משמרות כהונה חלק א עב

אלא נר' די"ל כמ"ש מרן בב"י ז"ל ביו"ד סי' כ"ח בשם מ"כ דלא משתרי הבשר אלא ע"י הכסוי והכסוי מעכב אאכילה ע"ש וא"כ בחרישה פריך שפיר דאף דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ עשה דהכא אלים דהוו תרי עשה דהיינו עשה דכסוי ועשה דשיו"ט ודחו שפיר עשה ול"ת אבל בכתישה פריך שפיר כיון דהשתא איכא ב' פעמים עשה ול"ת דהיינו בחרישה וכתישה לא דחי להו אפי' עשה אלים והפני"ו ז"ל בחי' בביצה ד"ח תי' לקושי' התוס' אלו דאתי עשה ודחי לאו ולא נשאר אלא עשה ולכך גבי חרישה ניחא אבל בכתישה דאיכא השתא תרי לאוי לא אתי עשה ודחי תרי לאוי ודחה לזה דבגמ' דנזיר גבי כה"ג ונזיר קאמר מ"ל חד לאו ומ"ל תרי לאוי ע"ש ואי מהא ל"ק דהא דלא אתי עשה ודחי תרי לאוי נלמד מגמ' ריש תמורה דלא מנתק חד עשה לתרי לאוי ולמדו מזה לענין דחיה וכבר כ' התוס' בפ' הלוקין דט"ו רע"א דדוקא בלאוי דסמיכי הוא דלא אתי עשה ומנתק תרי לאוי וא"כ ה"ה לענין דחיה כן הוא ולכך גבי כ"ג ונזיר דלאו סמיכי נינהו קאמר שפיר מ"ל חד לאו מ"ל תרי לאוי אבל בחרישה וכתישה הוו סמיכי דהא מחד לאו נפקי י"ל שפיר דלא אתי עשה ודחי תרי לאוי ועפי"ז י"ל מה שהק' ה' שמחת יו"ט בסוף הספר לס' הר"מ דכ' אסור בב' נשים מדכתיב אשה ולא ב' והוי לאו הבא מכלל עשה מאי קאמר בגמרא בפ"ק דיבמות אלמנה מן הארוסין ליתי עשה דיבום ודחי ל"ח דאלמנה לא יקח ומאי פריך הא איכא לאו ועשה היכא דיש לו אשה כבר ואפילו ל"ל אשה אמאי לא משני גזרה אטו יש לו אשה ע"ש ועפי"ה ל"ק דכבר הביא ה' יבין שמועה מחלוקת הראשונים בזה בלאו הבא מכלל עשה אי הוי עשה לענין דחיה וי"ל דס"ל להר"מ דהוי לאו ואף דהשתא הו"ל הרי לאוי מ"מ דחי להו עשה דיבום כיון דהוו מרוחקין

בד"ה ועייל עצי מוקצה וכו' תימא מ"מ ליתני ג"ה נבילה וכו' עכ"ל צ"ע מאי ק"ל נימא דהאי תנא ל"ל כולל ולא חייל נבילה אג"ה כדאי' בחולין דק"א ואי ג"ה של שור הנסקל דמורו דהוי איסור כולל בא"ח מ"מ הא ר"ש ל"ל כולל ועוד דאי מתני שור הנסקל בציר ליה בב"ח דבמאי חייל בב"ח אשור הנסקל הא תרווייהו איסורי הנאה ואי מגו דחייל שלא כדר"ה לאביי לעיל בפ' כ"ש הבב"ח אסור שלא כדר"ה נוקמה כר"ש דכ"ש למכות ושלא כדר"ה אסור מדאורייתא כמ"ש התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ד הקשה בספר בשמים ראש סי' בגמ' דקאמר עייל עצי אשרה אמאי לא חשיב השתא הבערה דל"ל מגו דחזי לצורכו כיון אשרה נינהו ואי משום דאין חילוק מלאכות ליו"ט ליתני הבערה ולא ליתני בישול ע"ש והוא תימה דבגמ' במכות דכ"ב מכח קושי' דאין חילוק מלאכות משני אפיק הבערה ועייל עצי אשרה מיהו בשינויא קמא דמשני עייל עצי מוקצה קשיא שפיר ומורי הרב מהר"י בסיס נר"ו תי' במ"ש ריב"א לעיל דף ה' דלמ"ד הבערה ללאו יצתה לא אסירה ביו"ט ע"ש וא"כ י"ל כמ"ד הבערה ללאי ועיין בחי' בכריתות שם כתבתי בזה עש"ב

דף מ"ח ע"א גמ' יכול לא יביא מן המוקצה וכו'

עיין בגמ' דמנחות

ד"ו ע"א שם מבואר דלא ממעטי ממשקה ישראל אלא היכא דלא היתה לו שעת הכושר ועיין בתוס' חולין דף קט"ו ע"א ע"ש

שם אלא אפיק הבערה ועייל עצי הקדש ק"ק אמאי לא תני שבישלו בעצי אשרה ולוקה ב' כיון דתנא לטפויי לאוי נסית ועיין תוס' במכות דכ"ב רע"א ע"ש ויש ליישב ושמעתי מקשים ליתני שבוע' שלא אוכל דכה"ג פריך הגמ' בפ"ג דשבועות דכ"ד אמתניתין דיש אוכל אכילה א' ומשני מידי דאיתיה בשאלה לא קתני והכא ליכא לשנויי הכי דקתני עצי הקדש ולק"מ דעצי הקדש בבא ליד הגזבר איירי דלית בהו שאלה ועמ"ש לעיל דמ"ז בד"ה מוקדשין

דף מ"ט ע"א תוס' בד"ה לשבות וכו' שהולך לשמוח וכו' עכ"ל ר"ל דלא איירי בעירוב כלל אלא לשבות אצל חבירו והולך קודם יו"ט ודלא כמהר"ם לובלין ז"ל ע"ש

ע"ב בד"ה אמר וכו' כדאמרי' בפ' הזרוע וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים דבפדיון הבן כתי' בני אהרן ולא בנות אהרן ועיין להתוס' בפ' הזרוע ולהרשב"א ז"ל בחי' שם

פרק רביעי

דף ן ע"א תוס' בד"ה מקום וכו' ומשמ' התם דמדאוריית' אסור עכ"ל עמש"ל בריש מכילתין ע"ד הפר"ח ע"ש: בא"ד ואספת דגנך וכו' עכ"ל הק' הרא"ם על הסמ"ג לשי' התוס' דאיסור דאורייתא הוא אמאי לא מייתי קרא דששת ימים תעבוד ע"ש ונ"ל דל"ק דודאי לא עדיף יום הבאת קרבן מיו"ט דשרי מלאכת א"נ וא"כ קרא דששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך י"ל מלאכת א"נ קאמר אבל קרא דואספת דגנך לא הותרה קצירה ודישה ביו"ט כדאי' בירוש' הביאו התוס' ריש ביצה ע"ש: ע"ב תוס' בד"ה דילמא וכו' וא"ת והיכי אתי למיטעי וכו' עכ"ל נ"ל ע"פי מה שמתבאר במתני' במס' חלה דאם יש לו עיסה בחצי קב ועיסה בקב אינו מפריש מזה ע"ז אלא עד שישוכו ואם עיסה אחרת ביניהם אם היא מאורז או מתרומה מפסקת אבל אם היא דגן שמחוייב בחלה מצרפן ע"ש וא"כ י"ל מ"ש בגמ' מן הפטור על החיוב הוא בכה"ג דעיסת אורז ביניהם ואתי לאפרושי מחצי הקב דפטור על הקב ע"י צירוף האורז

דף נ"א ע"א תוס' בד"ה אי וכו' כיון דידעי שהוא פטור עכ"ל הא דלא ק"ל ממ"ש הנך אינשי נמי מסרכי נר' לי דמסרכי היינו דמתירין נדר גמור כיון דבכה"ג דמי לנדר ועיין בהרא"ש ז"ל

בד"ה רבה וכו' דהשתא לצדדין וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א ז"ל אמאי לא ק"ל גם לאביי י"ל דלאביי מתני' מבבל לבבל ומא"י לא"י מיתוקמא בכל גוונא אבל בדברי ר"א ס"ל דאפי' מבבל לבבל ומא"י לא"י בדעתו לחזור תליא מילתא ועיין להתוס' בחולין

ע"ב תוס' בד"ה כל וכו' ונשתהו עד אחר הביעור עכ"ל כ' מהרש"ל ומהרש"א ז"ל דלשי' ר"ת הוא דכ"כ ולא לרבי' נסים ע"ש ולא משמע כן בתוס' בריש קדושין ועמ"ש בחי' שם

בד"ה כגון וכו' אלא מפר"ת וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ונראה דשאני העדים דהולכין מעיר לעיר להגיד להם עדות החדש משא"כ ר"ס ובלא"ה נעלם ממנו דברי התוספות בר"פ לולב וערבה עיין שם: