משמרות כהונה חלק א נ

מה"ט דאי נטמא באוכל לא הוי דומיא לתרומה בשש שעות דעיקר איסורו מדרבנן ומה שהוכרח רש"י לו' דכל אב הטומא' דאורייתא נר' דק"ל מנ"ל לר"מ דאיירי באב הטו' דאורייתא לזה פי' דסתם אב הטו' הוא דאורייתא אבל ולד הטו' כיון דאיכא דאורייתא ואיכא דרבנן מדלא פי' ר"ח דבריו מוכרח דאיירי בדרבנן דתפשת מועט תפשת ונר' דגם שי' התוס' כן הוא דכולה האי סוגיא אזלא כמ"ד אין אוכל מטמא אוכל ומה שהק' בד"ה הכא טהור דלוקמה בשבע וכו' היינו דמדר"ח שמענו דג' מדאורייתא מותר לעשותו ב' מדרבנן ור"מ יליף מינה לאיסורא דאורייתא דמותר לעשות ג' דרבנן וניחא בזה מ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש דאף שכ' התוס' לקמן דאיסור הוי פסול ולא טמא היינו לענין שאין ללמוד לאיסור דרבנן לטמאותו בטו' דרבנן מטמא וטמא דרבנן וכן אין ללמוד אסור דאורייתא בטו' דאורייתא מטמא וטמא דרבנן אבל איסור דאורייתא בטו' דרבנן מטמא דאוריי' בטו' דרבנן ילפי' שפיר וכ"הג כ' התוס' לקמן בד"ה דאוריי' דבטומאו' דרבנן לא משמע ליה לחלק והיינו בדרבנן בדאורייתא וה"ה איפכא באופן דדוקא בדרבנן בדרבנן ודאורייתא בדאורייתא הוא דמפלגי' בין טמא וטמא לפסול וטמא וע"ש במהרש"א בד"ה דמדאורייתא וכו' ועפי"ה ניחא דברי התוס' בד"ה התם שהק' למ"ד אין אוכל מט"א מאי פריך והשתא אמאי לא ק"ל זאת לפנים במאי דפריך בדר"ח התם טמא וכו' דלמ"ד אוכל מט"א בקדשים דוקא מאי פריך הא לדידיה דר"ח הוי דאורייתא בדאורייתא ודר"מ דרבנן בדרבנן ועפי"ה ניחא דלא ק"ל אלא למ"ד אין אוכל מטמא אוכל משום דסוגיא אזלא אליביה מיהו בלא"ה י"ל דמדר"ח לא ק"ל משום דהתם טמא וטמא והכא אסור וטמא ולא כ' בדבור הקודם דאסור דמי לטמא אלא לענין דרבנן בדאורייתא כמו שנתבאר

ומן האמור אתה תחזה דאין מקו' למה שהק' מהרש"א בסה"ד אמאי לא ק"ל למ"ד אוכל מט"א דלפום אוקמתא דאיירי בולד הטו' דרבנן לא מיתוקמא אלא כמ"ד אין אוכל מט"א ונראה דזו עצמה תכלית קושיית הירושל' דאף דקאמר בא לפחות מ"מ אין זו קושי' די"ל דמ"ד אוכל מט"א לא מוקים לה בולד הטו' דרבנן כיון דהירושל' הביא הב' אוקמתות דר"י ודב"ק אלא דסמך הירוש' אקושי' למ"ד אין אוכל מט"א וכקושי' התוס' ודלא כמ"ש מהרש"א ז"ל

והנה התוס' בזבחים ד"ג הק' קושיא זו ותי' וי"ל אע"ג דתני ליה אי לא הוה תני ליה לא הוה ק"ל מידי ונר' כוונתם דהיכא דאיכא חידושא בזה וחידושא בזה פעמים שיאמר התנא בלשון הוסיף ופעמים שלא יאמר ואין להקפיד ע"ז אבל הבה"ז הגיה לא הוה קמ"ל מידי וע"ש בפי' ודבריו תמוהים וכבר תפש עליו הצ"ק ופי' מדרבא דאמר ש"מ מדרע"ק טו' משקין דאורייתא דלא שמעינן אלא מדקתני הוסיף כפירש"י ע"ש ודבריו תמוהים דהא קאמ' בגמ' מדל"ק בראשון וב' ועיין להצל"ח מיהו מ"ש רש"י בדברי רבא מדקאמר הוסיף נר' דהיינו למ"ד אוכל מט"א דלדידיה א"צ לדיוקא מדלק' א' וב' וכמו שכתבתי למעלה ויש מקום בזה ליישב דברי הצ"ק ע"פי מה שמתבאר מדברי התוס' לקמן דט"ו ע"ב דר"א לית ליה הכרח דרבא וא"כ למ"ד אין אוכל מט"א י"ל דס"ל לרע"ק עו' משקין דרבנן אבל למ"ד אוכל מט"א בהכרח דטו' משקין דאורייתא מדקאמר הוסיף ודברי התוס' דזבחים אזלי למ"ד אוכל מט"א ומ"מ לא פלטי' מדוחקא לכן נראה עיקר בכוונתם כמ"ש ובעיק' קושי' בזבחי' נר' די"ל דל"ד לההיא דהכותב טופסי גיטין דהתם כיון דחד תנא תני להו לכולהו כיון דאיכא חידוש בהאי וחידוש בהאי לא אורחיה למתני הוסיף אבל הכא כיון דרע"ק שמע לדברי ר"ח ומוסיף עלייהו מאי איכפת לן אי איכא חידוש בחד צד כדר"ח יותר מדרע"ק

הקשה מהרש"א ז"ל לתי' הירוש' כיון דאיירי בטו' דרבנן אמאי מוקמי' בולד הטו' דרבנן נוקמה אפי' בולד הטו' דאורייתא ומאי מדבריהם מדברי רע"ק ע"ש וי"ל דלא ידעי' דרע"ק איירי בטו' דרבנן אלא אחר דר"ח איירי בולד דרבנן ומכח קושי' הירוש' אבל אי ר"ח איירי בדאורייתא מנ"ל לר"מ דרע"ק איירי בטו' דרבנן והגמ' דנקט מדברי ר"ח משום דהוא העיקר וה"ה דגם מדברי רע"ק שמענו וא"ש לפ"ז דנקט מדבריהם ולא מדבריו כדפריך הגמ' לקמן מיהו י"ל בזה מדברי הכהנים דלא נמנעו והנה לתי' הירוש' אתיא אוקמתא זו דולד הטו' דרבנן אפי' למ"ד אוכל מט"א דר"ח קאמר ג' דרבנן מותר לעשותו ב' מן התורה ורע"ק הוסיף ג' מדרבנן מותר לעשות א' מן התורה ולפ"ז ק"ל אמ"ש התוס' בד"ה באב הגמ' דנקט אב הטו' דאורייתא ל"ד ע"ש ואמאי לא ניחא להו למי' עדיפא מינה דנקט אב הטו' דאורייתא כי היכי דליתי למ"ד אוכל מט"א הילפותא דיליף ר"מ מדר"ח ומכח קושי' זו היה נ"ל דס"ל דתלמודין לא ס"ל להא תי' דהירוש' מדל"ק מדבריהם מדברי ר"ח ורע"ק אך מדברי התוס' בד"ה בולד אין נראה כן לר"מ לא היה צריך לאוקמה בולד ולד אלא דר"ח קמ"ל דב' מדרבנן שרי לעשותו ב' מדאורייתא ע"ש ואי איתא היאך אפשר לו' כן דא"כ מה הוסיף רע"ק אלא ע"ב דאיירי בטו' דרבנן ועיין בפירש"י לקמן באוקמתא דר' ירמיה ע"ש ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה דמדאורייתא ע"ש

דף ט"ו ע"א גמ' דת וכו' ר"י אומר אם הית' מוכחת וכו' נ"ל להוכיח מכאן כדעת הר"מ בפ"י מה' טו"מ דחומר הספיקות מדבריהם דכל ס' רחמנא שרייה ע"ש דהשתא א"ש דר"מ מדברי ר"י יליף דכיון דאסורא מדרבנן ומס' ושרי ר"י לטמאותה בטו' דאורייתא ה"נ למ"ד אוכל מט"א בתרומ' בשש לשורפה עם הטמאה הוי דומה בדומה ולמ"ד אין אוכל מט"א יליף מכ"ש אבל להסוברים ס' דאורייתא לחומ' מדאוריית' א"כ מאי דשרי ר"י היינו אסור מדאוריי' לטמאותו מדאורייתא והיכי יליף מינה תרומה בשש דרבנן לטמאותה מדאורייתא למ"ד אוכל מט"א וגם למ"ד אין אוכל מט"א אין ללמוד דרבנן בדרבנן מדאוריית' בדאוריי' כמו שהוכיחו התוס' בשמעתין והנה התוס' בד"ה דמדאו' כ' בס"ד ואור"י דהא דשרי ר"י וכו' היינו בתלויה דאוריית' ע"ש ולכאורה ק' דאפי' תלויה דאורייתא מ"מ אינה אסורה אלא מדרבנן דחומר הספיקות מדבריהם כמו שהוכחתי משמעתין גופה וא"כ עדיין קשה לר' יוסי ונ"ל במ"ש האחרונים ז"ל דד"ז דחומר הספיקות מדבריהם או מ"ה תלוי בפלוגתא דתנאי גבי אשם תלוי אי בעי' חתיכה מב' חתיכות דלמאן דלא בעי חתיכה מב' חתיכות ע"כ חומר הספיקות מדאורייתא מדמביא אשם תלוי אבל למאן דבעי חתיכה מב' חתיכות י"ל אשם תלוי שאני דאיתחזק איסורא וא"כ א"ש דברי התוס' דקאי אליבא דר"י ואיהו ס"ל דלא בעי חתיכה מב' חתיכות כדקאמר בגמ' בכריתו' בס"פ דם שחיטה ע"ש וא"כ לדידיה ס' דאוריית' לחומר' מדאורייתא ועפי"ז ניחא שפיר דלא פריך בגמ' אי רבי יאושוע דחבית שנולד בה ס' טומאה מ"ט דרבי יוסי די"ל דלאוקמתא זו בהא פליגי דר"מ ס"ל בעי חתיכה מב'