משמרות כהונה חלק א ס

בתרומות מקודשת וטעמא דט"ה ממון כדאי' שם ע"ש מ"מ לכתחילה אסור וא"כ אמאי לא פריך לה ממתני' דנדרים הלזו והא עדיפא ממתני' דמערבין דלא פריך למ"ד אין מערבין אלא לדבר מצוה ועיין לה' שמחת יו"ט ז"ל סי' פ"ד

והנה כ' רש"י בחומש בפ' ויקרא אי מה תרומה האוכל דוקא אף מעילה האוכל דוקא ת"ל תמעול וכו' וכ' הרא"ם אינו ר"ל לאפוקי הנאה דהא תרומה אסורה בהנאה דכ"מ שנאמר ל"ת א' איסור אכיל' וא' א"ה ע"ש והם דברים תמוהים וכבר דשו בו רבים ולפי חומר הנושא נ"ל דלר' אבהו דלא תאכל אחד איסור הנאה וכו' א"כ אף דגלי קרא תרומתכם להיתר הנאה י"ל דלא התיר אלא הנאה שאינה של כלוי אבל הנאה של כלוי אכתי במשמעו לא תאכל קיימא ולפ"ז לר' אבהו הנאה של כלוי בתרומה מדאורייתא אבל לחזקיה שרי מדאורייתא ומ"מ אסירא מדרבנן ועיין להמש"ל ז"ל בפרט זה דהנאה של כלוי אי מדאורייתא או מדרבנן ע"ש ולפי"ה תליא בפלוגתא דחזקיה ור"א ומעתה י"ל הנאה דנקט הרא"ם היא של כלוי ודייק אמ"ש רש"י האוכל דמשמע דוקא אוכל מיהו נר' דהא ליתא דא"כ בנזיר ושקצים וכל הנך דגלי קרא דשרי בהנאה נימא דהנאה של כלוי אסירא וזו לא שמענו ושמעתי מק' מאי פריך לחזקיה למ"ל תרומתכם נימא דאתא דלא ניליף תרומה ממעילה בחטא חטא דאסורה בהנאה ונר' דל"ק דכיון דכתיב לא תאכל דמשמע גם הנאה לא ילפי' ממעילה לאפוקי ממשמעותא כיון דג"ש דחטא חטא אתא לדרשות אחריני דמה"ט הוא דלא ילפי' בתרומה לחייב בפחות מכזית אי שויא פרוטה עיין לקמן דג"ל ע"א ובתוס' שם ע"ש ובמאי דקאמר הגמ' ולחזקיה תרומתכם וכו' עיין בגמ' ר"פ ראשית הגז ע"ש

שם א"ה לכתחי' נמי וכו' פי' השתא דדרשת לכם אפי' לכתחילה נמי אבל אי לאו לכם ניחא מאי דקתני לכתחי' לא י"ל מדרבנן הוא אבל כיון דכתיב לכם והתורה התירה בפי' אין כח ביד חז"ל לגזור ומשני א"ק יהיו וכו' וכיון דמצאו אסמכתא יש בידם לאסור ולמ"ד איסור סחורה מדאורייתא דרשא דיהיו דרשא גמורה היא ועיין להט"ז בי"ד סי' קי"ז ועמ"ש בזה בענין הסחורה באורך ע"ש והיותר נ"ל דאיסור סחורה נ"ל מקראי אחריני ולא ק"ל לכתחי' נמי אלא כיון דדרשי' לכם שלכם יהא להתיר הנאה נדרוש נמי שלכם יהא גם להיתר סחורה ומשני א"ק יהיו וכו' אבל אי לאו לכם א"ץ גם לקרא ליהיו ובהכי ניחא גם מה שהק' מהרש"ל ז"ל במאי דפריך לחזקיה למ"ל ל"י ולמ"ל לכם מאי פריך הא אי לאו לכם הוה דרשי' יהיו לאסור אפי' נזדמנו ע"ש ולפי"ה לקמ' דלא ליכתוב ל"י ולכם ולא ליכתוב נמי יהיו ומה שתי' רש"ל דא"כ ליכתוב לא יאכל ע"ש קשה דנימא דשרי בהנאה ואסור בסחורה גם נזדמנו ואי כתיב לא יאכל הוה אסור בהנאה וי"ל דאי אסרינן נזדמנו אסור גם בהנאה דתרוויהו כי הדדי נינהו ומהרש"א הק' ע"ד מהרש"ל דנימא דקרא לאסור בעשה דוקא אתא ע"ש ולפי דעת הר"מ ז"ל דאין לוקין על הנאה א"ש דכיון דאין לוקין איסור עשה ולאו שוין מיהו י"ל דלחזקיה כיון דנ"ל הנאה ממשמעות ל"י הוי כאילו כתיב לא יהנה ולוקין ומה שהק' עוד רש"א דתק"ל במאי דקאמר טעמ' דידי מהכא ע"ש י"ל דליכתוב לא יהנה ואכילה ג"כ בכלל הנאה ולא ליכתוב יהיו ולעיל גבי ערלים דלא כתב לא יהנה ולא אצט' לערלים ה"ג בלא"ה הק' התוס' שם דלא ליכתוב ערלים ה"ג ע"ש אך קשה ע"ד רש"ל דהא אצט' יהיו לאסור ערוביהן וכדתניא בת"כ והביאו רש"י בחומש ובגמ' ע"כ תרתי ש"מ ועיין להק"א שם ומהרש"א כ' דמשמעות יהיו הוא לכתחילה ע"ש והוא תימה דא"כ לההוא מרבנן בהפוך הדף דס"ל דגם לא יאכל איסור אכילה דוקא כדקאמר הגמרא שם תק"ל למ"ל לכם בשרצים ליכתוב ל"י ויהיו ולדברי רש"ל ניחא שפיר ודע דלפמ"ש בראש אמירה דרדשא דיהיו אסמכתא היא ניחא קושי' מהרש"ל ומ"מ היותר נ"ל בקושי' רש"ל הוא מה שכתבתי דלא אצט' יהיו אלא אחר לכם ועפי"ז גבי חמץ לריה"ג דדרשי' לך להיתר הנאה דרשי' נמי להיתר סחורה וניחא מה שהקשו התוס' גבי חמץ לחזקיה למ"ל לך וליכתוב ל"י ע"ש דאצט' לך להיתר סחורה ועי"ל לקושי' התוס' דקרא דל"י בפסח מצרים הוא וקרא דלך בדורות וא"כ י"ל דקושטא הוא לריה"ג פסח מצרים אסור בהנאה וקרא דלך אצטריך דלא נילף מפסח מצרים ומתני' דלקמן דצ"ה דלא חשיב הא בינייהו לחזקיה ע"כ דלא אתיא כריה"ג ע"ש בגמ' ועי"ל דאתא לך דלא נילף ק"ו מנותר לאסור בהנאה כדיליף ר"י לקמן דכ"ז ורבנן דלא יליף מנותר ס"ל דלא כחזקיה דבלא"ה דחזקיה תנאי היא וכמ"ש התוס' לעיל ועי"ל דאצט' לך לטבל של חמץ למשרי בהנאה של כלוי עיין להתוס' לקמן דג"ל ע"א בד"ה ראשית ולמהרש"א שם

כתב הרא"ם בפ' שמיני על ברייתא דל"י להזהיר המאכיל כחזקיה וכו' ולפ"ז מאי דפריך לחזקיה למ"ל ל"י וכו' היינו לברייתא דלא תאכלום אבל לברייתא דדריש מלא יאכל ל"ק ולהך ברייתא לא ידענא טעמא דחזקיה מהיכא נ"ל וי"ל דנ"ל מערלים ה"ג וניחא מה שהקש' רש"ל לעיל גבי ערלה לחזקיה ועמ"ש שם ומה שהק' מהרש"א דהא ריה"ג לא ס"ל כחזקיה י"ל דע"כ אכתי לא ס"ד הך דאפי' הו"ל להקשויי דריה"ג אדריה"ג ואמאי ק"ל אחזקיה ור"א ועוד י"ל ועיין להתוס' בד"ה ומה וכו' ופירש"י דע"ב ע"ש

שם לטומאה וטהרה ל"צ קרא כי אצטריך קרא וכו' משמע דבלא קרא ידעי' דטהורה כמו ל"צ קרא דרע"ק והיינו דנ"ל מיעשה מלאכה בלא לכל וכמ"ש מהרש"ל לקמן בתוס' בד"ה ומה ע"ש אבל לפי מ"ש מהרש"א שם ע"כ צ"ל דמאי דקאמר לטו' וטהרה ל"צ קרא ל"ד והנה לס"ד דגמרא ע"כ דס"ד דתרווייהו ס"ל כשהותרה נבילה חלבה גידה לא הותרה דאי ריה"ג ס"ל הותרה לא אצט' קרא להתיר הנאה אלא ע"כ דס"ל לא הותרה וא"כ ע"כ דרע"ק נמי ס"ל כן דאי פליגי בהא מנ"ל דפליגי כדר' אבהו ומשני דפליגי בהא אי הותרה או לא וריה"ג ס"ל לא הותרה ולטומאה וטהרה מיעשה מלאכה נפקא בלא לכל כדס"ד מעיקרא ומה שפירש"י במסקנא דלריה"ג אינו בכלל נבילה דגבי טו' ק' דהא לס"ד דלא הותרה לכ"ע ואפ"ה הוי בכלל נבילה דגבי טו' דאל"ה אמאי אצט' קרא לרע"ק ואמאי לא פי' בפשי' מיעשה בלא לכל כדס"ד מעיקר' ונר' דלס"ד דגם לרע"ק לא הותרה בהכרח דבכלל נבילה דטומאה הוא מכח ס' רע"ק אבל השתא דרע"ק טעמו משום דהותרה י"ל בפשי' דלריה"ג דלא הותרה לאו בכלל נבילה דגבי טו' הוא וא"צ לדחוק כדמעיקרא ודע דמדברי רש"י הללו מוכח דלא ס"ל כמ"ש התוס' בדבור הנזכר כתי' ע"ש ולדידיה קשיא קושי' התוס'

תוס' בד"ה מערבין וכו' למ"ד אין מערבין וכו' עכ"ל ה' שיו"ט ז"ל סי' פ"ד הק' דהא לכ"ע אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לל"נ