משמרות כהונה חלק א נט

להתקדש ומעתה ההיא ברייתא דמכילתא ברץ אחריה מיתוקמא כנ"ל ובמ"ש לדמות הנאה דאיסורי הנאה להנאה דקדושין עיין בגמ' בנדרים דפ"ה ע"א ובדברי הר"ן שם ע"ש

שם אף דם מן החי וכו' עפירש"י ועמ"ש רש"ל ז"ל ונעלם ממנו גמ' בפ' ד' מיתות דנ"ט ע"א פלוגתא דרחב"ג ורבנן ופירש"י שם ע"ש

שם והרי שור הנסקל פירש"י דפריך לחזקיה ולר"א אבל הרא"ם ז"ל בפ' משפטים כ' על האי בריית' דלא כר"א ור"א מוקי לה לדמי ולדות וכו' ע"ש נראה מדבריו דלחזקיה ניחא ונ"ל לדעתו ז"ל דלחזקיה ל"ק די"ל דמאי דקתני בהנאה מניין היינו על סקליה מיסקל ומפיק לה מנקי כי היכי דאייתר לא יאכל לשחטיה מישחט ואי לאו נקי הוה מוקמי' לא יאכל לסקליה ולאסור הנאה וא"ל ליכתוב לא יהנה דלחזקיה דמשמע ליה לא יאכל לא יהיה בו היתר אכילה הוי כאלו כתיב לא יהנה ודוקא לר"א הוא דפריך בגמ' בקמא ליכתוב לא יהנה ולכך פריך שפיר הכא לר"א דל"ל דנקי להנאת דסקליה דא"כ לא ליכתוב נקי וידעי' ליה מלא יאכל ודרשי' נמי לשחטיה מישחט מדלא כתיב לא יהנה אבל לחזקיה ל"ק ול"ל לחזקיה דרשה דבשרו כעין בשר ומה שק' עוד על דברי הרא"ם דכ' דברייתא דלא כר' אבהו והוא הפך הסוגיא י"ל דה"ק לדעת המק' דפריך והרי שור הנסקל הברייתא דלא כר"א אבל ר"א גופיה משני דאתא לדמי ולדות וה"ה דהומ"ל להנאת עורו אלא דניחא ליה למי' דאתי ר"א גם כמאן דדריש את וכיון דקרא לא מייתי ואתי לדרשא דולדות נקטיה התנא להנאה דדרשא גמורה היא ולא פריך הגמ' לר"א אלא משום דלא שמיע ליה דיש דרשא בנקי ופריך נקי למ"ל וכ"מ מדאמר טעמא דכתב וכו' ולא דייק מסיפור ברייתא ומשני דאיכ' למידרשיה להנאת עורו וה"ה דהומ"ל לולדות ומאי דפריך ואידך היינו על המתרץ דמשני להנאת עורו כנ"ל ליישב דברי הרא"ם לפי חומר הנושא ועיין להשע"ה ז"ל

עו"ש בשרו אין וכו' נר' דל"ד אלא מדכתיב לא יאכל משמע דבר אכילה ולא עורו דלאו בר אכילה וכ"כ התוס' רי"ד בקדושין לשנויא דהנאת עורו דהוי פי' הברייתא בהנאה ר"ל דבר הנאה מנין ע"ש וניחא בזה מה שהק' התוספות לא ליכתוב לא נקי ולא בשרו וכו' ועפי"ה ניחא ובלא"ה ל"ק דאצטריך בשרו למעט פרשו כדאיתא בתמורה ד"ל ע"ש

והתוס' בקמא הק' לוקמה בבן פקועה וסיימו דלפי המסקנא ניחא דבשרו כעין בשרו ע"ש פי' דברייתא אתיא כר"מ ודרשא דשחטו אחר שנגמר דינו נ"ל לרבנן מבשרו ואף לשנוייא קמא י"ל דידע לה לבשרו אלא משום דברייתא לא קתני הכי וה"ק ברייתא גופה בהכי מיתבא ליכתוב לא יהנה ובלא הך ברייתא י"ל דנ"ל מבשר דעבדיה כעין בשר ומ"מ בריית' כר"מ וזו היא כוונת הריטב"א ז"ל בחי' שם ול"ק מה שהק' השע"ה ז"ל בה' מ"א מגמ' בפ' מרובה עיין שם ובלא"ה י"ל דנ"ל מלא תאכל כל תועבה ובריית' דאצט' קרא למלקו' אתא וכמ"ש השע"ה גופיה שם אך מ"ש בגמ' ואימא היכא דשחטיה שרי לא א"ש לפ"ז דהול"ל אימא דלא לקי וכו'

תוס' בד"ה ואבר וכו' מדקתני לא יושיט וכו' עכ"ל ע"ש בגמ' דדייק מדקתני לא יושיט דקאי בתרי עברי דנהרא ומינה דע"כ בשל גוי דאי בשל ישראל אפי' לא קאי בתרי עברי דנהרא עובר דהא טעמא דאינו עובר בלא קאי בתרי עברי משום דאי בעי שקיל ליה איהו גופיה וכדאי' התם ובשל ישראל לא מצי הגוי למישקל ועיין מהרש"א ז"ל

בד"ה מנין וכו' ולמ"ד אין שבח עצים וכו' עכ"ל הק' השע"ה בה' חמץ דע"ד דר"י גופיה לקמן דע"ה ע"א כ' דלמ"ד יש שבח עצים אינו אלא מדרבנן ואמאי נקטו למ"ד אין שבח וכו' ע"ש ול"ק דלא כ"כ ר"י אלא לפי מאי דמסיק כאן לחלק בין שמן לעצים אבל למאי דס"ד השתא בהכרח דמדאורייתא אסור ולכן ק"ל אלא למ"ד אין שבח ולפום מאי דמתרצי דשמן דוקא אסור קושטא הוא דאף למ"ר יש שבח כן הוא ומאי דמקשי' בתר הכי מתרומה דדרשי' שלך וכו' והכא אצט' קרא לאסור ולא מקשי' בפשי' דהכא שרי בעצים בלא קרא והתם בעי קרא משום די"ל דקרא דתרומה לא אתא אלא להתיר השמן והגמ' דנקט להסיק ל"ד דקרא להכי אתא ועיין בגמ' לקמן דכ"ו דפריך אלא עצים לרבנן המ"ל משמע דלרבי מדאוריי' וכבר עמד בזה השע"ה שם ומשני לה ע"ד מאי דכתיבנא בכוונת התוס' דהכא והוא פשוט ברם מ"ש שם דמאי דמשמע ליה להגמרא דעצים דאיסורא מדאורייתא אסירי הוא מדכתי' בערלה את הטפל לפריו ובכלאי הכרם לא כתיב פרי ולכך פריך לרבנן המ"ל ע"ש לא ראה דברי התוס' בקמא דף ק"א סע"א שכ' דמאת הטפל דמרבי' שומר לא שמעי' איסור הנאה דיש שומר דראוי לאכילה ע"ש וכן צ"ל גם בכלאי הכרם דאי שמעי' מדלא כתיב פרי דאסירי בהנאה אמאי אצט' ללמוד איסור הנאה מפן תקדש אלא ע"כ דליתא ודע דמאי דמשמע ממתני' דקדושין דנ"ו ע"ב דכלאי הכרם אסורין בצביעה והדלקה אע"ג דלא כתיב קראי יתירי היינו דנ"ל מק"ו משלא כדרך הנאתו אבל מחמץ ק' מנ"ל שלא יצבע ושלא ידלק וצ"ל דדוקא בערלה אצטרי' קראי משום דכתיב לכם ובהכי י"ל קושי' התוס' הכא מתרומה וניחא גם מה שהק' התוס' בקמא שם למ"ד חזותא מילתא אמאי אצט' קרא הכא ע"ש אך התוס' בדבור שאח"ז הוכיחו דמלא יאכל לא שמעי' להו בלא לכם ע"ש מיהו הוכחתם אינה אלא למ"ד חזותא לאו מילתא

בד"ה לכם וכו' עמ"ש מהרש"ל לחזקיה ע"ש וי"ל דברייתא כר"ש ור"מ דמודה חזקיה דאינהו ס"ל כר' אבהו כמ"ש התוס' לעיל ולתנא דסבר כחזקיה דריש ערלים ה"ג לדרשא אחריתי ועי"ל דגם ההיא דרשא דנטוע לרבים מוציא ממשמעות ונטעתם והתם נמי לא הו"ל למכתב בל' נטיעה ולא הוה אצט' ללכם דומיא דאי קאי על לא יאכל ולרבי יהודא אצטריך ערלים ה"ג לדרשא אחריתי

דף כ"ג ע"א גמ' והרי תרומה וכו' ותנן וכו' ק"ל אמאי לא פריך ממתני' בנדרים דפ"ג ע"ב קונם כהנים אלו נהנין לי לא יטלו בע"כ ואי איתא דאסורה בהנאה אמאי לא יטלו בע"כ כיון דאין לו בהם שום הנאה וכמ"ש הר"ן ז"ל שם דפ"ה משם הרשב"א ז"ל דמי שאסר נכסיו ע"ע יבואו אחרים ויט"ל בע"כ כיון דאסורין לו בהנאה לאו שלו נינהו ע"ע ולא אמרי' דאית לו בהם זכיה לטובת הנאה שבהן ליתנם לכל מי שירצה וה"ט משום דאפי' טובת הנאה אסירא כיון דהנאה היא ואע"ג דכ' התוס' לעיל גבי אבר מ"ה דשכרו מותר מ"מ לכתחיל' אסור ואף בחנם כ' שם שאסור וכיון דלכתחילה אסור לאו בני זכייה נינהו וה"נ דכוותה בתרומה ומאי דתנן בספ"ב דקדושין המקדש