משמרות כהונה חלק א נא

חתיכות וא"כ חומר הס' מדבריהם ולכך יליף שפיר לתרומה בשש שעות דרבנן אבל ר"י ס"ל לא בעי חתיכה מב"ח ולכך לדידיה ליכא למילף מהא דר' יהושע אך קשה דכר"פ ס' אבל הוכיחו בגמ' דר"מ לא בעי חתיכה מב"ח מדתניא השוחט אשם תלוי בחוץ ר"מ מחייב וי"ל דל"ק הגמ' כן אלא לר"ן דמ"פ הטעם דבע"י חמב"ח משום דאיתקבע איסורא וכיון דר"מ לא בעי קביעותא לאיסורא א"כ לא בעי חמ"ח אבל לר"ז שם דמפ' הטע' משום דבעי' אפשר לברר איסורו אה"נ דגם לר"מ בעי חמ"ח ואשם תלוי אפשר לברר איסורו ע"י הכרת החתיכות הא' שהביא אשם תלוי על אכילתן ועיין להתוס' בגיטין דע"ד ע"א בד"ה אשם ובד"ה ר"י שנר' מדבריהם דר"מ בעי חתיכה מב"ח וע"ש במהרש"א ז"ל ועיין להתוס' בשמעתין בד"ה חבית ע"ש

והנה מהרש"א ז"ל בד"ה דמדאוריית' כ' דמ"ש התוס' לר"י ל"ד דאליבא דר"ש מוקמי' לה ע"ש ונר' דגם לר"י צ"ל כן שהרי בברייתא דר"י גופה קאמר טעמא דאין שורפין תלויה שמא יבא אליהו ויטהרנה משמע הא לא"ה שורפין ואמאי הא לדידיה ג' דרבנן אסור לעשותו ב' וע"כ לו' בתלויה דאורייתא כמ"ש התוס' ודע דמ"ש רש"י בטעמא דר"י דס"ל יש אם למסורת ע"ש בגמרא דבכורות דמסקנא לא קאי הכי וכבר עמד בזה ה' תיו"ט שם ע"ש

עו"ש אבל היאך נשרוף התלויה עם הטמאה וכו' פי' מהרש"ל ז"ל דר"ל מדר"ח אין ללמוד לתלויה עם הטמאה אבל מדרבי יאושע יש ללמוד דקושטא הוא דרבי יאושע שרי לשרוף התלויה עם הטמאה אפי' לר' יוסי כדתנן במשנתנו ע"ש וצ"ל דר' יוסי כך קבלה בידו דלר"י שרי לשרוף התלויה עם הטמאה שהרי מההיא דחבית שנולד לה ס' טומאה אין ללמוד דגרמא היא ומחבית דגת לר"י אין ללמוד דש"ה דאיכא הפסד חולין דאל"ה אפילו טהורה נמי אלא ע"כ דקבלה בידו לפ"ד. מהרש"ל ז"ל ואין זה מהדוחק דבלא"ה עכ"ל כן לר"ש אליבא דר' יאושע דשרי בתלויה ואסר בטהורה כדתניא לעיל די"ג ע"א ומאי דפריך הגמ' אי ר"י היינו לאוקמא דר"ל דאי לאו דאיכא בברייתא כן לא מוקים לה בהכי מיהו הדבר תימה איך נעלם ממנו סוגיא דלקמן ד"ך דפרכינהו בגמ' ומשני הא ר"י הא ר"ש ועיין למהרש"א ז"ל ונ"ל דהגמרא לקמן בס"פ איירי אליבא מאן דמוקי מדבריהם מדברי ר"ח ואמר לו ר"י מדר"ח לית לן למילף וקאמר ליה תו דבדין זה אפילו מאן דמיקל וכו' וכדפי' בגמ' שם דברי ר"י במשנתינו אמנם למ"ד דיליף מר"י כיון דר"מ מייתי דר"י הו"ל לר"י למי' ליה קושטא דמילתא לדידיה במאי פליגי ולא יוצדק לפ' אפי' מאן דמיקל אלא אי ר"מ לא מייתי להו אלא מדר"ח

תוס' בד"ה ולד וכו' הא אינו נשרף אלא בעיבור צורה וכו' עכ"ל ה"ה דהו"מ לאקשו' הא נותר מטמא את הידים וא"כ גזרו עליו שיהא א' ומאי מוסיף טו' על טומאתו דקאמר ר"ח וע"פ מ"ש בביאור שי' רש"י ז"ל באוקמתא זו דולד הטומאה דרבנן א"ש ע"ש ועמ"ש לקמן גבי ברייתא דהפיגול והנותר ע"ש ובמ"ש התוס' אי עיבור צורה לאו נותר א"ש עיין בדברי רש"י לקמן דל"ד ע"א שכ' להדיא דעיבור צורה הוי נותר ע"ש וי"ל דהתם איירי בקדשי קדשים דבעבור לילה אחד הוי נותר: בא"ד הק' ר"י למ"ד וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ז"ל לר"מ ג' קמ"ל ע"ש י"ל דפשיט"ל ע"י עצים ולבונה אבל דחיקא להו לאוקמי ר"ח בהכי דא"כ פליגי ר"מ ור"י בדר"ח במאי מיירי ותי' דאה"נ דפליגי בהכי מיהו ק' בתי' דבגמ' קאמר ר"י לטעמיה דטומאת משקין דאורייתא ולפ"ד י"ל דכ"ע טו' משקין דרבנן ופליגי במציאות דר"ח ועכ"ל דלתי' איירי ר"ח בעצים ולבונה שנטמאו במשקין ועיין לה' צל"ח ז"ל ומ"ש עוד מהרש"א ז"ל ולא ניחא להו למי' דרבינא וכו' הוא תמוה דא"כ מאי טעמא דר"י דאמר אינה היא המידה כיון דלכ"ע ילפינן איסור מטומאה לפיר"י דמטעם זה הוא דהוכרח לפרושי כתי' דר' ירמיה דאי מכח קושי' עיבור צורה הו"מ לפרושי שנטמא באוכל ולאו כל הטומאות שוות וא"כ ר"י מק' שפיר לשי' ורש"י לקמן דפי' כן אזיל לשי' דפירש כאן ולד הטו' דרבנן כלי שנטמא במשקין

בא"ד וס"ל חיבת וכו' אע"ג דר"ל בעי לה וכו' עכ"ל לכאורה לעיל די"ד ד"ה דאיכא וכו' הו"ל למי' כן ע"ש בס"ד ונר' דהתם כדרבנן איירי וס"ל דבעייא דר"ל היא בדאורייתא אבל מדרבנן מנינן א' וב' ועיין להתוס' בחולין דל"ז ע"ש

בד"ה דמדאורייתא וכו' וי"ל דלא יליף טפי אלא מכיון וכו' עכ"ל לפ"ז האי מ"ד משמע ליה בין דאורייתא לדרבנן ומ"ד אוכל מט"א ע"כ דלא מחלק כמ"ש בקושי' והא ודאי דחוק דפליגי בהאי סברא ע"כ נר' דמ"ש לא מ"ל לחלק היינו לגבי דרבנן לטמאותו בדאוריית' אבל דרבנן בדרבנן ללמדו מדאוריית' בדאוריי' יש לחלק שפיר ואף דבקושי' צדדו גם בזה למ"ד אין אוכל מט"א אין בכך כלום דצדודי בעלמא הוא לו' דאפ"ת די"ל כן קשה ועמ"ש לעיל בד"ה נימא ע"ש ברם אכתי יש להבין בתי' זה הא לפמ"ש לעיל בשם הירושלמי דרע"ק איירי בט"י דרבנן ומוכח מדבריהם דגם שי' תלמודין כן הוא וכ"כ שם מהרש"ל ז"ל וא"כ יש ללמוד הכל מרע"ק לחודיה ואמאי אצט' לדר"ח ומכח זה יש להכריח דאין כוונתם שהביאו הירושלמי לו' דתלמודין הכי ס"ל אלא דהדברים תמוהים דמדברי התוס' בדבור הקודם לזה נר' דס"ל דגם תלמודין מוקי לה בהכי כמ"ש לעיל בד"ה נימא ונ"ל דס"ל דלמ"ד אוכל מט"א בהכרח הוא דמוקי לה בט"י דרבנן דאל"ה ק' קושי' הירוש' דקושי' קיימת היא דלא בא להוסיף כלל אלא לפחות אבל למ"ד אין אוכל מט"א כיון דהוספה מיהא איכא בדברי רע"ק שהרי אין ללמוד דאורייתא בדאורייתא מדרבנן בדרבנן אלא דמה שיש להק' הוא דר"ח נמי מוסיף וכיון דלאו קו' כ"כ היא די"ל כמ"ש התוס' בזבחים ד"ג ע"ש לא ס"ל להגמ' בט"י דרבנן והכריחם להתוס' לו' כן דאי אפי' למ"ד אין אוכל מט"א מוקמי' לדרע"ק בט"י דרבנן אמאי קאמר בגמרא מאי מדבריהם מדברי ר"ח ואמאי לא ק' גם מדרע"ק אלא ע"כ דלמ"ד אין אוכל מט"א מיהא לא מוקמי' לדרע"ק בט"י דרבנן והשתא א"ש דדברי התוס' בדבור הקודם קאי למ"ד אוכל מט"א אבל בדבור זה קאי למאן דאמר אין אוכל מט"א ברם אכתי קשה בדברי התוס' בד"ה באב אמאי לא כ' דנקט באב הטומאה דאורייתא כי היכי דא"ש למ"ד אוכל מט"א דאי מוקמי' בט"י דרבנן א"ש אוקמתא זו אפי' למ"ד אוכל מט"א ע"כ נ"ל בדעתם ז"ל דהנה רש"י ז"ל לקמן באוקמתא דרבי ירמיה כ' דלא אתיא אלא כמ"ד אוכל מט"א דלמ"ד אין אוכל מט"א ליכא הוספת טו' על טומאתו כיון דגזרו דמשקין להיות תחיל' ע"ש ולפמ"ש התוס' בדבור הקודם דאכתי לא גזרו ניחא שפיר אוקמתא דר"י למ"ד אין אוכל מט"א ולפ"ז התוס' בדבור הקודם שנר' מדבריהם