משמרות כהונה חלק א סב

הטעם דמזהירין מג"ש משום דאין אדם דן ג"ש מעצמו אבל ק"ו דדן מעצמו א"מ וכ"כ בפ' בן סורר ומורה דע"ג ע"א גבי היקישא ע"ש ובפ' לולב הגזול דל"א כ' רש"י דגם היקש אין אדם דן מעצמו והתוס' חלקו עליו בזה והמש"ל בפ"ב מה' ק"פ כ' דאפי' רש"י לא כ"כ אלא לר"י אבל לרבנן דקי"ל כוותייהו אדם דן היקש מעצמו ע"ש ולפ"ז לרבנן אין מזהירין מן ההיקש והדבר תימה מסוגיא דשמעתין דרב פפא שנה משנתו דלא כרבנן דקי"ל כוותייהו ושם בר"פ השוחט והמעלה יליף ר' יונה אזהרה מהיקישא דשם תעלה ושם תעשה ובזה י"ל דשאני היקישא דהתם דקרא מייתר דהול"ל שם תעלה ותעשה וכה"ג דקרא מייתר להיקישא י"ל דלכ"ע מזהירין וכן ההיא דפ' ן' סורר ומורה אבל משמעתין קשיא דקרא דהכא לא מייתר דאצט' ליחודי לאו אכל חד וחד כדאי' בריש כריתות ועיין בס' טהרת הקדש שם בפרק השוחט והמעלה

ע"ב גמ' כל איסורין וכו' אלא דר"א וכו' וכ"ש חלב חי וכו' דמשמע לל"ק לענין הנאה לוקה אפי' שכדר"א דמידי הנאה לא נפקא ודוקא שכדר"א הוא דפטור והיינו דקאמר אביי בסמוך הכל מודים וכו' ומכאן ק' למ"ש התוס' בקמא דק"א ע"א דקרא דערלים דנ"ל מניה שלא יצבע ושלא ידליק וכו' היינו שכדר"ה ע"ש דהרי אפי' בשאר איסורין כגון חמץ וכיוצא דליכא למילף מערלה דאיכא למיפרך וכו' אסור אפי' שכדר"ה לל"ק ולמ"ל קרא דערלים ועיין בסמוך דקאמר אף אנן נמי תנינא וכו' והנה המש"ל הק' מכאן בה' יסו"הת לס' הר"מ ז"ל דאין לוקין על הנאה וע"ש מ"ש ול"ק לפי מה שכתבתי לעיל דלחזקיה דנ"ל ממשמעות לא יאכל לא יהא בו היתר הנאה הוי כאלו כתיב לא יהנה דלוקה והר"מ דסו' דאין לוקין על הנאה משום דפ' כר' אבהו ור' יוחנן דהכא ס"ל כחזקיה

שם ק"ו ומה ערלה וכו' התוס' בחולין הק' מה להנהו שכן לא הותר מכללן ע"ש ולכאורה יש להק' דס"ל לאיסי ב"י כאבוה דלעיל ס"ל לר"י נטוע לרבי' פטור וא"כ ערלה הותרה מכללה מיהו נר' דעיקר קושי' ניפרוך מה לכלאי הכרם שכן לא הותרו מכללן ועכ"ל ערלה תוכיח והדר דינא וא"כ פרכי' כ"ד מה לכולהו שכן גידולי קרקע ע"ש בגמ' וזהו כוונת התוס' שם שהק' ניפרוך מה לערלה שכן במאתים ע"ש ודברי התוס' שם בתי' הב' לקושי' פירכא דשריפה תמוהים וכבר הארכתי בזה בחי' שם ע"ש

במאי דפריך בגמ' שם נילף גם איסור אכילה מק"ו מערלה ק' נימא אצט' למלקות דמק"ו אין מזהירין מ"ה ואפשר לומר דנ"ל א"ה מלא תאכל כל תועבה אלא דהוי לאו שבכללות ובכה"ג מזהירין מ"ה כמ"ש בפ"ב מה' מ"א אך זה אינו דא"כ מאי משני חורש בשור וחמור יוכיח וע"ש בחי'

תוס' בד"ה פרט וכו' אכל צפור וכו' עכ"ל אין להק' מכאן למ"ש רש"ל בשבועות דכ"ג ע"ב בתוס' בד"ה דמוקי דלר"ש דס"ל כ"ש למכו' גם כשלא כדר"ה לוקה דכ"ש ושלא כדר"ה כי הדדי נינהו וא"כ באבר דלקי עליה כ"ש לוקה גם שלא כדר"ה ומאי מק' ממימרא דצפור טהורה וכו' די"ל דבההיא דצפור בעי כזית אלא דמצט' בשר גידים ועצמות וכדאי' בפ' גיד הנשה אהך מימרא גופה וא"כ אכילה דכתיבא בקרא דוקא היא וממעט שלא כדר"ה ומה דמות יערוך להא דכ"ש למכות אך ק' במ"ש התוס' בס"ד דההיא דהקפה את הדם לצדדין וכו' דנוקמה כר"ש דשלא כדר"ה למכות וחייב באוכל חלב חי וי"ל דמ"ל דחייב דקתני כרת הוא וכ"נ מדנ"ל בפ' העור והרוטב דק"ך מקרא דנפש דכתי' גבי כרת וכ"ש לא מחייב בכ"ש אלא מלקות ולא כרת וכמ"ש התוס' בשבועות דכ"ב ע"ב אך מדברי הריטב"א בחי' במכות די"ז ע"א נראה דמחייב גם כרת ובמ"א כתבתי בזה ודע דממה שהוכרחו התוס' לומר לצדדין קתני נר' דס"ל דאביי דדחי לראיה דמייתי ה"ז מאין סופגין וכו' דחיה בעלמא היא ולקושטא דמילתא ס"ל כר' יוחנן

בד"ה אלא וכו' דהא ט"כ דאורייתא וכו' עכ"ל אף ע"ג דט"כ לית ביה מלקות מ"מ ק"ל אהא דאמרי' זיעה בעלמא וכו' וגם אצט' קרא דפרי פרי לאוסרה דלא נימא זיעה משמע דאי לאו קרא ליכא איסורא כלל ע"ש בגמ' דפ' העור והרוטב ומקושרים דבריהם שפיר

בד"ה אמרת וכו' דלחומרא מקשי' וכו' נילף מנותר וכו' עכ"ל לפמ"ש הר"ן בחי' בפ' הנשרפין הבאתי דבריו בחי' במס' כריתות דכ"ו ע"ב דאף בג"ש מופנה אי אצט' הג"ש למילתא אחריתי פרכי' עלה כמו על הקו' ע"ש ניחא כל הקושי' אלו דכיון דהג"ש דקדש קדש אצט' למילתא אחריתי כמו שהביאו התוס' איכא למפרך מה ליוצא ונותר שכן בשריפה והיא גופה לא ילפי' לה דהא ממעטי' מהנותר נותר בשריפה ואין דבר אחר בשריפה כדאמרי' בגמ' בהפוך הדף דאפי' ילפי' איסור הנאה מלא יאכל דגבי טומאה ממעטי' שריפה מהנותר ע"ש ואף דאיכא למוד מנותר ומיוצא מ"מ ממעטי' שפיר מהנותר וכה"ג כ' התוס' לקמן דכ"ז ע"ב גבי מה מצינו חמץ מנותר ע"ש וה"נ דכוותא ועיין להתוס' בחולין דקי"ז במ"ש אקושי' פירכא דשריפ' ע"ש

והנה מדברי התוס' בדבור זה למדנו דג"ש קדש קדש נתקבלה תיבות וא"כ נוכל ללמוד יוצא מנותר בג"ש זו דקדשים מקדשים היא ובזה ניחא מה שקשה אצלי ע"ד הפר"ח בי"ד סי' ס"ב סק"ז שכ' דטעמא דהר"מ דאבר ובשר המדולדלין דאסור מן התורה ואין לוקין אף דס"ל דמאי דדרשי' בחולין דע"ד מובשר בשדה אבר ובשר המדולדלין דרשא גמורה היא מ"מ אינו לוקה משום דהוי לאו שבכללות וק"ל ע"ד דא"כ אמאי פ' הר"מ בה' מעה"ק אוכל בשר שיצא דלוקה הא מהאי קרא גופיה נ"ל והוי לאו שבכללות ועפי"ה ניחא דהנה במאי דיליף ר"א לעיל מלא יאכל כל שבקדש פסול ליתן ל"ת על אכילתו גם יוצא בכלל ומאי דאצט' ללמוד מובשר בשדה היינו דהוי פסול ואחר דילפי' דנפסל ילפי' דלוקה מלא יאכל ואף דלא יאכל גם הוא לאו שבכללות מ"מ כבר כ' התוס' לעיל דעל נותר לוקה משום דכתיב קרא בגופיה ופיגול נמי לוקה דיליף בג"ש מנותר וא"כ גם יוצא לוקה דיליף בג"ש דקדש קדש מנותר וניחא גם מה שהק' התוס' בגמ' דמכות די"ח ע"ב ע"ש ועיין במ"ש בי"ד שם ועיין לה' בתי כהונה ח"א חלק בית וועד בה' מ"א ובמ"ש שם דלב"נ אסור משעה שנדלדל ע"ש עיין בגמ' בסוף פרק העור והרוטב במאי דמוקי ר"ש אאמציעתא נשחטה הבהמה וכו' וע"ש בחידושי והנה דעת רש"י שם בחולין דע"ד דאבר ובשר המדולדלין דאמרי' בגמ' שם אין בו אלא מצות פרוש היינו מדרבנן ע"ש והי"מ שהביא רש"י בסוגיין לקמן דמ"ש בגמ' נבילה הוא נבילה ממש ואאבר המדולדל ע"ש ע"כ דס"ל דמצות פרוש מדאורייתא כס' הרמב"ם ז"ל ורש"י ז"ל לא ניח' ליה לדחו' דבריה' מסברתו: