משמרות כהונה חלק א סח

גמ' ערוכה במנחות דע"ה ע"א דמתבאר משם דלא בעיא יציקה

ע"ב תוס' בד"ה דאמר וכו' וא"ת ומעשר שני . וכו' עכ"ל מהרש"א ז"ל לקמן דל"ח ע"ב הבין דכוונתם אמאי אצט' הגמ' לאתויי דר' אליעזר וכו' ע"ש וכן הקשו התוס' בהדיא בפ"ב דזבחים דקי"ט ע"א ע"ש מיהו נר' עיקר בכוונתם דק"ל אבריי' גופה וכקושייתם בבכורים והתוס' בזבחים ניחא להו בבכורים משום דבעו הנחה וכמ"ש שם בס"ד ולכך לא ק"ל אברייתא גופה גבי מעשר די"ל דה"ק מוציא אני ביכורים דל"ל היתר בכל מושבות בכל זמן משא"כ מעשר דבזמן נוב וגבעון הי"ל היתר בכל מושבו' וגרע מביכורי' להא מילתא ולכך לא ק"ל אלא על הגמר' אמאי הוצרך לאתויי לדר"א

בד"ה אוציא וכו' דאנו לחם בעי' וכו' עכ"ל ר"ל דהא דלא ק"ל אלא מחיטין ושעורין ולא משאר מינין אע"ג דמינא דחיטין ושעורין נינהו משום דאנו לחם בעי' ובמאי נפיק י"ח מצה ולכך ע"כ דלא ממעטי' אלא חיטין ושעורין דאינהו גופייהו אתו ביכורים לפעמים משא"כ שאר מינין לעולם לא הוו גופייהו ביכורים ודלא כמהרש"א ז"ל

בד"ה וריה"ג וכו' מע"ב ת"ל וכו' עכ"ל הק' מהרש"א ז"ל נימא דאצט' לזמן נוב וגבעון ע"ש והיה נ"ל דבזמן נוג"ב גם אנינו' הותרה במעשר וכמו שהותרה בקרבנות כדאי' ברפ"ב דזבחים ע"ש בתוס' וכ"נ קצת מסוגיין דפרי' וריה"ג ת"ל וכו' דנר' מל' ת"ל דשוין הדרשו' ואין ביניהם שום נפקותא אלא שלא מצאתי גלוי לד"ז

בד"ה פרט לחלוט וכו' א"נ בדהרר אפייה בתנור וכו' עכ"ל פי' ותרווייהו איירי דבלילתו עבה אבל בלילתו רכה והדר אפייה בתנור לחם עוני נמי הוי וכמ"ש בסה"ד ול' נמי שכ' בס"ד אינו מדוקדק ועיין בהר"ן ז"ל

דף ל"ז ע"א גמ' מאי פת עבה פת מרובה וכו' הריף ז"ל כ' וה"מ דשרי פת מרובה בשאר יו"ט אבל בפסח אסור דאמר רב קבא מלוגנאה לפסחא ע"ש והוא תימא דהא תנא בפסח איירי ושרו ב"ה וצ"ל דב"ה שרו אפי' בפסח אלא דלדידן קי"ל כדאמר רב קבא מלוגנאה וכו' וד"ז דאמר רב חידשוהו האמוראים בתר הכי והחמירו בהא מילתא ועוד נר' דס"ל דהיינו דאיכא בין הלישנות דלל"ק דאמאי קרו פת עבה משום דנפישא בלישא ל"ל דרב אבל לל"ב דבאתריה דהאי תנא פת עבה קרו לה אה"נ דאיירי בעשה אותה בכמה עיסות ולאו בעיסה אחת ופ' כל"ב וכדאמר רב קבא מלוגנאה לפסחא

ע"ב גמ' ות"ק מ"ש המעיסה וכו' עיין במתני' במס' חלה דתנן שם הכי נמי וגם עלה דההיא מתני' שייכא קושיית הגמ' ומ"ש רש"י משום דהו"א משבשתא תמיהא מילתא טובא לו' כן על המשנה ואפשר אמשניות דס' זרעים דלא רגילי בהו כמ"ש התוס' בחולין דקי"א שייך לו' כן

דף ל"ח ע"א גמ' הואיל ואי לא קרא לה שם וכו' הא דלא קאמ' בפשיטו' הואיל ואי בעי מתשיל משום דכהן הוא שיוצא בחלה ותרומה ביד כהן ל"מ לאתשולי עלה ועמ"ש הרא"ש ז"ל בפ"י בנדרים דנ"ט ע"א משם הר"א ממיץ ע"ש

תוס' בד"ה אתיא לחם וכו' והוי עני וחזי ליה וממוניה הוא וכו' עכ"ל התוספות בסוכה דל"ה ע"א לא הביאו ראיה מהגמ' אלא ממתני' גופה דמדמכשיר בדמאי מוכח דטבל לאו שלכם הוא מיהו י"ל דטבל ה"ט דלא יצא משום מצוה הבאה בעבירה ומדרבנן בעלמא כמ"ש התוס' שם ד"ט ולעולם טבל הוי שלכם וצ"ל דסמכו עצמן כמ"ש בגמ' גבי דמאי וממוניה הוא וכמ"ש כאן

ע"ב גמ' רביעית היא ומתחלקת לכמה חלות מה שהק' מהרש"א ז"ל הא מ"פ עם מים ממהרים להחמיץ ע"ש ל"ק דהא חכמים אמרי תאכל לעיל דל"ו ע"א וההיא במ"פ עם מים כמ"ש התוס' בדל"ה ע"ב ע"ש ומ"ש בתי' הב' כיון הדבר מועט הוא וכו' ע"ש נר' דס"ל לפום האי תי' דלא מהני להא דזריזין אלא בפושרין כדאי' לעיל מ"פ עם מים ממהרים להחמיץ אפילו לגבי זריזין ואין ללמוד מדברי מהרש"א להתיר בכ"הג דדבר מועט במצה דעלמא די"ל דדוקא בזריזין הוא דמהני

דף ט"ל ע"א גמ' מדברי כולן נלמוד ירק מר וכו' רש"י ז"ל כייל ר' יאודה בכלל התנאים והוא מגומגם דהא ר"י קאמר כל שיש לו שרף סגי ולא בעי פניו מכסיפין

ע"ב גמ' ל"ש אלא בקלח וכו' וכ"פ הר"מ ז"ל בפ"ז והיינו דלא כחכמים דברייתא ומוכח מכאן דהלכה כסתם מתני' אף דרבים פליגי בברייתא וק"ל מהא דאמרי' בנדרים דפ"ו ע"ב זו דרע"ק וכו' אבל חכמים אומרים וכו' ופס' הר"מ ז"ל בפי"ג מה"נ כחכמים אף דסתם מתני' דלא כחכמים וע"ש בהרא"ש וי"ל

מתני' אבל חולטין כ' הפני"ו ז"ל מדלא נקט התירא

דחליטה במידי דאכילה מוכח דאף באותן הימים היו נזהרין בחליטה במידי דאכילה ע"ש ועפי"ד ניחא מה שהק' הצל"ח לקמן דקי"ד ע"ב אמאי דאמרינן לית דחש לדריב"ן וכו' דילמא הוו חלטי ליה ועפי"ד הפני"ו ניחא כן שמעתי אומרים ויש סעד לדברי הפני"ו ממאי דתניא לקמן ד"מ ע"ב אין מוללין את הקדירה בפסח וכו' ואמאי לא הוו חלטי ליה אלא על כרכיך דהיו נזהרין במידי דאכילה

דף מ' ע"ב גמ' ר"י אומר לכל הוא נותן וכו' פירש"י אכלי שני קאי והוא דלא כמסקנא דגמ' בשבת ועיין לה' פלתי ז"ל בסי' ס"ט

דף מ"א ע"א גמ' אין לי אלא מים וכו' אין להק' לת"ק לא ליכתוב במים ולא ובשל די"ל דאצט' במים למעוטי צ"ק ועוד דאצטריך ובשל לצלאו ואח"כ בישלו וגם לר' י"ל דאי לא כתיב במים הוא דבישול דהכא בשאר משקין דמפיגין טעמו ועיין מהרש"א ז"ל ונראה מדבריו דלר' ל"ל צלאו ואח"כ בישלו וכ"כ מר"ן בכ"מ וי"ל דא"כ הול"ל א"כ צלאו ואח"כ בישלו וי"ל דלעול' דנ"ל מסבר' הוצרך לו' א"כ צ"ק

תוס' בד"ה א"כ צ"ק פי' וכו' עכ"ל ביאור דבריהם דמשום די"ל לת"ק איסורא בעלמא קאמר בשאר משקין ומאי דל"ק א"כ מלקות דניחא ליה למי' א"כ מלתא דלת"ק שרי לגמרי והוא צ"ק ומהשתא ל"ק הא אין מזהירין מ"ה ולזה כ' דעשה מיהא איכא אפי' בצ"ק לרבנן ומאי דקאמר א"כ הוא לענין מלקות ומהשת' ע"כ דשאר משקין לת"ק בני מלקות נינהו והשתא ק' הא אין מזהירין מ"ה ולפמ"ש ה"ה בפ"ב מה' מ"א דהיכא דאיכא עשה מזהירין ניחא קושי' התוס' ואין להק' מאי מק' מאין מזהירין מ"ה נימא דת"ק מייתי מק"ו לאיסור לאו די"ל כיון דלא לקי אין נפקותא באיסור לאו כיון דליכא איסור עשה: