משמרות כהונה חלק א נב

דאתי אוקמתא זו למ"ד אוכל מט"א ונמשך מזה לאוקומי דרע"ק בט"י דרבנן כ"כ משום דאכתי לא ס"ד למי' דעדיין לא גזרו דהשתא בהכרח דאוקמתא זו דהיא אוקמתא דר"י גופה לפיר"י לא אתיא אלא למ"ד אוכל מט"א אבל אחר שכ' לתרץ קושי' ר"ג היכי מ"ל דעדיין לא גזרו וכו' דמהשתא אתיא אוקמתא דר"י למ"ד אין אוכל מט"א מעתה אית לן למי' דלא אתיא אוקמתא דר"י אלא למ"ד אין אוכל מט"א ודלא כמ"ד אוכל מט"א כי היכי דלא תדחוק לאוקומי דרע"ק בט"י דרבנן ועפי"ז דברי התוס' בדבור זה ובד"ה באב הוא ע"פי מסקנתם דאכתי לא גזרו ובהכי מתרצו התוספו' שפיר קושייתם דהכא דלכך לא נקט מדרע"ק לחודיה משום דאיירי בט"י דאורייתא וניחא הכל שפיר כנ"ל

ואכתי ק"ל בדבריהם אלו דהא אליבא דר"מ קיימי' ור"מ ס"ל לקמן אליבא דרע"ק דטו' משקין לטמא אחרים דרבנן וא"כ עדות דרע"ק היא לג' דאוריי' לטמאו בדרבנן דלטמא אחרים הוא דמהני ליה דלמיפסל גופיה הא מיפסל וקאי וכדפריך הגמרא לעיל וכיון שכן היכי יליף מינה ר"מ לדרבנן בדרבנן מדרע"ק דאיירי בדרבנן בדאורייתא הא ליכא למי' דדוקא פסול דאוריי' הוא דמטמי' ליה בטו' דרבנן אבל דרבנן בדרבנן לא ונר' דתי' זה אזיל בשי' רש"י דלאו האי אוקמתא היא אוקמתא דר' ירמיה גופיה וא"כ איכא למי' דאכתי לא שמיעא ליה דר"מ אליבא דרע"ק ס"ל טו' משקין לטמא אחרים דרבנן אלא דכ"ע דאורייתא וכמו שכן צ"ל לרבא לעיל דקא' ש"מ מדרע"ק טו' משקין דאורייתא דע"כ לא שמיעא ליה הא דר"מ דכיון דר"מ ס"ל אליבא דרע"ק דדרבנן היא ע"כ דלא נקט אפי' א' וב' משום דאיירי קודם גזירה ודייקא שפיר דנקט מימיהם וכמו שדייקו התוס' לעיל בדר"ח וע"ש במהרש"א ז"ל וא"כ מאי דייק רבא ש"מ וכו' ולא שייך למי' ש"מ וכו' בדבר שנחלקו בו תנאי אלא ע"כ דרבא קאמר אליבא דכ"ע ולא שמיעא ליה הא דר"מ אליבא דרע"ק דטו' משקין לטמא אחרים דרבנן וכן נמי המק' דפריך בדר"מ אי מדרע"ק התם פסול וטמא דע"כ טמא דנקט היינו מדאורייתא כמו הכא טהור וטמא דקאמר והיכי הוי טמא מדאורייתא אליבא דר"מ אלא ע"כ דלא שמיע ליה וע"ש בתוספות בד"ה התם בקושיית' הא' וא"כ לפירש"י י"ל דגם לאוקמת' זו כן הוא אבל לפיר"י ליכא למי' הכי וכמובן

ומן האמו' ניחא מה שהק' מהרש"א ז"ל בדבור שאח"ז באוקמתא דר"ל לר"מ מאי א"ל וכו' ע"ש ועפי"ה ניחא דר"ל נמי ס"ל כרבא ובגמר' לעיל דלכ"ע טומא' משקין דאורייתא אליבא דרע"ק ועמ"ש לקמן דף י"ט ע"א ע"ש

בד"ה ולד וכו' הכא דקיימי' אליבא דר"ל לא אשכחן ג' דאורייתא למ"ד אין אוכל וכו' עכ"ל עיין להתוספות לקמן די"ט ע"א בד"ה לא לישטמית ובמ"ש התוס' בדבור זה ובד"ה ולד הטו' דרבנן בעצים ולבונה עיין להתוס' בחגיגה דכ"ד בד"ה מנין ע"ש בפלוגתא דר"ת ורבי אלחנן ועיין להצל"ח

ע"ב גמ' הפיגול והנותר וכו' נר' דאף דגזרו על הנותר והפיגול לטמא את הידים מ"מ שפיר קאמרי כ"ש אין נשרפין אף דאין מוסיף לו כלום למ"ד אין אוכל מט"א מ"מ מוסיף ליה לטמא גוף האדם בפיסול גויה דאף דגזרו על הנותר והפיגול לא גזרו פיסול גויה כמו טמ"א ממש ובלא"ה י"ל דבאיכא משקה בהדי בשר עסקי' כיון דלא קתני בשר ועיין למהרש"א לעיל די"ד בד"ה דאיכא ע"ש מיהו רש"י נקט בשר ועמ"ש לעיל בד"ה נימא וי"מ דנ"מ לצירוף דהו"ל הפיגול והנותר אין מצט' לענין טומאה כדאיתא במעילה די"ו ע"ש א"נ כמ"ד שיעור פיגול בכביצה וכי נטמא הוי בכזית כדאית' במעילה ע"ש ולא נהירא דודאי בכל כה"ג אמרי' שבע ליה טומאה כדאי' במנחות דכ"ד ועמ"ש לעיל די"ד ע"א

שם ר"י לאו אדעתיה וכו' וק' דמאי קאמר לעיל דייקא נמי וכו' ופירש"י מדמייתי להו ש"מ מנייהו יליף ומאי ראיה נימא דר"י מיטעא טעי דס' מר"י יליף ואמ"ל ר"מ מדר"ח ואמ"ל ר"י מדר"ח אין ללמוד כדקתני בברייתא ומאי דשייר במתני' קתני בברייתא כמו שכן הוא לפום האי דמשני הגמ' ר"י לאו אדעתיה דע"כ מאי דשייר בברייתא קתני במתני' ועיין למהרש"א לקמן גבי א"ה מאי ומודים ע"ש ומ"מ אילולי פירש"י ז"ל היה אפשר לפ' הדייקא נמי הכי דכלפי מאי דקאמר מדברי ר"א ומחלוקתו דלכאורה דחיקא מילתא לאוקומא בהכי ואמאי נייד ר"ל מאוקמתא קמייתא לזה קאמר דייקא נמי וכו' דע"כ אפי' מאן דמוקי מדברי ר"ח לכל הפחות ר"י מיטעא וסבר מדר"י יליף ואיך ס"ד לו' כן והא קתני מדבריהם אלא ע"כ מדברי ר"א ומחלוקתו

שם מתניתין נמי איכא הפסד עצים וכו' מק' כיון דמתני' איירי בו' כמ"ש התוספות לעיל דאין רגילות וכו' הא אפי' לר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה ה"מ בשבע לפיר"ת בפ' כ"ש במאי דקאמר ר"י אימתי שלא בשעת ביעורו ע"ש דא"כ השבתתו בכל דבר וליכא הפסד עצים ולק"מ דלא כ' התוס' אין רגילות וכו' אלא לשלול דלא אמרי' דלא איירי אלא בשבע אבל אי איירי בתרווייהו א"ש והגמ' מק' על שבע ועיין בתוס' בד"ה נימא ועיין לקמן דכ"ח בתוס' בד"ה ותנן וכו' ע"ש

עו"ש לימא מסייע ליה הפיגול וכו' שאני התם וכו' ומ"מ לרי"ו ע"כ דהק' ר' יוסי דאפי' לכ"ה ל"ק אלא משום דאסיר דאורייתא וכלימא מסייע ליה ובכן מקום יש בראש ליישב מאי דמייתי הגמרא סיפא דהפיגול המק' לעיל דהנה כ' התוס' בד"ה נימא דאי ילפי' מר"ח א"ש דבשבע מודה אבל אי ילפי' מר"י אפי' בשבע פליגי ר"י ע"ש והשתא י"ל דהמק' סובר כר"י בפי' מילתא דר"י דהפיגול וא"כ ע"כ דמודה ר"י בשבע ונמשך מזה דהילפותא היא מר' יאושע וכיון להק' גם מסיפא דברייתא ומשני מיטעא טעי וגם ההיא דהפיגול לפום הטעייה נשנית וניחא הכל ורש"י נדחק וכ' דלא היה צריך אלא דמייתי סיפא דברייתא אך קשה לפ"ד התוס' הללו איך יתכן מאי דמשני מיטעא טעי וכו' דלפום מאי דסבר דר"מ מר"ח יליף ע"כ דר"י מודה בשבע וכשא"ל ר"מ אנא מר"י גמירנא ולא ילפי' מר"ח משום דאיסורא מטומאה לא ילפי' הדר ביה ר"י מסברתיה ממאי דהוה סבר ילפי' איסור מטומאה וצ"ל דלפום הטעיה טעמא דר"י משום דלא ילפי' איסור מטומאה וכפירש"י לעיל ואף דהתוס' לעיל בד"ה ולד לא ניחא להו בפירש"י היינו לו' דקושטא כן הוא אבל לפום הטעיה ניחא להו שפיר בפירש"י ואכתי ק' אף אי ילפי' נמי מר"י מנ"ל דבשבע פליג נימא דמודה ר' יוסי בשבע ויליף לה מההיא דהפיגול ואר' יוחנן וי"ל

עו"ש א"ה מאי ומודי' וכו' עיין מהרש"א ז"ל וכוונתו ברורה דלעיל קאמ' שפיר דטעי וסבר דמר"ח וא"ל ר"מ אנא מר"י והשיב לו ר"י ואף דלא הוזכר בבריי' תשובת ר"מ ור"י אין בכך כלום וסמך תנא דברייתא על המשנה כיון דתני להו במשנתנו ומאי דשייר בברייתא