משמרות כהונה חלק א עא

בעין מיהו י"ל דדוקא באיסור והיתר הוא ריש סברא כיון דאינו מעורב האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי אבל איסור ואיסור ודאי מצט' אפי' בעין כיון דשמעי' דהיתר מ"ל וא"צ קרא להכי

מתני' וכן לענין הטומאה וכו' עיין להרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ועיין לקמן בגמ'

תוס' בד"ה ר"ח גריס וכו' אם נבלע וכו' עכ"ל צ"ל לפ"ז דהא מני ר"י דס"ל מין במינו לא בטיל דאל"ה הא מדאורייתא בטיל ברובא כמ"ש התוס' בחולין דקי"ב ע"א גבי כל יום נעשה גיעול לחבירו ע"ש

בד"ה משום וכו' תימה לרשב"א וכו' מה שהקש' מהרש"א אמאי לא חשיב חמץ ע"ש עיין להתוס' לעיל בד"ה לענין שכ' דר"י לא דריש כל אלא לאיסורא אלא דלפ"ז ל"ק קו' רשב"א דהא סוגיין אליבא דר"י וכיון דבנזיר לוקה ובחמץ איסורא לא הוו ב' כתובים מיהו י"ל דחמץ גופיה ע"כ דאית ביה לאו דהא מצי למילף מנזיר ומאי דכתיב בחמץ כי היכי דנהוו ב' כתובים ומה שהק' מהרש"א אמאי לא חשיב שאור ל"ק דר"י ס"ל יש הקטרה פחות מכזית בסוגיא דמנחות שהבאתי בתחי' הסוגיא ע"ש

ע"ב גמ' פחות מכזית מי תרצת ק"ל נימא דמאי דקתני פחות מכזית לחודיה אבל כי איכא ב' חציאי זיתים בב' מקומות צריך לבער דכלי מצרפן כמו שכן דעת רבי' יחיאל הביאו הטור בסי' תמ"ב ובכ"הג מיירי ברייתא דקתני צריך לבער ול"פ בהא הני ברייתות

שם דלא כר' נתן וכו' ק"ל לדעת הר"מ בפ"ב מה' ט"א דין י"ד דדוקא אם נטמא בזמן דחזי לאדם תו לא פקעה מניה טו' עד שיפסיל מאכילת כלב אבל אם נפסל מאכילת אדם ועדיין טהור תו לא מקבל טו' ע"ש ולפ"ז אמאי לא מוקי לה כר' נתן ומתני' דטהרות איירי לענין לטמא אחרים ובנטמא קודם ור' נתן איירי לקבל טו' שו"ר שדעת הר"מ ברפ"ד מה' ט"א דאוכל מקבל טו' בכ"ש וא"כ ברייתא דקתני כביצה ע"כ לטמא אחרי' ועיין בחי' בת"כ פ' שמיני פרשת' חי"ת ע"ש

דף מ"ו ע"א גמ' דאיכא פחות מכביצה וכו' יל"ד לדעת הר"מ ז"ל ורש"י ז"ל דאוכל מקבל טו' בכ"ש אמאי לא מפ"ל לקבל טו' ולמ"ל פחות מכביצה וכו' וי"ל דלענין עצמו ליכא נ"מ דבלא"ה לא אכיל ליה דחמץ הוא ואף אחר הפסח חמץ שעבר עליו הפסח אסור ותו דאחר הפסח מבטיל ליה ופקעה טומאתו ועי"ל דדוקא לענין צירוף הוא דמהני טעמא דאיסורו חשוב

ע"ב גמ' איך אופין מיו"ט לשבת עיין בתוס' ריש ביצה בד"ה והיה ביום הו' ובמהר"ם לובלין שם ע"ש

תוס' בד"ה הואיל וכו' הק' בקו' א"כ יקרא לה שם וכו' עכ"ל הק' השער"ה ז"ל הא קי"ל אין נשאלין נדרים ביו"ט ובשלמא בגמרא לענין העברת ב"י דמדאורייתא קאמר שפיר אי בעי מתשיל דמדאורייתא נשאלין ונ"ל דדוקא בנדרים הוא דאין נשאלין אבל תרומה כיון דהדרא לטבלה והדר מפריש עלה לאו עוקר דבר מעיקרו ול"ד לדין ובכה"ג כתב ה' מח"א ז"ל ה' צדקה סי' ה' אע"ג דבהקדשות בעי פתח בתרומה בחרטה סגי כיון דהדר מפריש עלה ע"ש

בא"ד אע"ג דאיכא למי' הואיל ואי בעי פריק ליה וכו' עכ"ל התוס' בתי' זה אזלי כתי' קמא שכ' בדבור שאח"ז אבל לפמ"ש שם לחד שינויא דהואיל ואי בעי פריק ליה לא אמרי' דאטו וכו' ע"ש אין ראיה להואיל דאי בעי מתשיל מהואיל דאי בעי פריק ליה וע"ש במהרש"א ז"ל

בא"ד וק' לרשב"א לפי' וכו' עכ"ל נר' דדוקא לפי' שכ' דכל חדא חזיא ליה הואיל אי בצע וכו' הוא דק"ל דא"כ ליבצע וכו' אבל לפי' ר"י שכתבו התוס' בתחי' דבריהם לא קשיא דאיכא למי' דס"ל דלא אמרי' אי בעי בצע משום דדמי לעיסה של נכרי ושל ישראל דאסורה וליכא שרייתא אלא משום וכל חדא חזיא ליה אע"ג דסופו ליטול אחת ובזה ל"ד לעיסה של נכרי ושל ישראל דשאני התם דבכל חדא יש לו לנכרי בה חציה מה שאין כן כאן ולזה ר"י לא הק' מעיסה ש"נ ושל ישראל אלא לפי' רשב"א ומהרש"ל ז"ל לא הבין כן ע"ש

בד"ה הואיל תימה לרשב"א וכו' עכ"ל ר"ל דרב דאמר התם לר"מ לא נפיק מנ"ל דר"מ כר"י דל"ל הואיל נימא דס"ל כר"א ונפיק אבל מה שהק' מאתה רואה של גבוה ק' קצת נימא דההיא ברייתא כר"י דל"ל הואיל

בא"ד דשאני הנהו דכתיב בהו לה' וכו' עכ"ל בחל' נמי כתי' לה' אלא דלא כתי' קדש לה' וכן מוגה בספרים קדש לה'

דף מ"ז ע"א גמ' ש"ה דא"ק לכם ולא לגבוה נר' דדוקא ב' הלחם הוא דהוו לגבוה דמקדשי ע"י שחי' הזבח אבל לחם הפנים לכם קרי' ביה ולכך לא משני לעיל גבי פירכא דלחה"פ לכם ולא לגבוה ובהכי י"ל מה שהק' התוס' בד"ה ואי וכו' דהא ר"ח ל"פ עליה דרבה אלא משום דקדושה ר"א וכו' אבל בכה"ג אפי' לבו ביום אסורה כדקתני גבי ב' הלחם וכו' ע"ש די"ל דמאן דפריך מלחה"פ ידע ליה לשינויא דלכם ולא לגבוה ואין ראיה מב' הלחם מיהו אכתי ק' דהא לחה"פ לשבת הבאה הוא דבעי ולא שייכא ביה קדושה אחרת וק"ק על התוס' שלא הקשו מזה

תוס' בד"ה מוקדשין וכו' ובחנם דחק וכו' עכ"ל עיין מהרש"ל ז"ל ונר' דבכור דנקט ל"ד אלא כל קדשים קלים הדומין לבכור ובכוונת התוס' נתכוון למ"ש מהרש"א ז"ל ובמ"ש התוס' והשתא מחמור הול"ל לפ"ה וכו' ק"ל דהא כ' התוס' לעיל בד"ה הואיל דהיכא דאתא הקדש ליד הגזבר לא אמרי' הואיל נראה דל"ל שאלה ולפי"ז מחמור ל"ק די"ל באתא ליד הגזבר אבל משור ק"ל דאי בקב"הב לית בהו לאו דלא תעבוד ואי לאו דמעילה הא לא חשיב אלא לאוין חלוקין כמ"ש רש"י ז"ל וע"כ בק"מ איירי וקחשיב לאו דלא תעבוד ובק"מ לא אתו ליד הגזבר ודוקא אחר שנשחט הוא דל"ל שאלה כמ"ש התוס' בכריתות די"ג ע"ב ויש מי שתי' דלעולם אפי' בקב"הב ואתא ליד הגזבר אית ביה שאלה והתוס' לעיל לא כ' אלא דלא אמרי' הואיל וה"ט משום דלא שכיח דמתשיל היכא דאתא ליד הגזבר דומיא דאי בעי פריק וכבר כתבתי בזה במ"א

ע"ב תוס' בד"ה וכתישה וכו' ועוד תימה וכו' נר' הא דקבעו קושי' כאן משום דלעיל י"ל כמ"ש ריב"א בסוף חולין דכי אמרי' אין עשה דוחה ל"ת ועשה לא נשאר אלא עשה דלעולם אתי עשה ודחי לאו ולכך פריך שפיר אחרישה לא לחייב מלקות אבל מדקאמר כתישה מי שרי נראה דליתא לס' ריב"א דא"א לק"מ כתישה מי שרי דמ"מ לא לקי ולכך קבעו כאן ועמ"ש מהרש"א ז"ל ובעיקר קושיות התוס'