משמרות כהונה חלק א סו

דומיא דידה איירי באחריות על הלוה דהיינו הנכרי ומ"ט דמ"ד עובר דאפי' דשל ישראל הוא כיון דהאחריות על הגוי שרי ועפי"ה ניחא שפיר מ"ש רש"י במסקנא דמוקמי' במעכשיו דאיירי נמי בהרהינו דהיינו כדי שיהא באחריו' המלוה וע"ש במהרש"א ז"ל

שם כי פליגי דזכין מלוה וקדיש מלוה וכו' התוס' בפ' הספינה ריש דע"ז הקשו אמאי ל"ק מדאוריי' שעבוד קרקעות בשטר ואמאי צריך מסירה כלל במכירת שט"ח ותי' דכמו שאינו יכול להקדישו כדמוכח בפ' כ"ש כך א"י להקנותם והא דלא תיקנו רבנן שיוכל להקדישם כמו שתיקנו שיכול להקנותם לפי שאין הקדש כ"כ צורך ע"ש ודבריהם תמוהים אמאי למדו מהקדש הא בגמ' נקט גם זבין מלוה וכן י"ל ע"ד הנ"י שם ע"ש וצ"ל דל"ג בשמעתין אלא כ"פ בהקדיש מלוה וכ"נ קצת מדברי רש"י ז"ל ואכתי ק' דשם הוכיחו דמכירת שטרות מדרבנן מגמ' בפ' מ"ש ור"ת דחה ראיתם ע"ש ואמאי לא הוכיחו משמעתין דאי מכיר' שטרות דאוריי' אמאי א"י להקדישם דבשלמא אי דרבנן י"ל משום דאין צורך לא תיקנו כמו שכ' שם אלא אי דאורייתא קשיא ואין לו' דהכא בהקדש הקרקע כפירש"י כאן דא"כ מאי ק"ל והא דלא תיקנו וכו' וצ"ל דמ"ש והא דלא תיקנו לאו אשמעתין קאמרי דכאן בהקדיש הקרקע איירי אלא דפסיקא להו כן ממ"א ומ"מ למדנו מדבריהם המקדיש שט"ח אפי' ע"י כומ"ס לא הוי הקדש משום דאין צורך לא תיקנו ומזה ק"ל על הרדב"ז ח"ב סי' ת"ג דנר' דפשיט"ל דע"י כומ"ס הוי הקדש גם מהרש"ח בתשו' סי' מ"ה פשיט"ל כן ומדברי התוס' אין נר' כן גם למדנו מדבריהם נפקותא לדינא בין אי אמרי' מכירת שטרות דאורייתא או דרבנן דאי דאורייתא אפי' בהקדש מהני ואי דרבנן ל"מ משום דא"צ לא תיקנו והסמ"ע רס"י ס"ו כ' נ"מ למכרו לנכרי ע"ש ודע דמהריק"ו שורש פ"ט הוכיח מפירש"י בשמעתין דיכול להקדש מלוה שיש על אחרים ע"ש ומשמע אפי' מלוה ע"פ ומהרש"ח סי' מ"ה תמה ע"ד ועיין להכנ"הג בי"ד סי' רנ"ח בהגהב"י מ"ש ליישב פירש"י דשמעתין דר"ל דוקא במקדיש קרקע אבל במקדיש חוב ל"ק לכ"ע ע"ש ועיין להכנה"ג ח"מ סי' קכ"ו הגה"ט אות ך' ע"ש

שם בשלמא לאביי וכו' ודוקא מקרקעי אבל גבי מטלטלי הא קי"ל מטלטלי דיתמי ל"מ לבע"ח ודלא כמהרש"א מיהו ק' בדברי התוס' אמאי הוצרכו לו' דמטלטלי' אי מכרם וכו' ת"ל דמטלטלי ל"מ לבע"ח וע"ש במהרש"א ע"כ צ"ל דשאני הכא דאפי' אי חשבי' כמי שגבה אביהם מ"מ מטלטלי ברשות אחר הם ומטלטלי דיתמי ל"מ לבע"ח דוקא אי איתנהו ברשות יתמי דפלוגתא דתנאי ר"ע ור"ט בכתובות במתני' דמ"ש והיתה עליו כתובת אשה ובע"ח וכו' ע"ש

שם לימא כתנאי וכו' ותסברא וכו' מה שהקשו התוספות לאביי תק"ל ברייתא נ"ל דלאביי י"ל דלכ"ע למפרע הוא גובה ופליגי בפלוגת' דתנאי במציע' באסמכתא אי קנייא או לא דאף דלמפרע הוא גובה מ"מ אסמכתא היא ובסיפא דד"ה עובר משום דגוי אינו קונה באסמכתא לכ"ע ועיין להר"מ ז"ל בפי"א מה' מכירה ולה"ה שם ובפ"ד מה' חמץ ולה"ה שם ומשנתנו בהרהינו אצלו וגוי מישראל אה"ן דקני משכון דע"כ לא ק"ל אמתני' אלא. משום דמוקמי' סיפא דברייתא בהרהינו ושמעי' מינה דגוי מישראל לא קני משכון לכ"ע אבל כי מוקמי' ברייתא בלא הרהינו אה"נ דגוי מישראל קני משכון וניחא הכל שפיר ועפי"ז ניחא מ"ש רש"י במתני' דלאביי צ"ל הרהינו דאל"ה הוי אסמכתא אף דלמפרע גובה לא הוי כמו מעכשיו והיכא דהרהינו דהוי בידו לא הוי אסמכתא כס' הרמב"ם ז"ל בה' מכירה שם ומעיקר' דאמרי' אא"כ למפרע ניחא היינו ר"ל דמוקמי' לה כמ"ד אסמכתא קניא

ע"ב גמ' מכאן לב"ח שקונה משכון פי' רש"י להתחייב באונסין נ"ל דה"ד שלא בשעת הלואתו אבל בשעת הלואתו קני לענין שומר שכר וכן הוא באמת לדעת התוספות דשלא בשעת הלואתו ש"ש ובשעת הלואתו ש"ח ממ"ש לענין חמץ דתליא באחריות מוכר אף בשעת הלואתו וניחא מה שהק' התוס' על פירש"י מהג' דמציעא וע"ש בגמ'

דף ל"ב ע"א גמ' אמ"ל ראב"י וכי מה הנאה יש לו וכו' מפירש"י נראה דפריך מסברא בלא שום קרא דלא כהתוס' ולדבריו י"ל אמאי אצט' לראב"י קרא ואת הקדש ת"ל מסבר' וכדפריך לר"א חסמא ונרא' דס"ל דבשוגג צריך קרא דס"ל לפי מידה משלם אך במזיד לכ"ע לפי דמים משלם כפירש"י לעיל ומאי דפריך לר"א חסמא על חלוק' מזיד הוא דפריך דידע לה דר"א חסמא מחייב אפי' על המזיד וריב"ן דמחייב בברייתא קמייתא ע"כ בשוגג הוא דמחייב דהא טעמו הוא דס"ל לפי מידה משלם וכדקאמר בגמ'

ע"ב תוס' בד"ה ואין וכו' אבל שאר מילי וכו' לא בעי' שו"פ וכו' עכ"ל ק"ל דבר"פ ראשית הגז תנן דבעי' כדי נתינה מדכתיב תתן לו דהוא קרא גופיה דתרומה וע"ש בגמ' דקל"ח ע"א ועיין בתוס' רי"ד בקדושין דנ"ח ע"ש

בא"ד ולמ"ד התם וכו' א"ש עכ"ל ושאר נתינות דהוו בכ"ש משום דילפי' להו מנתינה דשמן המשחה ולכך אצט' הגמ' שם למילף מסיכה ומאי דאמרי' שם אבל נתינה דעלמא ד"ה בכזית היינו נתינה דאכילת תרומה ע"ש בגמרא ועיין למהרימ"ט ז"ל בס' גט מקושר סי'

בד"ה מעילה וכו' דלחומרא מקשי' וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א ז"ל דאדרבא קולא היא וכו' ע"ש י"ל דלא אמרי' כן אלא גבי מיתה דבודאי חמורה היא מקרבן אבל בדברים דזדונן במלקות כי מחייבי' קרבן י"ל דחומרא היא דאיכא למ"ד חמירא ליה לאיניש קרבן ממלקות ועיין בגמ' בשבועות דל"ז ע"א וע"ש בתוס' ועמ"ש בחי' בכריתות ד"ט ע"א ע"ש

דף ל"ג ע"א תוס' בד"ה ומינה וכו' דבשא' הנאה ליכא מיתה וכו' עכ"ל נר' מדבריהם דלענין מלקו' לוקה באכילה בשו"פ אפי' להכי דאכילה הנאה היא ומדין הנאה חייב ובהכי לא ק' קושי' מהרש"א בס"ד ע"ש די"ל דההיא דצירף כר' ואפי' דקתני בה אכילה לענין מלקות מתניא אך קשה מאי מק' התוס' לקמן בד"ה א"כ וכו' ע"ש דרבנן דלעיל כר' ס"ל ולענין מלקות קאמרי ועוד למר בריה דרבינא ורנב"י אמאי לא אוקמוה וברייתא לענין אזהרה וכאוקמתא קמייתא

ע"ב גמ' ומי חיישי' לתקלה וכו' לכאורה ק' הא מברייתא גופה מוכח דחיישי' לתקלה מדלא עביד לה לזילוף וכדפירש"י לעיל בברייתא ונרא' דלזמן מרובה כגון זילוף חיישי' אבל בזמן מועט ס"ד דלא חיישי' ומייתי מברייתא דמדליקין וכו' אע"ג דתקלה תנאי כדאי' לעיל בספ"ק היינו בזמן מרובה אבל ברייתא דמדליקין מדלא קתני חיטי משמע דאתיא כמ"ד חיישי'