משמרות כהונה חלק א נה

בד"ה אלא וכו' מקוה שכולו שאוב אינו אלא מדרבנן עכ"ל אבל מדברי רש"י לעיל די"ו ע"א נראה דאיסור שאובה מדאורייתא שהרי כ' דקרא דאך מעיין ובור לאפוקי שאוב ואף דהגמ' משני שם דעל אדם הטובל קאי מ"מ למ"ד טומאת משקין דאורייתא קושטא הוא כס"ד דמק' שם כמו שנר' מדברי רש"י בשמעתין בד"ה ר"ש ולדעת התוס' דשאובה מדרבנן צריך לומר דאך מעיין לאפוקי עודן בכלי

דף י"ח ע"א גמ' בטלו במעיה מפירש"י נר' דלת"ק אכתי תורת מי חטאת עלייהו ור"י ס"ל דבטלו מתורת מי חטאת ונר' דפי' כן לפום סברת המתרץ דר"י גופיה מתורת מי חטאת הוא דבטלו אבל אכתי מטמאין טומאה קלה ולכך פי' גם להמקשה כן אבל לפום מאי דדייק דת"ק דוקא בשרה קאמר אבל אדם וכלים לא מטמאה ע"כ דלכ"ע בטלו מתורת מי חטאת ופליגי דת"ק ס"ל טו' משקין דאורייתא ולכך מטמאין אוכלין ור"י ס"ל דרבנן וכיון שהוא בפנים לא גזרו במילתא דלא שכיחא והיינו דקאמר בטלו במעיה ר"ל בפנים ולכך בטלו אפי' מדרבנן וכן לאוקמת' דר"א הא דקאמר ר"י בטלו ר"ל בטלו מתורת משקין כלל וגם לדעת המק' יכול להיות דס"ל דוקא בשרה אלא דרש"י פי' כן לפי מה שהבין המתרץ וניחא בזה מאי דלא משנינן דאיירי בשתתה כדי הזיה לבד דלא מטמא מכח משקה כיון שהוא פחות מרביעית להסו' דפחות מרביעית לא מטמא וכמו שכן שמעתי מק' זה ימים דכיון דת"ק דוקא בשרה ע"כ דאיכא רביעית והמתר' בלא"ה משני שינוייא אחרינא גם ניחא מה שמק' דמאי פריך נימא דר"י ס"ל טומאת בית הסתרי' לא מטמא והכא טומאת בית הסתרי' מה שנוגע בעצמו ועיין בזה בפ' בהמה המקשה דף ע"ש דכיון דת"ק דוקא בשרה ע"כ ס"ל דטומא' ביה"ס מיטמ' וא"כ ר"י לא אפליג עליה אלא בהא ואיך נכלל זה באומרו בטלו במעיה

והנה הר"מ ז"ל בה' פרה פ' כר"י דבטלו במעיה וע"ש להכ"מ ז"ל וכ' התיו"ט ז"ל שם במס' פרה דס"ל כיון דסתם משנה ר"מ א"כ הוי ר"מ ור"י והלכה כר"י ע"ש וצ"ל לפ"ד דטעמא דת"ק משום דגזרו רבנן גם בפנים דלא שכיחא דאין לו' דס"ל טומאת משקין דאורייתא דר"מ ס"ל טומאת משקין דרבנן כדאיתא לעיל ומ"מ נעלם ממנו דברי הרא"ש בשבת בפ' כל הכלים שהוכיח דבכ"הג לא הוי כמו פלוגתא דר"מ ור"י בפי' דהלכה כר"י ע"ש ובמ"א כתבתי בזה

שם או אינו אלא לטמא טו' משקין וכו' יש לצדד בזה אי הכוונה לטמא משקין לחוד או אף משקין קאמר ומלישנא דגמ' נר' כהצד הא' ועיין מהרש"א ז"ל בתוס' בד"ה רבינא ע"ש

פירש"י בד"ה ואי ס"ד וכו' ומדאצט' למעוטי וכו' עכ"ל לכאורה נר' דנתכוון בזה לתרץ מה שק' מאי פריך וניערבינהו הא אינן שוין בדינן דאוכלין לא מטמאין לא משקין אבל משקין מטמאין אוכלין ומשקין לזה כ' דאוכלין ידעי' מדאצט' וא"כ תרתי יטמא יתירי ואין רבוי אחר רבוי וע"ד שכתב מהרש"א בדברי התוס' ע"ש מיהו הא ליתא דאף דידעינן מקרא דטמא הוא דאוכל הבא מחמת שרץ מטמא משקה מ"מ אכתי לא ידעי' אוכל הבא מחמת כלי דקיל כדבסמוך ולכך אצטריך יטמא לאוכל גופיה ועוד דב' עושה ג' לא שמעי' לא מקרא דטמא ע"כ נר' דשיעור דבריו מדמעטי' דאינו עושה כיוצא בו מטמא הוא ע"כ דיטמא דכתיב גבי אוכל לטמא משקין ומכל מקום לא שמעינן דמטמא משקין אלא מקרא דיטמא ועיין מהרש"א ז"ל

תוס' בד"ה ומה וכו' היינו לפי' שאינו עושה כיוצא בו וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל לפ"ז היכי עביד ק"ו לקמן גבי יטמא דרישא ומה משקה וכו' אוכל שאין מטמא אוכל וכו' ע"ש ואפשר לו' דקושי' הגמ' ואימא לטמא כלים וכו' לרבינא יהיה אופן הקושי' דנימא מאי דלא ערבינהו משום דאתא לאשמעי' דמשקין מטמאין כלי ואוכל אינו מטמ' כלי ולעולם משקין מטמאין אוכלין ומשקין אבל אי לאו דאיכא בינייהו לטמא כלי הוה מצי לערבינהו שפיר אף דמשקין מטמאין אוכל ומשקין ואוכל אינו מטמא אלא משקה כיון דליכא למטעי וכמ"ש מהרש"א בד"ה רבינא ע"ש וכן יהיה אופן קושי' ואימא לטמא הכלים לקמן גבי יטמא דרישא וכיון דלפום האי קושי' משקה מטמא משקה תו ליכא למי' מה שאין טומאה עושה כיוצא בה לא קולא היא ולא כ' התוס' דלא הוי קולא אלא אי אוכל ומשקה תרווייהו אינן עושין כיוצא בהן והגמ' לקמן גבי יטמא דרישא הו"מ למעבד ק"ו ממשקה דמטמא משקה אלא דניחא ליה למעבד כוליה באוכל ובהכי ניחא גם קושי' המאור ז"ל מיהו מאי דקאמר הגמר' לקמן וכ"ת אוכל חמור וכו' צריך יישוב לפ"ז גם רש"י ז"ל כ' בפי' הקושי' דפריך לר"י אמאי קאמר לכלים טהורין ובמה שתי' מהרש"א ז"ל ע"ש כוונתו דדוקא גבי ק"ו דאתי מכחו הוא שכ"כ התוס' ובזה ניחא מה שהוצרך לתרץ קושי' המאור בע"א ע"ש ועיין מ"ש מהרש"א בתוס' בד"ה ולאו ועיין בתוס' בד"ה וכ"ת ע"ש ובמה שהק' על תי' המאור וכו' ע"ש י"ל דא"כ ניערבינהו

בא"ד וי"ל וכו' אבל משקין שנגעו וכו' לא כתיבי עכ"ל פי' וכיון דלא כתיבי ע"כ דילפי' להו ממשקה הבאין מחמת כלי ואז אמרי' דיו כשינוייא דגמ'

ע"ב גמ' מהכא נפקא מהתם נפקא וכו' מכאן נר' להוכיח דלא כמ"ש לעיל בדי"ד ע"א בשם הצל"ח דאף דאין אוכל מטמא אוכל מ"מ פסיל ליה ע"ש דאי איתא מאי פריך הא מטמא הוא דדרשי' אין עושה כיוצא בו מ"מ פסיל ליה אבל מיטמא ע"כ לא פסיל ליה שהרי המסורת גופיה דדרשי' יטמא אחרים היינו דפסיל ליה לחוד שהרי ב' הוא ואינו עושה אלא ג' בחולין וכדקאמר רע"ק לימד על ככר ב' שעושה ג' בחולין וא"כ מאי דקרי' יטמא ע"כ היינו דלא פסיל אחריני כלל וא"כ עכ"ל דמשקין הבאין מחמת שרץ פסלי כיוצא בהן אבל הבאין מחמת כלי לא פסלי כלל ומאי פריך הגמ'

פירש"י בד"ה ג' שפסול בתרומ' לרבנן וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ונר' דמאי דכת' רש"י לרבנן היינו מאי דקתני ג' בתרומה דלרע"ק ג' בחולין נמי עביד ועיין מהרש"א בתוס' לקמן בד"ה ניתני

תוס' בד"ה דיו אבל אין לתרץ וכו' עכ"ל לפי תי' זה ניחא מה שהקשו התוס' בד"ה ולאו ע"ש די"ל דכיון דמאי דהוו ראשונים ע"כ דילפינן מק"ו זה דומה אדם וכלים שאין מטמאין מאויר וכו' א"כ ע"כ דאין מטמאין כלי דאמרי' דיו ולא ילפי' בההוא ק"ו שכ' לעיל דלפום ההוא ק"ו הוו שניים

בד"ה ומה וכו' דמח"כ כג' וכו' עכ"ל ולפי מאי דאמרינן רביעי בתרומה הו"ל מח"כ רביעי ולק"מ מה שהק' מהרש"א ז"ל

בד"ה למדנו וכו' מק"ו מט"י וכו' עכ"ל מהרש"א כ' לישב זה לדעת רש"י ז"ל דס"ל דטעמא מאי דהיכא דמפרך ק"ו לא אמרי' דיו משום דא"כ קרא