משמרות כהונה חלק א נז

מוכח דלס' דנפשיה ליכא וגם אי יש לחלק כן במשקין מאי מייתי ר"מ לטעמיה מההיא ברייתא הא איכא למי' דבקדשים מודה ר"מ אלא ע"כ דבקדשים אין להחמיר טפי מחולין אלא גבי אוכל ומ"מ אכתי י"ל טעמא מאי דעדיף אוכל ממשקה ויש מי שאומר דשאני אוכל דבחולין נמי מטמא משקה משא"כ משקה דבחולין לא מטמא מידי ועוד דשאני אוכל דהוצרך לכתוב מיעוט הוא טמא וכו' וכיון דלא כ' ההוא מיעוטא אלא בחולין שפיר י"ל דבקדשי' עושה כיוצא בו ועיין מהרש"א לקמן בתוס' בד"ה ונימא שהוכיח דאין משקה מטמא כלי לרע"ק מק"ו דלעיל ולא הוכיח בפשי' מברייתא דס' משקה דלעיל דקתני לכלים טהורין וההי' דרע"ק והיינו משו' די"ל בקדשי' מודה

ויש לחקור כי אמרי' דבקדשים אוכל מט"א אי בעי' שניהם קדשים המטמא והמיטמא אי נימא דהכל תלוי בהמיטמא ולפי הנראה דדין זה תלוי במ"ש רש"י והתוס' בראש הסוגיא דלפמ"ש רש"י דנ"ל מנבואת חגי שם איירי בב' קדשים ולפמ"ש התוס' דנ"ל מוהבשר אשר יגע בכל טמא דמשמע בכל טומאה שבעולם א"כ אפי' המיטמא חולין ל"ל בה ולפי מה שנר' מדברי רש"י בדבור זה דכי ילפי' מוהבשר וכו' הילפותא היא מדלא מ"ל ג' אלא בכ"הג א"כ י"ל דוקא ב' קדשים

ע"ב גמ' דתנן כל הכלים וכו' הא דעלמא וכו' הא דלא משני הכא נמי באיתחזק כלי טמא נר' משום דידע לה שפיר דמאי דנקט דרך עלייה משום גזייתא כדמסיק אלא דס"ד דאין זה חידוש ואיתחזק כלי טמא דמי לגזייתא

דף ך' ע"ב גמ' ריב"ח כמי תרומה אפיסחא הא דלא רמי פיסחא אפיסחא לפי' מ"ש מהרש"ל ז"ל לעיל דט"ו ע"א ניחא שפיר ואפשר שלזה כיון וניחא מ"ש עליו מהרש"א ז"ל שם מיהו י"ל דניחא ליה להק' מתני' אמתני' ועוד דבהך בריית' דפסח' פשיט"ל דר"י היא כדקתני בהדיא ועפירש"י

שם אתי לידי תקלה פירש"י ע"י דמישהו וק' א"כ מאי פריך שמן נמי הא שמן לא מישהו וי"ל דשמן להדליק צריך זמן מרובה ודמי לישון היין

שם אמרי' דאין שורפין תלויה עם הטמאה שמא יבא אליהו ויטהרנה ומשמע הא תלויה עם התלויה שורפין וק' ניחוש שמא יבא אליהו ויאמר זו טהורה וזו טמאה וכבר עמד בזה הרדב"ז בלשונות הרמב"ם סימן קמ"ד ע"ש ונראה לי דבתלויה עם תלויה לא חיישינן דשמא יאמר אליהו ב' טהורות או יאמר ב' טמאות ולא נשאר אלא חששא דזו טמאה וזו טהורה לא חיישי' דהוי כמו רובא להתירא דאיכא ב' חששות להתירא דהיינו ב' טמאות או ב' טהורות אבל לאיסור' ליכא אלא חששא דזו טמאה וזו טהורה וכעין זה כ' התוס' בפ' ב' דחולין דכ"ח ע"ב בד"ה לפי ע"ש

פרק שני

דף כ"א ע"א בפירש"י בד"ה כשש וכו' לדיוקא אצט' וכו' עכ"ל עיין מהרש"א דלפי"ה י"ל לגופה משום דמשיירא וכו' ע"ש וא"נ דאם כן אמאי תלי ליה להאי חידוש' באכילת כהן ומאי רבותיה בזה וטפי הו"ל לאקשויי כי בעי לאוקמא מעיקרא דלא כר"י ומשמע ליה דכל שעה שאוכל מאכיל אמאי לא אתיא כר"י ואתא לאשמעי' דלא חיישי' למשיירא ולמצנעא

ע"ב תוס' בד"ה כל מקום וכו' יהא נהנה מחמץ וכו' וכ"ת ה"נ אמאי לא קאמר א"כ וכו' הקשה השע"ה ז"ל מאי קושיא נימא אף לחזקיה בכרת משום דאין לחלק כמ"ש התוס' לקמן דכ"ח ע"כ ע"ש ולפמ"ש השע"ה בסמוך דסוגיא דפרק העור והרוטב דק"ך דאצט' נפש לרבות השותה אתיא כחזקיה לפי הוכ"ת שכ' התוס' ניחא שפיר דע"כ לחזקיה ליכא כרת בהנאה דא"כ סוגיא דפ' העור והרוטב אמאן תרמייה איברא דדבריו תמוהים דהא ר"ל הוא דאמר התם נפש לשותה ואי איתא דס"ל כחזקיה צ"ל דס"ל חש"ב דאורייתא כדמוכח סוגיא דשמעתין דלחזקיה חש"ב דאורייתא והא שמעי' ליה לר"ל בנזיר דכ"ט ע"א דס"ל חש"ב ל"ד ע"ש ובמה שתי' להקושי' המגיה להמש"ל דאצט' נפש לאפוקי מהיקשא דלקמן דל"ה ע"א עיין שם ליתא דאם כן מאי פריך שם מברייתא דהמחהו וגמעו נימא שאני התם דכתיב נפש אלא ע"כ דנפש לא מפקא מהיקש' די"ל דאתיא לדרשא אחריתי כדי לאוקומי ההקש' וכ"פ הפנ"י ז"ל שם ע"ש

דף כ"ב ע"א גמ' שאני דם דאיתקש למים וכו' לפ"ז ר' אבהו הו"ל למילף דלא תאכל איסור הנאה משמע מדהוצרך להקש למים ואותו לחש"ב דהוו דאורייתא אפי' לר"י אלא משום דאי' למי' דקרא אתא לדם קדשים שאינו מכשיר דרבי אבהו מודה בהאי דרשא ולפמ"ש הפ"ת בסי' קי"ז דדם שרי בסחורה אפי' להסו' איסור סחורה במאכלות אסורות מדאורייתא משום דהוקש למים ע"ש ניחא שפיר דהקש' אתא לסחורה ולפ"ד הפ"ת גם אבר מ"ה מותר בסחורה דהא הוקש לדם כדבסמוך וניחא מה שהק' התיו"ט ז"ל להסוברים איסור סחורה מדאורייתא מגמ' בפ"ק דבכורו' דף ו' ע"ב דקאמר לעולם חלב אסור וקרא לסחורה דאי חלב אסור סחורה נמי אסור ועפי"ה ניחא שפיר דהא חלב דאסור משום דעיקרו דם או משום דאתי מחי והו"ל כאבר מ"ה וכדאי' התם ותרווייהו שרו בסחורה אך קשה מאי פריך ולחזקיה למאי הילכתא איתקש למים נימא לסחורה וכן לקמן גבי אמ"ה מאי פריך לחזקיה ונראה דע"כ לחזקיה ל"ל הקשא למים לסחורה דאי הכי מנ"ל דאבר מ"ה אכתי מוזהרין עליו בני נח דילמא למאי דנשנה בסיני למילתיה לאקושי למים להיתר סחורה דכל היכא דנשנה לשום דבר לא הוי נאמרה ונשנית והו"ל נאמרה לב"נ ולא נשנית בסיני ולישראל נאמר ולא לב"נ וכראי' בסנהדרין דנ"ט ע"ש אלא ע"כ לחזקיה לא מ"ל כלל הקשא דם למים ולת אתא אלא לדם קדשים אבל לר' אבהו י"ל דל"ל מי איכא מידי כר"ל כמ"ש התוס' בחולין דג"ל וכיון דל"ל מי איכא מידי וכו' ממילא מצוה שנאמר' ולא נשנית לב"נ נאמרה ולא לישראל ובאבר מ"ה ע"כ שמעי' דישראל הוזהרו אף דנשנית לשום דבר ומ"מ ב"נ אכתי מוזהרין באופן דלמאן דל"ל מי איכא מידי מצוה שנאמרה לב"נ ונשנית אף דנשנית לשום דבר לזה ולזה נאמרה ואף דלחזקיה נמי י"ל דל"ל מי איכא מידי ואית ליה הקשא לסחורה מ"מ למאן דאית ליה מי איכא מידי ע"כ לשנויי דקרא לדם קדשים ולכך ניחא ליה להגמרא למי' כן גם לחזקיה ועמ"ש עוד בזה בענין הסחורה עש"ב

תוס' בד"ה ור"ש וכו' אסור ליתן להם מתנת חנם וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דהומ"ל מדלעיל דס"ל לר"י דברים ככתבן ע"ש לכאורה נר' דמדלעיל ל"מ לאוכוחי די"ל דר"י דס"ל דברים ככתבן