משמרות כהונה חלק א סא

כדאי' שם ד"ל ע"ש ולכאורה שם לא אמרו הכי אלא לרי"ו אבל לרבא אמרינן שם דפליגי אי מערבין לדבר הרשות ומאי דפריך הגמ' בר"פ כיצד משתתפין על ר"י פשי' כבר כ' הריטב"א ז"ל בחי' שם דאף אי פליגי תנאי בהכי מ"מ פריך פשי' דהלכה כסתם משנה שם ע"ש מיהו הא ליתא דא"כ מאי פריך לר"י לימא כתנאי אמרה וכו' נימא דלר"י פליגי במצות אי ליהנות ניתנו ולרבא פליגי אי מערבין לדבר הרשות אלא דגמ' קי"ל דדברי רבא ור"י הילכתא נינהו ולא פליגי אהדדי וא"כ ע"כ למאי דמייתי דר"י תו ל"ל למי' דפליגי לרבא באי מערבין לדבר הרשות והדק"ל במ"ש התוס' למ"ד ונ"ל דמ"ש למ"ד לאפוקי רב יהודה במס' ר"ה דכ"ח ע"א דס"ל מצות ליהנות ניתנו ולדידיה ע"כ דפליגי ר"י ורבנן בהא מילתא דרבנן ליהנות ס"ל ור"י לאו ליהנות ואיהו כרבנן ס"ל דבע"א ליכא פלוגתא לרב יהודא ולפ"ז בע"כ דגמ' דפריך לר' אבהו ס"ל כרב יהודה דמצות ליהנות ניתנו ודלא כרבא ור"י דעירובין

בד"ה קצירכם וכו' וי"ל מדלא כתיב ראשית קציר וכו' עכ"ל הק' ה' טורי אכן ז"ל במס' ר"ה די"ג אכתי מנ"ל למדרש הא דדרשי' התם קצירכם ולא קציר נכרי ע"ש ולק"מ דכבר כ' התוס' לעיל דף ה' ע"ב בד"ה אבל דנכרי וגבוה מחד קרא נפקי וע"ש בר"ה משום וא"כ ה"נ נכרי ומצוה מחד קרא נפקי דדרשינן קצירכם ולא קציר נכרי ולא קציר גבוה

ע"ב גמ' ור"ש וכו' הק' השער"ה ז"ל בה' מ"א דגיד נמי הותר מכלל דעוף ע"ש ונעלם ממנו מ"ש התוס' בחולין דקי"ו ע"ב בד"ה כלאי וכו'

שם א"כ חולין שנ"ב וכו' עיין להלח"ם ז"ל בפ"ח מה' מ"א ובפ"ב מה' שחי' וכנראה שנעלם ממנו פלוגתא דריה"ג ורע"ק גבי חלב דמייתי לה הגמ' לעיל ובעיק' ישוב פסקי הרמב"ם ז"ל נ"ל דס"ל דלא אצט' לן למי' אליבא דר"י דחולין שנ"ב לאו דאורי' אלא לרע"ק דמוקי דקרא דגבי חלב לטו' וטהרה אבל לריה"ג דס"ל כשהותרה נבילה היא הותרה חלבה וגידה לא הותרה כדמסיק הגמ' לעיל וס"ל דחלב לאו בכלל נבילה דגבי טומאה כמ"ש רש"י ז"ל לעיל וע"כ בהכרח מוקי ליה ריה"ג להיתר גבי חלב להיתר הנאה וילפי' מניח דבשאר איסורין דכתיב לא תאכלו אחד איסור הנאה במשמע מדאצט' להיתר חלב ואייתר לן אותו לחולין שנ"ב ופס' הר"מ כריה"ג ומאי דמייתי נמי לקראי דנבילה לאו לילפותא ע"ד שכ' הלח"ם שם ע"ש

שם קסבר חש"ב דאורי' וכו' למסקנא דשמעתין דקרא דלא יאכל דטומ' בשר הוא דמיית' ומוקמי' ליה באא"ע לשאר איסורין א"צ לזה דא"כ דס"ל חש"ב לאו דאורייתא ומוקמי' ליה לקרא דאותה לשאר איסורין אצט' לא יאכל למלקות ועמ"ש לקמן בס"ד ועיין להלח"ם בפ"ח מה' מ"א ובפ"ב מה"ש אך לפמ"ש הלח"ם במ"א דדבר הבא באא"ע אינו לוקה עליו והביא ראיה ממ"ש התוס' בפ' אז"נ דס"א ע"א ע"ש גם למסקנא צ"ל דס"ל חש"ב דאורי' דכיון דאינו לוקה לא נ"מ מידי אי אית ביה לאו או לא

תוס' בד"ה ומה וכו' וי"ל וכו' עכ"ל ק' מאי פריך ור"ש וכו' הא כיון דס"ל לר"ש דאין בגידין בנ"ט ע"כ דלא הותר בכלל נבילה אפי' אחר שנלמוד בק"ו ונר' דלא ניחא ליה לשנויי הכי משום דאכתי קשיא לאבע"א קמא דריה"ג ס"ל אסור אמאי לא יליף בק"ו וריה"ג ס"ל יש בגידין בנ"ט עיין בחולין דק"א ע"ש ועיין לה' פלתי סי' במה שכ' במה שפס' הר"מ ז"ל דאין בגידין בנ"ט

בא"ד ק"ו מדם וכו' עכ"ל צ"ל דס"ל דם שבישלו דאורייתא ודוקא בחטאות הוא דלא הוי דם עיין בגמ' במנחות דל"א ובתוס' שם דאלת"ה איכא למיפרך מה לדם שכן יש היתר לאיסורו ע"י בישול

בד"ה דהא כתיב וכו' לא עבוד שפיר וכו' עכ"ל עיין בגמרא לקמן בפ' כ"צ דפ"ב וע"ש בתוס' דאוקמוה כר"י ע"ש והתוס' כאן משמע להו דההוא מרבנן דשמעתין אתי ככ"ע

דף כ"ד ע"א גמ' וכ"ת אין מזהרין מן הדין הקשה הוא וכו' לפום פשטא דשמעתין נר' דהא דאצט' למי' הקשא הוא ולא סגי ליה למי' דמקרא גופיה דלא תוכל נפקא משום ראיכ' למי' דאצט' קרא למלקות דאי מלא תוכל הוי לאו שבכללו' וקרא דלא תוכל גלי אלא ביערתי דלאו ודוי הוא והדר ילפי' בהקשא דלוקה אקדש ומעיקרא הוה ידע לה לקרא דלא תוכל כדי לגלויי אלא ביערתי דלאו ודוי הוא ולא הוה ידע להקשא וכ"נ מפירש"י אך קושטא הוא דלא הוי לאו שבכללות כדאיתא במכות דח"י וכמ"ש מהרש"א בתוס' וע"כ הוצרכו התוס' לפ' דלהנאה אתא הקשא וזהו כוונת התוס' שכתבו דלא הוי שבכללות דנחתי לאוכוחי דמ"ש' בדבור הקוד' לענין הנאה אתא הם דברי' מוכרחי'

והנה במ"ש התוס' דאתא להנאה כ' מהרש"א ז"ל דמבאש ישרף לא ידעי' אלא עשה ועפי"ז הוק"ל בגמ' גבי נותר וחטאת אמאי לא אמרי' דאתא לגופיה וללאו להנאה ועפירש"י במאי דפריך גבי נותר והוא מבע"ל לכדר"א דנר' מפי' דהיא גופה קושי' הגמ' ע"ש ולפ"ד מהרש"א מ"ש התוס' דבשבת איתא דלא ילפי' אלא ממעשר באו לשלול דלא נימא באש ישרף גלי אלא תוכל דאיהו גם הנאה וא"כ איכא לאו והדק"ל למ"ל הקשא לזה הוכיחו משבת דלא ילפי' אלא ממעשר ומ"מ עיקר פירושו בדברי התוס' תמוה דבגמ' בשבת שם הכי איתא אקרא דלא ביערתי ממנו אימא ממנו א"א מבעיר אבל אתה מבעיר בשמן קדש שנטמא ומשני ק"ו ממעשר הרי דאי לאו דיליף ממעשר הוה שרי שמן קדש שנטמא בהנאה מדאצט' למכתב ממנו גבי מעשר ולפ"ד מהרש"א הא ידעי' מבאש ישרף איסור הנאה ולא הוה אצט' ממנו ע"כ נראה עיקר בכוונת התוס' דמבאש ישרף דכתיב גבי בשר טמא לא הוה ידעי' כלל איסור הנאה דהו"א דליהני מניה בהדי דשריף ליה משום דכתיב ממנו גבי מעשר ואף דכל סוגיא דשמעתין מוכחת דמשריפה ידעי' איסור הנאה וכ"מ גם מדבדי התוס' לעיל דכ"ב ע"א ע"ש מ"מ גבי טומאת בשר לא ידעי' משום דכתי' ממנו וזהו שכ' התוס' דאתא לאיסו' הנאה ומייתי ראיה דלא ילפי' מישרף איסור הנאה מגמ' דשבת דלא ילפי' לה אלא ממעשר ומעתה גבי חטאת ונותר לק"מ דכיון דידעי' איסור הנאה משריפה אית לן לאוקומי קרא לדבר חדש דהיינו לשאר איסורין מלאוקומי לגופיה ללאו כיון דכבר ידעי' א"ה משריפה ואף אי מוקמי' לאו להנאה מ"מ אינו לוקה דדבר הלמד באא"ע אינו לוקה כמ"ש הלח"מ במ"א וכיון דאינו לוקה מאי נ"מ בלאו וגמ' כאן מעיקר' מקשה דאצט' קרא דגבי טומאה למלקות לאכילה ומשני דיליף ק"ו ממעשר ופריך אין ממ"ה ומשני דאיסור אכיל' ילפי' מקרא דלא תוכל וקאמר דהשתא דאתית להכי דמקרא דלא תוכל נ"ל א"צ ללמוד איסור הנאה מק"ו אלא דנ"ל מהקשא ודוק

שם היקישא הוא בר"פ השוחט והמעלה פירש"י