משמרות כהונה חלק א סז

בזמן מרובה ואפ"ה קתני דלא חיישי' בזמן מועט ובהכי ניחא דלא הוכיח הגמ' דחיישי' לתקלה ממתני' דתרקב שהביאו התוס' לקמן ריש דל"ד ע"ש דחיטי זמן מרובה הוא ודע דמסקנת הגמ' הכא דחיישי' אפי' לזמן מועט אך לקמן דל"ד ע"ב כ' מהרש"א ז"ל דלפום סוגיא שם משום מעלה נגעו בה ולא חיישי' לתקלה ודוקא לזמן מועט וכדכתי' ומ"מ נקטי' דענבים דתרומה אינו יכול לדורכן אפי' פחות מכביצה אי משום תקלה אי משום מעלה והוא דינא דברייתא דתרומת תותים ועיין להר"מ בפי"ב מה' תרומות דין י"א ולהכ"מ בשם מהר"י קורקוס ז"ל דדבריו תמוהים טובא מסוגיין גם נר' דאשטמיתי' מניה משנה ערוכה דכל הפוסל את התרומה מטמא משק' להיות תחיל' ועפירש"י לקמן דל"ד ע"ב בר"ה ה"ג

תוס' בד"ה אמר וכו' אבל טבל של חמץ וכו' עכ"ל נר' דדעת התוס' כאן היא דטבל טהור אינו אסור בהנאה של כלוי מדאורייתא ומחלפא שי' ממ"ש בפ"ק ד"ט ומ"מ מודו דאסו' מיהא מדרבנן והכא אקרא קאי ועיין מהרש"א ז"ל ול"ק מה שהק' השי"ט ז"ל סי' פ"ט ע"ש

דף ל"ד ע"א תוס' בד"ה טהרו וכו' דבתוס' איתא גידולי תרומה ומעשר וכו' עכ"ל הר"ש שם ל"ג מעשר אלא חרומה לכך ניחא ליה לאוקמא לענין טומאה אבל התוס' דגרסי מעשר ליכא לאוקמא לענין טומאה דג' במעשר ליכא ועיין בסו"פ ב' דחגיגה ועיין מהרש"א ז"ל

בד"ה למה לי וכו' אחר שנזרק בלול וכו' עכ"ל עיין מהרש"א ז"ל ונראה דדעתם דבשביל שנטמאו אין מוכרח שיסיח דעתו מהם דלא כפירש"י ולעיל בשתילי משום דזרעם בקרקע הוא דמסיח דעתו והא עדיפא כיון דע"י טומאה אם זרק הורצה ועל ידי היסה"ד לא הורצה ולכך לא יסיח דעתו ובדברי רש"י י"ל במ"ש בד"ה ותעבור וכו' וע"כ לאו כשפיגל בה או נטמאת ע"ש דאף דאיירי כשנטמאת מ"מ מוכיח הגמ' שפיר דאי היסח הדעת פיסול הגוף אמאי תעובר צורתו כיון שנטמאת מסיח דעתו וכמ"ש לעיל גבי שתילי ונר' דדעתו דאין פיסול היסח הדעת חל על פיסול הגוף דטומאה וע"ד אין איסור חע"א ודע דבסוגיא זו עוד לאלוה מילין ועיין להצל"ח ז"ל במה שהק' ממתני' דשקלי' ועיין להתוס' בר"פ חומר בקדש ועמ"ש לעיל די"ד ע"א ולא ע"ט האסף פה

ע"ב גמ' הקדישן ואח"כ דרכן וכו' ק' למאי דמסיק דטעמא משום מעלה דתרומה דאמרי' משקין מיבלע בליעי ונטמאו עם הענבים אמאי נטמאו הא בשעה שנגעה בהם טומאה עדיין חולין הן ובחולין מיפקד פקידי ולא נטמאו עם הענבים בשעת קבלת טומאה ונר' דמכאן יש להוכיח ספיקו של המש"ל ז"ל שנסתפק בנגע חצי זית נבילה באוכלין ואח"כ נגע בחצי זית אחר אי מצטר' לטמא אע"ג דבזה אח"ז הוו ובשעה שנגע זה לא נגע זה ע"ש דמכאן יש להוכיח קצת דמטמאו דחשבי' לטומאה כאילו עדיין שם ובשעה שראויה לחול חיילא

שם התם דנגעי להו בראשון עמ"ש מהרש"א ז"ל דלפום סוגיין י"ל דלא חיישינן לתקלה ועמ"ש לעיל דל"ג ע"ב

פירש"י בד"ה אפי' פיגול וכו' היינו טומאה וצורה ל"ל עכ"ל לפמ"ש התוס' לעיל דזריקה בלול הוי היסח הדעת בלא"ה לא הומ"ל דנפסלו בט"י דמ"מ כיון דזרקן בלול הוי היסה"ד ולמ"ל עיבור צורה ועמ"ש בדעת רש"י ז"ל

בד"ה אא"כ וכו' רצוי ציץ דיעבד וכו' עכ"ל היינו לר' יהושע אבל מתני' דלעיל די"ו ע"ב על מה הציץ מרצה ס"ל אף לכתחי' מרצה ציץ ע"ש בפירש"י

תוס' בד"ה שאם וכו' דהא ר"א וכו' עכ"ל ק' מאי ראיה היא זו הא טעמא דר"א משום דס"ל דם אע"פי שאין בשר אבל לבשר עצמו ל"מ זריקה ועוד ק' אמאי כ' בתחילה דר"י כרע"ק הא אפי' כר"א אתיא דמודה ר"א דלהרצאה מהניא זריקה כמ"ש בס"ד

שם גמ' ונתן אלמא תלושין עיין מהרש"א ז"ל בסוטה די"ו ע"ב שהק' מסוגיא דהתם אסוגיא דהכא ומה שתי' למצוה ע"ש לכאורה הוא תמוה מסוגיין דמסיק מעלה וצ"ל דמפ' מעלה מדאורייתא דומיא דטבל ועלה וכו' אך רש"י פי' דמדרבנן היא והדק"ל וצ"ל דלפום מאי דאמרי' התם אפר ברישא אתי ונתן כפשטה ונתן על האפר וא"צ לדרוש תלושין אך סוגיין לפום מסקנא דמילתא דמים ברישא א"כ לא א"ש וע"כ לדרוש דאתא לתלושין:

דף ל"ה ע"א גמ' והא הואיל ואין חייבין על חימוצה כרת דהו"ל מ"ע וכו' אע"ג דקרא בלאו משתעי מ"מ משמע ליה דהיקיש' לא אתא אלא לעיקר חמץ דהוא בכרת ולהכי קאמר ר"ל אין חייבין כרת דמשמע הא לאו מחייב ולפ"ז הגמרא לעיל דאמר מתני' דלא כריב"ן סמוך אברייתא שע"ר שמביא בתר הכי ורש"י לעיל בבעיא דבעי הגמ' אליבא דריב"ן דכ' דנ"מ דא"ח כרת הומ"ל נמי נ"מ לצאת בה י"ח מצה

ע"ב גמ' ומי פירות א"מ עיין בהרא"ש ז"ל שהק' לדעת הרי"ף ז"ל דמפ' עם מים א"מ מוותיקא דמיא ומלתא אסיר ולקמן בשמעתא דוותיקא תירצה דס"ל להרי"ף ז"ל דמלח תולדת המים ולא מפ' ע"ש שכ"כ ליישב דעת הרי"ף אבל איהו חולק בזה וס"ל דמלח מ"פ וכ"ד הטור סי' תס"ב וע"ש להפר"ח דין ז' ומה שהקש' הרא"ש לדעת הרי"ף ממנחת נסכין י"ל דר"י הגלילי ס"ל כר"ג לקמן דל"ו דס"ל תשרף מיד והרי"ף פסק כרע"ק: דף ל"ו ע"א גמ' הא ביוט"א הא ביוט"ב לכאור' דקארי לה מאי קארי לה בברייתא קמייתא ודאי בלילה הא' איירי דביה כתיב עוני וברייתא ב' במועד איירי כדכ' רש"י ועוד למאי מייתי הא דאמר להו ר"י לבניה דמאי אשמעי' מניה ונר' דס"ד דגמ' כיון דבלילה הא' לא נפיק ביה הו"ל למגזר בשאר ימים אטו לילה הא' ומשני דלא גזרו בהא ומייתי ראיה לזה מר' יהושע שפיר

רש"י בד"ה אין לשין וכו' דהבערה שלא לצורך היא וכו' עכ"ל לכאורה דבריו סתרן נינהו דפ"ק ד"ו גבי המוציא חמץ בביתו וכו' משמע מדבריו דאי לא בטל שורפו ביו"ט ועוד נימ' דר"ג ס"ל דשרי לשרוף ביו"ט דאית ליה מתוך וכדאמרי' לעיל דף ה' למאן דאית ליה מתוך ע"ש ונ"ל דשאני הכא דקתני תשרף מיד משמע אפי' קודם שנתברר דנתחמץ והו"ל ס' חמץ ולכך לא שרי' לשרוף דשמא עדיין לא נתחמץ ול"ד לדלעיל דודאי חמץ הוא וע"ע בב"י ז"ל

בד"ה לישא וכו' ובד"ה לימד וכו' משמע מדבריו דמנחת מאפה תנור בעי יציקה והוא הופך