משמרות כהונה חלק א סד

אמאי לעולם אסור כיון דמעל באפר נפק לחולין לק"מ דאפר לית ביה מעילה אלא איסורא בעלמא כדמשמע מדתנן בביצה גחלת של הקדש מועלין בה הא אפר אין מועלין ואף למאן דאוקמה בתה"ד אין בו מעילה כמ"ש התיו"ט ז"ל במעיל' די"א דמ"ש בגמ' תה"ד נעשית מצותו ומועלין בה ל"ד אלא איסורא בעלמא וע"ש להח"ן ז"ל

תוס' בד"ה אין וכו' מדסתם תנא וכו' עכ"ל עיין להרא"ש שה"ד מרבא לעיל דקאמר ש"מ וכו' ע"ש ואף דקאמר נמי ש"מ ל"א מתוך ולא קי"ל הכי היינו מטעמא דאשכחן דפליגי אמוראי עליה בהא בביצה די"ב ע"ש

בד"ה מה וכו' אבל חמץ דדמי לנותר בכרת ובבל תותירו עכ"ל ובדין הא' והב' דיליף בצד השוואה דאכילה והנאה ולא ס"ד הא דכרת וב"ת לא ק"ל די"ל דזהו מאי דאמרי ליה שור הנסקל יוכיח דר"ל יוכיח דאינו בשריפה והטעם משום דילפינן מהנותר בשריפה וכו' א"כ גם חמץ כן וכן על דרך זה מאי דאמר חלבו של שו"ה יוכיח והתוס' שהקשו בסמוך היא גופה נילף היינו לקושטא דמילתא אמאי לא ילפי' ותי' דל"ד בב"ת וע"ש במהרש"א ז"ל

בא"ד נוקי קרא בדדמי וכו' עכ"ל עמ"ש רש"א דלא ילפי' מבשר טמא וכו' ונר' לדעתו הא דלא פרכי' מה לטמא שכן בשריפה משום דהיא גופה נילף מאי אמרת מהיא דהנותר ממעטי' מ"מ ממילא שמעי' מדמעטא משריפה מכלל דאסור בהנאה וכמ"ש התוס' לעיל דכ"ב ע"א גבי חש"ב ע"ש

דף כ"ח ע"א תוס' בד"ה ואתה וכו' טעמ' דר"י וכו' עכ"ל באו לתרץ אמאי לא ילפי' באשם תלוי שריפה מנותר כיון דדמי ליה כמו חמץ ומ"מ חטאת העוף דקתני בברייתא דת"כ קשיא אמאי אצט' קרא לזה הא ל"ד לנותר וממעטא מה' דהנותר ועמ"ש רש"א ז"ל בזה

בד"ה ותנן וכו' אבל בע"א לא כתיב אכילה עכ"ל ומ"ש בברייתא וכתיב לא ידבק היינו ר"ל דלא כתיב אלא לא ידבק ולא כתיב אכילה וכ"נ מדבריהם בע"א ע"ש אבל מהרש"א ז"ל כ' דאצט' לא ידבק לאסור זוז"ג ע"ש וא"נ דא"כ אמאי הוצרכו התוס' לו' דבחמץ כתיב אכילה וכו' הו"ל לתרץ בפשי' דבע"א כתיב לא ידבק לאסור אפילו זוז"ג אבל בחמץ שרי משום דזבל לעולם הוי זוז"ג ומע"א ודאי דלא ילפי'

ע"ב גמ' תמה ע"ע היאך חמץ אסור בהנאה יש לחקור אי לריה"ג אסור מיהא מדרבנן וממאי מדקאמר הגמ' לקמן מתני' מני וכו' אי לריה"ג דישראל נמי מישרא שרי אין להוכיח דשרי אפי' מדרבנן דאף אי אסרו רבנן לא אסרו אלא בתוך זמנו אבל לאח"ז לא גזרו כיון דאפי' בתו"ז מדאורי' שרי ואף למאי דמשמע מדברי רש"י לקמן ריש דכ"ט דלר"ש אסור באכילה לאח"ז מדרבנן אף למאי דלא אסיק אדעתיה האי דקנסא קניס ר"ש וכו' מ"מ היינו דוקא לר"ש דבתו"ז אסור מדאורי' בהנאה אבל לריה"ג לא גזרו לאח"ז כלל ומגמרא לקמן דל"ב ע"א ע"ש אין ראיה דשאני תשלומי דכפרה נינהו כמ"ש התוס' לקמן דכ"ט ע"א ובמקום כפרה לא גזרו אך מדברי התוס' בסוגיין בד"ה ומשעת וכו' ממ"ש בס"ד נר' דלריה"ג שרי אפי' מדרבנן וכ"נ מדבריהם בפ' האיש מקדש דנ"ו ע"ב בד"ה המקדש ע"ש ועמ"ש מהרש"א ז"ל לקמן דכ"ט בפירש"י גבי האוכל חמץ של הקדש מעל דכ' דהומ"ל כריה"ג ע"ש וע"ש בע"כ בשמעתא דחמץ בזמנו במשהו כמ"ש מהרש"א בפירש"י ומגמ' בפ' השוכר דע"ד ע"א דפריך ליחשוב חמץ בפסח יש להוכיח דאסור מיהא מדרבנן לריה"ג דאי אית' לימ' בפלוגת' לא קמיירי

שם ור"י שפיר קאמ"ל ר"ש וכו' הקשה מהרש"א ז"ל לקמן דל"ה הא אצט' לדברים הבאין לידי חימוץ וגם לר"ש ק' ע"ש וכן י"ל מגמ' דמ"ג גם מגמרא דל"ו דר"ש גופיה דריש היקשא לטבל ע"ש אך היקשא דהכא נר' דהוא היקשא מכח גלוי דעליו דהקיש עליו לעליו וכנר' מפירש"י ולפ"ז ניחא דברי התוס' דק"ך ע"א בד"ה וכו' ומהרש"א שם נתקשה בדבריה' והגיה בדבריהם ע"ש ועפי"ה ניחא מיהו לפ"ז לא מקשו התוס' שם בס"ד מידי די"ל דראב"י כר"ש דדריש היקשא למעוטי לפ"ז וקובעו חובה ל"ל אבל ר"י ס"ל מצה בזה"ז דאורי' דע"כ ראב"י לא ס"ל כר"י ופלוגתייהו דרבא וראב"י אליבא דר"ש ומאי דמייתי תנ"ה היינו אדרשא דבערב ומכח זה נראה דחד היקשא הוא וראב"י אתי גם כר"י ומוקים היקשא לדברים הבאין לידי חימוץ ועפי"ז דחד היקשא הוא י"ל קושי' התוס' בד"ה א"כ לר"ש ע"ש די"ל דר"ש מוקי היקשא לטבל ולא קאמר היקשא אלא לאקשויי לר"י דל"ל ההוא דטבל א"כ ע"כ דנילף מהאי היקשא למעוטי לפ"ז

שם כתיב בהאי וכתיב בהאי מדלא קאמר וצריכי כדקאמר לקמן דק"ך נר' דלא הוצרכו הכא להך צריכותא וכ"נ מפירש"י בשמעתין דיליף חד מחבריה אלא דאמרי' מילתא דאתיא בק"ו טרח וכ' לה קרא דהא לא גרע מערל וב"נ קאמר ואין להק' הא כל היכא דאיכא למדרש הוא ובכ"הג לא אמרינן טרח וכ' לה קרא די"ל דלר"י אי יליף בק"ו אייתר ליה בערב לקובעו חובה וע"כ דדריש היקשא כר"ש וא"כ אייתרו לה לאוי דחמץ וע"כ דמוקמי' ללאוי יתירי דהא ר"י דריש נתחמץ מחמת ד"א מלשון מחמצת ופסח מצרים מדסמיך ולכך עדיפא ליה לו' טרח וכ' לה קרא מלאוקומי בלאוי יתירי אבל לר"ש דריש להו לכולהו קראי ולכך היכא דאיכא למדרש דרשי' ולא אמרי' טרח וכ' לה קרא

דף כ"ט ע"א גמ' אבל אתה אוכל של אחרים וכו' מפירש"י שפי' מותר מן התורה נר' דמדרבנן אסר בתו"ז וגריס שפיר ובדין הוא דאפילו בתוך זמנו מותר בהנאה וכו' ועיין בתוס' הק' השיו"ט סי' אמאי הדר ביה ר"א הא בלא"ה דרשי' האי היקשא לעיל ד"ה איתקש השבתת שאור לאכילת חמץ ואכילת חמץ לאכילת מצה ונר' דהכא שאני דלא מיתוקם היקשא שפיר אבל אתה אוכל דבאכילה ודאי אסור שקנאו וכמ"ש התוס' וקראי באכילה משתעי גם בתוך זמנו משתעי מה שהק' התוס' גבי של גבוה אי לא פדאו אסור י"ל במ"ש הר"מ ז"ל בפ"א מה' חמץ דאוכל חמץ כ"ש אסור דכתיב לא יאכל ע"ש וכיון דנ"ל מל"י נר' דאפילו לר"ל דח"ש מותר מדאורי' בחמץ אסור וא"כ משכחת אליב' דר"ל באוכל כ"ש דשרי משום הקדש ואסור משום חמץ

שם ר"י אמר בפודין את הקדשים וכו' פירש"י פלוגת' היא בתמורה וכו' נראה דגם רש"י ס"ל דהכא מדרבנן קאמר כמ"ש התוס' מכח קושיא אלא דס"ל דדוקא למ"ד קדם הקדישן למומן דאורי' בקדם מומן להקדשן גזרו רבנן אבל למ"ד בקדם הקדשן דרבנן בקדם מומן שרי לגמרי ולכך הביא הכא ההיא פלוגת' דתמו' ונר' דגם דעת התוס' כן הוא לר' יוסף וניחא בזה מתני' דבכורות דט"ו דתנן ברישא דמתני' בקדם יפדו ואמאי הא מדרבנן מיהא אסור לפ"ד התוס' אלא די"ל דמתני' כמ"ד מדאורי פודין אפי' בקדם הקדשן ודע דלפירש"י ע"כ מה שפי'