משמרות כהונה חלק א עד

מוזהר מלישא ב' נשים בכל השנה דבית אחד הוא בונה ולא ב' דא"כ מאי פריך ביבמות ד"ך אלא מן הארוסין ליתי עשה ולידחי ל"ת ומאי קו' הא איכא עשה נמי דבית אחד ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ע"ש ומן האמור י"ל דכיון דלס' הר"מ לא הוי אלא כלאו דעלמא שפיר אתי עשה ודחי תרי לאוי דלא סמיכי ועיין בתוס' במכות ריש דט"ו ע"ש

תוס' בד"ה העולה וכו' דשמא מוספין חמירי וכו' או שמא נו"ן חמירי וכו' עכ"ל כ' המש"ל ז"ל בריש ה' תו"מ דלא הוו צריכי להכי דבחד צד דנו"ן חמירי סגי דאי לא כתיב אלא קרא דהעולה הוה מוקמי' ליה למוספין ע"ש ונ"ל דהוצרכו לב' הצדדין לאביי דאמר עליה שלמים וכו' דלדידיה קרא דהעולה ע"כ בנו"ן דהא שלמים כתיב

בא"ד משמע טפי לעיכובא וכו' עכ"ל יש להבין מנ"ל לעכב כיון דתרי קראי צריכי כמ"ש התוס' וצ"ל דלס"ד דגמ' שם סבור דתרי קראי לעיכובא וכולהו בהקטרה ומשני למצוה ותרי קראי חד לשחי' וחד להקטרה א"נ דמחד קרא ילפי' לעיכובא דלמצוה נ"ל דיוקדם דבר שנאמר בבקר לדבר שנאמר בו ביום ומשני למצוה ולזה אח"ז הק' התוס' ת"ל מדנאמר בו בבקר

והנה המש"ל ז"ל שם הק' אמאי מייתי דרבא לעיכובא כיון דלמסקנא מצוה ע"ש וכוונתו ארבא גופיה אמאי נקט לישנא דעיכובא למסקנ' דלמצוה הוא וכ"מ מלשונו אח"כ ע"ש גם ממ"ש בתי' קושי' דאצט' להיכא דשחט ב' כאחד אבל אי קדים ושחט דמוסף גומרו קודם התמיד כמו שאר הקרבנות ע"ש נראה כן דאל"ה מאי פריך בגמ' שם בפ' התכלת מרבא נוקמה למתני' דאין התמידין מעכבין את המוספין בקדם ושחט דמוסף ורבא איירי בשחט ב' כאחד אלא ע"כ דכ"ז הוא למסקנא דלא הוי אלא למצוה ודלא כהח"ן ז"ל שם במנחו' שכ' דהמש"ל הבין כמהרש"ל ז"ל ע"ש

והנה התוס' שם הוכיחו דגם אחר תמיד של בין הערבים לא הוי לעכב ע"ש וי"ל הא לאו הבא מכלל עשה הוא ובריש תמורה מבואר דגם בלאו המ"ע אמרי' כ"מ דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני ולפי מ"ש השע"ה ז"ל בה' ק"פ דבקדשים מודה רבא דבעי' שנה עליו הכתוב לעכב ניחא

בא"ד א"ש הא דאמרי' בריש עירובין וכו' עכ"ל לכאורה דבריהם אלו אין להם מקום כאן ונ"ל דלפי תי' קמא דחד למוספין וחד לנו"ן י"ל דכולהו בהקטרה אבל בשחי' לא קפיד קרא וא"כ ניחא ההיא דעירובין אבל לתי' בתרא דחד בדם וחד בהקטר' הוצרכו ליישב ההיא דעירובין ע"פ מסקנא דפ' התכלת והמש"ל שם נסתפק לתירוצא קמא אם קפיד קרא בהקטר' דוקא או גם בדם ע"ש ומדקדוק דבריהם נר' דלתי' קמא דוקא בהקטרה הוא דקפיד קרא וכמ"ש

דף נ"ט ע"א גמ' סד"א הואיל וכתי' ובהעלו' וכו' ק"ק אפי' אי לא כתיב ובהעלות וכו' תקשה ליה אימא נרות ברישא וצ"ל דל"ד ונקט כן משום דבעי למיפרך בתר הכי יקטירנה למ"ל ובהכי ניחא דלא תקשה במסקנא לא ליכתוב יקטירנה ולא אצט' אותו אלא ע"כ דבלאו יקטירנה צריך למיעוטא דאותו

שם ר"ח אמר הכא בחטאת וכו' יש להבין לפ"ז במאי פליגי ת"ק ור"י בנו של ריב"ב וכן לאוקמתא דר"פ ונר' דלר"ח פליגי בקרא דוהעלה דבסמוך דת"ק לא ס"ל דוהעלה שהעלה כבר וא"כ עולה מעכבת ולא מ"ל מח"כ בשאר ימות השנה אחר התמיד ובהכי ניחא מה שהק' מהרש"א ז"ל לפירש"י נוקמה בזב ויולדת ע"ש דא"כ במאי פליג ת"ק ולאוקמתא דר"פ י"ל דת"ק ס"ל לינה מועלת בראשו של מזבח דלאוקמתא דר"פ צ"ל דר"י בנו של ריב"ב ס"ל אין לינה מועלת דהא בהא תליא כמי שנר' מדברי התוס' במס' ר"ה ד"ל ע"ש ובכ"מ וה"ט דר"ח לא מוקי לה כר"פ משום דס"ל בזבחים דפ"ז לינה מועלת ע"ש בתוס' ובהכי ניחא מאי דק' במאי דפריך לר"ח והא איכא עולה דמאי קו' נימא דר"ח ס"ל בעולה מעלה ומלינה ודוקא בחטאת הוא דהוצרך לאוקמה בחטאת העוף משום דכל כמה דלא מקטרי אימורין לא אכלי כהנים בשר וכדאמרי' בסמוך דר"ז לא גלי קרא אלא בחטאת אבל בעולה דכולה כליל אין מעכבת אכילת בשר החטאת ולפי"ה ניחא דר"ח ס"ל לינה מועלת כאמור מיהו רש"י ז"ל בשמעתין כ' דדברי הכל לא ירדו נר' דמפ' לאוקמתא דר"פ גם למ"ד לינה מועלת ולפי"ה י"ל במאי פליגי לאוקמתא דר"פ ומדברי מהרש"א ז"ל בביצה דף ה' ע"א בד"ה נתקלקלו נר' דהבין דפלוגתייהו בהא מילתא דלקמן דאי לא אפשר אי עשאוהו כמי שנטמאו ע"ש שכ' דב' התירוצים של התוס' חד לת"ק וחד לרי"ש ע"ש והנה המש"ל בה' תו"מ נסתפק בפסולי' דקי"ל אם עלו לא ירדו אם יצא י"ח ונראה דד"ז נלמד מדברי התוס' דר"ה ורש"י בשמעתין שכתבתי והדבר במחלוקת הוא שנוי וי"ל ועיין לה' כ"ת ז"ל שם בר"ה עיין שם

תוס' בד"ה יאוחר וכו' משום עליה השלם וכו' עכ"ל מה שדקדק מהרש"א ז"ל מברייתא דבסמוך י"ל דנקט האי טעמ' דיאוחר לאקדומי תמיד לפסח דתני ברישא אבל י"ל במאי דפריך א"ה קטורת ונרות קודם לפסח משום יאוחר דת"ל משום תדיר ונר' דאי לאו טעמא דיאוחר ודאי אית לן לאקדומי פסח משום דמין דמים הוא כדתנן בפ' כל התדיר ובהכי ניחא דפריך א"ה קטורת ונרות קודם לפסח דאמאי לא פריך יוקדמו לתמיד אי בעי דהא תמיד וקטורת ונרות כי הדדי נינהו דלא כתיב בהו אלא בין הערבים אלא משום דתמיד אית לן לאקדומי משום דמין זבח אי נמי משום דמכפר כדאי' ביומא דל"ג ע"ב או מקד' דכמנחת הבקר ולא כאיברי הבקר כדאי' שם דל"ד ע"א ולזה כיון רש"י במ"ש תמיד קודם לקטורת וכו' מ"פ דיומא וע"ש כמהרש"א ז"ל

ע"ב גמ' כתיב ל"י חלב חגי וכו' נר' דס"ל לינה מועלת בראשו ש"מ דלמ"ד אין לינה מועלת י"ל דקרא ה"ק לא ילין חלב חגי למטה אלא צריך שיהא בעמוד השחר במזבח ואחר התמיד יקטירם וכן קרא דלקמן דל"י לבקר וכו' י"ל דיקטירם אחר יו"ט אך מדברי רש"י נר' דאזלא שמעתא גם אין לינה מועלת ואזיל לשי' שכ' לעיל ד"ה לא יעלו כמ"ש בדבור הקודם וכ"נ מדברי התוס' ביומא דכ"ט ע"א שכ' דילמא ההוא אמורא ס"ל לינה מועלת ע"ש ואי ס"ל דשמעתין אזלא כמ"ד לינה מועלת הרי מוכח דרב ס"ל לינה מועלת דהא רמי ליה ר"ס לרב וההיא מימרא רמשכו הבעלים היא מימרא דרב ואיך כ' לשון דילמא

וראיתי לה' זכרון יוסף ז"ל דקי"א שהק' עמ"ש התוס' בשבת ד"ך דכשמשלה בהם האור מותר להקטירם א"כ מאי רמי ליה ר"ס נימא אע"ג דאין חלבי חול קריבין ביו"ט כשמשלה קריבין ע"ש ולק"מ דאי