משמרות כהונה חלק א עו

תוס' בד"ה השוחט וכו' דהא לא שנה עליו הכתוב וכו' עכ"ל התוספות בפ"ק דתמורה ד"ד כ' דיש בירוש' דרשא דהפסח עצמו כשר ויש לכוין גם מ"ש כאן לזה דאי שנה עליו הכתוב לעכב ע"כ ההוא קרא דירוש' דרשי' ליה לדרשא אחרינא אמנם כיון דלא שנה עליו הכתוב שפיר דרשי' לההיא דרשא ובזה ל"ק מה שהק' הפר"ח בליקוטיו ע"ש ומהרש"א ז"ל הק' דהא שנה עליו לא תשחט ולא תזבח ותי' דההוא לעבור עליו בב' לאוין הוא דאתא ע"ש ואע"ג דאמרי' בפ' כ"ש כל היכא דאיכא למדרש דרשי' ולא מוקמי' ליה בלאוי יתירי היינו דאיכא למדרש לדרשא אחרת אבל לעיכוב מסתבר טפי לאוקמ' בלאוי יתירי מלפסול הקרבן ולפמ"ש דהכא איכא רבוי א"ש טפי אבל ק' דהא לר"ש אצט' תרי קראי לקמן לזבח זבחי ואי מק' לת"ק טפי הי"ל להק' מאי מייתי ראיה מתוספתא נוקמה כר"ש וצ"ל דאף לר"ש הו"ל למכתב בחד קרא ל"ת על חמץ דם זבח זבחי ודע דמדברי רש"י לקמן בד"ה המקטיר שכ' אי לא היה לא' מבני חבורה בשעת שחי' נר' דס"ל דהפסח פסול ע"ש

דף ס"ד ע"א רש"י בד"ה קשיא וכו' דומי' דשאר קרבנות וכו' עכ"ל נר' דק"ל מאי פריך מליקה אמליקה נימא דהמליקה א"ח אלא אם יש להמולק ולא על מה שיש לא' מבני חבורה וברייתא קמייתא ביש לו להמולק ובתרייתא ביש לא' מבני חבורה לזה קאמר דומיא דשאר קרבנות ועוד דומיא דשחי' דבכל ענין איירי

תוס' בד"ה טעמא וכו' דהא איכא למידק מריש' איפכא עכ"ל ונ"ל לשי' רש"י ז"ל דכיון דבי"ד דקאמר ר"ש לשמו חייב לא שייך למידק הא סתמא פטור דהא סתמא לשמו קאי בי"ד וא"כ דל"ד לשמו אלא דסתמא לשמו הוא ועיקר הדיוק משלא לשמו הוא ודומיא דידה דיוקא דבמועד הכין הוא וראיתי לרש"י בחולין ד"ל שכ' דסתמא לשמו קרי ליה ע"ש ועיין בריש זבחים בגמ'

ע"ב גמ' עיילי תלתין ועבדי משמע דעבדי כל השלשים וכ"נ מפירש"י ועיין להרב קול אליהו ח"א בראש הספר ולה' שבות יהודה ז"ל ובהשמטו' שם דשקיל וטרי בזה עם הרב מהר"ם סוזין ז"ל ע"ש

שם אביי אמר ננעלו תנן דקדק מהרש"א ז"ל א"כ תפשוט בעיא דלעיל מדננעלי ע"ש וי"ל דננעלו משום דוחק ישראל ולא משום דבעי' בזאח"ז ומ"מ במאי דקאמר סמכינן אניסא היינו משום חששא דג' כיתות כפירש"י

תוס' בד"ה אתיא וכו' עיין מהרימ"ט ז"ל בחי' לקדושין ע"ב ובחולין דקי"ג ובבכורות דמ"ט ע"א ולה' היו"ט ז"ל ע"ש

דף ס"ה ע"ב גמ' ר"י לטעמיה וכו' ראיתי מק' למ"ד בחולין פ' ג"ה הא דידיה והא דרביה דר"י גופיה ס"ל מב"מ בטל א"כ הא דפריך ר"י לרבנן לדבריכם למה פוקקין תק"ל לדידיה ע"כ ונר' דההוא דמשני הא דידיה הא דרביה לא ס"ל כר"א דמורה ר"י לענין כפרה א"נ ר"י גופיה ס"ל אין דם מבטל דם אלא דפליג ארביה דלא ילפי' מינה בעלמא למין במינו א"נ הגמ' כאן הו"מ לשנויי אין עולין מבטלין זא"ז למ"ד בעלמ' בתר בטל אזלי' ועיין בתוס' בשמעתין

תוס' בד"ה אטו וכו' ור"ת מפ' וכו' עכ"ל ולפי' ר"ת עכ"ל ההיא דסוטה מטעם מליחה ועיין במהרש"א שם: פרק ששי

שם מתני' שחיטתו וכו' פירש"י דכתי' ביום זבחו וכו' לכאורה לא היה צריך לזה אלא משום דכתי' בי"ד ולא בט"ו ואי על זריקת דמו קאי הא דם נפסל בשקיעת החמה וי"ל דקי"ל בקדשים הלילה הולך אחר היום שעבר וא"כ ליל ט"ו קרי' ביה י"ד שפיר

דף ס"ו ע"א גמ' מכלל דתמיד קרבה ברישא מנ"ל וכו' הו"מ למילף תמיד ממוספי רגלים ופסח לא יליף ממוספין שכן תדיר וי"ל כמ"ש מהרש"א ז"ל בתוס' שכן מכפרי

תוס' בד"ה מועדו וכו' ואי מג"ש וכו' עכ"ל הק' מהרש"א ז"ל דכוונת הגמ' למ"ל ג"ש ולכך עביד צריכותא לתמיד לענין טומאה ולפסח לענין שבת ע"ש ולכאורה אי על הג"ש אמאי צריך צריכותא לב' הצדדין בחד צד סגי דאז אצט' הג"ש אך י"ל דהצריכותא אברייתא קאי דנקט תרוייהו טומאה ושבת מג"ש דמועדו ולכן נר' דאי צריכותא להג"ש נימא דתנא דברייתא דנקט ג"ש מקמי דליתי שאר קרבנות דאז אצטרי' להג"ש לגלויי דלא נילף במ"מ שאר קרבנו' ע"ד שכ' התוס' לעיל דס"ד בד"ה אתיא ע"ש ואחר דמייתי שאר קרבנות אצטר' הג"ש למיתי שאר קרבנות מתמיד ופסח וכמ"ש ושמא תנאי היא בירוש' בפ' כ"צ אמתני' ד"ה דברים באין בטומאה ומייתי פלוגתא בהדיא בהא מילתא ע"ש והנה ביומא ד"ז אפליגו אמוראי אי טומאה הותרה או דחויה ואמרי' בגמ' דבאילו דאהרן מודו כ"ע דדחויה דכיון דקרבן יחיד הוא ותמהו התוס' בד"ה כיון וכו' הא כולהו נ"ל מבמועדו ומ"ש דבהאי הותרה ובהאי דחויה ע"ש מה שתי' וק"ל דבס"פ טרף בקלפי דמ"ו ע"ב אמרי' בגמ' שבת דהותרה בציבור סופו נמי דחי טומאה דדחויה בציבור תחילתו דעיקר כפרה דחי סופו דלאו עיקר כפרה לא דחי ע"ש הרי דשבת הותר' וטומאה דחויה ומ"ש הא מהא כיון דכולהו נ"ל מבמועדו ואף אי איכא שום סברא בהא טפי מהא ק' הא באילו של אהרן נמי איכא סברא דקרבן יחיד ואפ"ה ק"ל להתוס' עלה ובהא ל"ש תי' התוס' ונ"ל דהגמ' שם כמאן דנ"ל מעל עולת התמיד ומאיש נדחה ולאו מבמועדו ומאי דהוזכר שם לעיל מזה מועדו ל"ד כמ"ש הת"י שם ובשבת מסתבר' ליה דהותרה אבל למאן דנ"ל מבמועדו כולהו דחויה או הותרה ואפשר דפלוגתא דדחויה או הותרה בהאי תליא דכולהו משמע להו מועדו דדחי שבת וטומאה אלא דמ"ד הותרה ס"ל דקראי דעל עולת התמיד ואיש נדחה להאי מילתא נמי אתיא ומיתורא דקראי ידעי' דהותרה ומ"ד דחויה ס"ל קראי לדרשא אחרינא ובהכי ניחא קושי' התוס' לקמן בד"ה אלא וכו' ע"ש דר"ש ס"ל דחויה כדאי' בפ' כ"צ דע"ז ולדידיה נ"ל שפיר ממשמעו' מועדו ורשב"ל משום דס"ל הותרה אצט' למילף מוישלחו אבל הלל ע"כ דלא מ"ל מועדו כלל כרמוכח כגמ' ולפ"ז למאי דקי"ל מבמועדו גם שבת דחויה דלא בגמ' דפ' טרף בקלפי ועיין להרמב"ם ז"ל ברפ"ב מה' שבת שכ' שבת דחויה היא אצל חולה וכ' מר"ן בכ"מ דיליף לה מדקי"ל טומאה דחויה וכ"ד הרשב"א וראיתי להרשב"ץ ז"ל ח"ג סי' ל"ז הוכיח דלא כהרשב"א מגמ' דפ' טרף בקלפי ומגמ' דפ' יו"הכ דאמרי' מה למלאכה שכן הותרה בציבו' ע"ש ועפי"ה לא מכרעא דהך סוגיין אתא כמאן דיליף מקראי אחריני אבל אנן קי"ל כמ"ד דנ"ל מבמועדו וכולהו כי הדדי נינהו ועיין לה' מועדי ה' דס"ג: