה ושוק דאסורין לזרים וכו' עכ"ל בגמ' בחולין דצ"ח גבי זרוע בשלה מבואר דאיכא ששים כדי ביטול אלא דהתם זרוע לבד אבל הכא חזה ושוק ליכא ס' ומ"מ הא קי"ל מב"מ חד בתרי בטיל וילפותא דהתם אסמכתא בעלמא כמ"ש שם הראשונים ונר' משום דאין מבטלין איסור לכתחילה הוא דקאמרי התוס' וע"ש בתוס' בחולין

דף ע"ה ע"א גמ' והא גבי בת כהן וכו' הא דלא פריך הכי ארב מתנא מברייתא דמכוה משום די"ל מתכת אש היא וברייתא דמכוה בשל עץ ולפ"ז ק' לפמ"ש התוס' דלשינויא קמא דלעיל לא פריך מידי ברייתא דמכוה אברייתא דרבי דילפי' מפסח א"צ רבויא דתשרף וקרא יתירא הוא וכן ק' למ"ש מהרש"א בתוס' דסוגיין כמ"ד גחלים לוחשות ע"ש וי"ל ובמאי דפריך ונקיף לה חבילי זמורות מפשטא דגמ' נר' דלא פריך אלא בתר דמשני דתשרף רבויא ונר' משום דאי מתכת אש היא בלא שום רבויא כיון דקרא סתמא כתיב ודאי דלא עבדי' לה אלא מיתה הקלה אפי' בלא דר"ן כדאמרי' כה"ג בפ' ד"מ דאי אתה רשאי להחמי' עליו אבל למאי דמשני דמכח רבויא הוא אבל אש דקרא היא אש דוקא פריך שפיר נקיף לה חבילי זמורות ומשני מג"ש מפקי' דדוקא שריפה נשמה ופריך ונעביד לה חמי האור הוא ג"כ ע"ד ואופן הנז' ומשני כדר"ן והדא פריך אחר דקי"ל ברור לו מינה נפיק חבילי זמורות ג"ש למ"ל וחדית ליה השתא דבלא ג"ש הו"א לאו שריפה וכיון די"ל דג"ש אתא להכי תו ליכא למי' דממעטי' חבילי זמורות מג"ש דמנ"ל הא דילמא לא אתא ג"ש אלא לגלויי דהויא שריפה ואצט' דר"נ גם למעט זמורות וניחא דברי רש"י ז"ל דלא כמהרש"א ז"ל ואין להק' למ"ל רבויא דתשרף כיון דאיכא ג"ש דבעי' שריפת נשמה ולא מ"ל אלא בפתילה של אבר או בחמי האור ומכח ברור לו עבדי' אבר דהא תרווייהו כי הדדי נינהו כדמוכח מברייתא דמכוה דמחד רבויא גחלת של מתכת וחמי האור די"ל דלעולם חמי האור עדיפי מאבר וברייתא דמכוה כיון דרבויא הוא רבי כל מילי אע"ג דל"ד להדדי אבל הכא כיון דלאו רבויא הוא אלא מכח דלא משכחת שריפת נשמה הוה מוקמי' בחמי האור והו"א דאבר לאו אש הוא וכיון דלאו אש הוא תו לא מהני דרשא דר"נ להא מילתא

שם והא גבי פרים וכו' אין להק' לפמ"ש התוספות בד"ה באש דהומ"ל באש תמות מאי פריך הא גבי פרים לא הומ"ל הכי די"ל דלא כ"כ התוס' אלא לס"ד אבל למאי דמסיק ג"ש שריפה שריפה לא הומ"ל באש תמות וע"כ דמשמעות תשרף הוא רבויא בלא שום יתורא ופריך שפיר ומסיק דהכא הרבוי הוא מדכתיב תשרף לבסוף

תוס' בד"ה וגרפו וכו' מחמת חום השלהבת וכו' עכ"ל יל"ד למאי דמסי' דהפת מותרת בגרפו אמאי קתני ברייתא ע"ג גחלים ליתני רבותא אפי' גרפו ונ"ל דלא כ"כ התוס' אלא לס' המבעי אבל למאי דמסיק הדרי' לסברא דגחלים עדיפי מגרפו ובהכי ניחא מה שהק' מהרש"א ז"ל למ"ש רש"י ז"ל לעיל דגחלים מותר וכ"ש גרפו דדברי רש"י הם למסקנא דשמעתין והרב ז"ל תי' דדברי רש"י הם למ"ד לוחשות דלא כ' התוס' דגרפו עדיף אלא מעוממות ע"ש ועפי"ד ניחא מ"ש רש"י לדברי האוסר היינו רבי ולמ"ד עוממות אתי הבעיא אפי' לרבנן אי עדיף גרפו מלוחשות אבל לפ"ד מהרש"א ניחא דלוחשות עדיפי מגרפו ולפ"ד מהרש"א ז"ל צ"ל דלפי המק' ממימרא דר"י בגרפו דפסח ע"כ דס"ל דתסתיים דר"י הוא דאמר עוממות ראי לוחשות שרי כ"ש גרפו דלא הוי אש והגמ' לעיל בפ' כ"ש קאמר פליגי שמואל ור"י בזה חד אמר וחד אמר ולא קאמר תסתיים הוא למאי דמסי' בשמעתין דגלי רחמנא התם וכו' מה שהק' מהרש"ל ז"ל אמאי קאמר לעיל כשאבוקה כנגדו ע"ש י"ל דלעיל איירי למ"ד לוחשות מותרות ולא כ' התוס' סברא לאסור בחום התנור שגרפו אלא לדברי האוסר בלוחשות ובמ"ש התוס' ובירוש' דייק וכו' נר' שבאו לתרץ קושייתם דעפי"ד הירושלמי ניחא דאע"ג דחום תנור שגרפו מכח השלהבת מיהו חם נמי מכח הגחלים והו"ל זה וז"ג והגמ' מבע"ל אי אמרי' בגרפו נמי נוצח כמו באבוקה דנוצח הגחלים כמו דנוצח גבי פסח חום התנור ופשיט ליה דאינו נוצח והו"ל זה וז"ג ולמ"ד זוז"ג מותר לא אמרי' יש שבח עצים בפח אלא כגורם אחד דאיסור כמו שנר' מדברי מהרש"א בפ' כ"ש דכ"ו ע"ב ע"ש ועיין מה שכתבתי שם

ע"ב תוס' בד"ה יטול וכו' אמאי סגי ליה בקליפה וכו' עכ"ל נראה דקושייתם לפי' ריב"א שכ' התוס' לקמן בד"ה תניא אבל לפי' ר"ת ל"ק דקליפה עצמה שנתערבה שהיא כמו חלב ועיין להש"ך סי' צ"א סק"ח ולה' פלתי שם ע"ש

דף ע"ו ע"א תוס' בד"ה בשלמא וכו' למה הפסח וכו' עכ"ל נראה דלא ק"ל מכל פסח דעלמא די"ל כיון דאיכא אש בעין כח האש נוצח ומטוי מחמת האש קודם דמטוי מחמת השפוד הוא ע"ד שכתבו התוס' לעיל בד"ה גרפו משם הירוש' וכן למסקנא דחרס רותח י"ל דאיכא אש בעין ולא ק"ל אלא לס"ד דס"ד בחרס צוננת וקאמר בשלמא למ"ד עי' גבר שפיר הלא למ"ד עי' גבר נמי קשה לל"ק מ"ש מהרש"א וניחא נמי מה שמק' בתי' התוס' שתי' דאין שפוד של עץ קולט וכו' דלר"י לעיל בר"פ דס"ל דצולה בשפוד של מתכת מאי א"ל ועפי"ה ניחא

ע"ב גמ' תיובתא דרב עיין מה שהק' מהרש"א ז"ל וי"ל כיון דטעמ' דתערובת טעמי' אוסר אפי' דיעבד וטעמא דתערובת גופיה אינו אוסר בדיעבד כשידוע שלא נתערבו א"כ ברישא הול"ל מטעמא דתערובת טעמים אבל שינויא דגמ' הוי איפכא ומה שתי' לקושייתו עיין פירש"י בד"ה אין צולין

שם לימא כתנאי וכו' עיין להתוס' בפ"ב דף ע"א ובמהרש"א שם ועיין מ"ש בחי' שם

שם ומדשבת לא דחיא טומאה לא דחיא ק"ק לגי' רש"י ז"ל אמאי תלי' טומאה בשבת הא אי אותו הטעם דפשיט"ל שבת כיון דאית ליה תשלומין גם טומאה כן ונר' דטומאה לא דחיא אפי' בגוונא דל"ל תשלומין כגון שנטמא ביום א' במת דטמא טומאת ז' אפ"ה כיון דשבת לא דחיא טומאה לא דחיא דטומאה ושבת כי הדדי נינהו ובהכי ניחא קושי' אחרונה שהק' התוס' על גי'