משמרות כהונה חלק א מח

דבעי עיבור צורה וכו' וק' דהא עיבור צורה הוא לינת לילה אחת כפירש"י לקמן דפ"ב ע"א ועיין להתוס' לקמן דט"ו ע"א וא"כ הכא דודאי בי"ג דאין מביאין תודה בי"ד וכמ"ש התוס' וכיון דבי"ג איירי הרי כבר נעשה לו עיבור צורה וצ"ל דרש"י מפ"ל בי"ד ובעבר והביא דאין מביאין דקתני היינו לכתחילה

תוס' בד"ה אמר וכו' קרי ליה ר' וכו' עכ"ל עיין מהרש"ל לקמן דנ"ב ע"ב וזה רבות בשנים ששמעתי ממורי ורבי נר"ו שהיה אומר שנעלם ממהרש"ל דברי רש"י בביצה די"א ע"ב ע"ש

בד"ה כשירות וכו' וא"ת וכו' עכ"ל הא דמשמע להו דבשל חמץ איירי ולא של מצה דמשמע להו כיון דסי' לבער החמץ הוא דהיו עושין כן ודאי דשל חמץ נינהו

דף י"ד ע"א בד"ה שתי פרות וכו' בירוש' וכו' עכ"ל ק' לפמ"ש התוס' בר"פ מקום שנהגו דאיסו' מלאכה בע"פ מחצות מדאורייתא הוא א"כ ודאי שאסרו שתי שעות קודם כמו אכילה דמ"ש כיון דתרווייהו דאורייתא נינהו וא"כ בחמש איך חורשת אחת מהן ולמ"ל להירוש' להק' מכח המנהג

מתני' לא נמנעו מלשרוף את הבשר וכו' כ' הפנ"י דמתני' לא אתיא כב"ה דס"ל בסוף שקלים דכל הקדשים נשרפין בחוץ חוץ משנטמא בולד הטו' בפנים דנשרף בפנים דלדידהו לא מ"ל דנשרפין ולד הטו' ואב הטו' במקום א' אלא בחוץ ואי בק"ק ויצאו הרי כבר נפסלו ואי בקדשים קלים איירי לא הול"ל כהנים דהא נאכלין לכל אדם ע"ש מבואר מדבריו דאם כבר נפסל שרי לטמויי אע"פ שעדיין לא נטמא כלל ותמהני דא"כ קשיא מתני' לר"ל דס"ל לקמן דל"ד דהיסח הדעת פיסול הגוף ומוכח בגמ' שם דפיסול תורה הוא ממאי דפריך וא"א פיסול הגוף אמאי תעובר צורתו ע"ש ומוכח מדברי רש"י והתוס' שם דכי נטמאו מסיח דעתו מהם וכמ"ש הפ"י גופיה שם ע"ש וה"נ כיון שנטמאו בולד הטו' מסיח דעתו מהם ונפסלו וא"כ מאי איריא דקתני נטמאו בולד אפי' הסיח דעתו לבד שרי לשורפם עם אה"ט וראיתי להצל"ח ז"ל שתמה על הפ"י ז"ל כי נפסלו מאי הוי הרי פיגול ונותר לא שרינן לשורפן עם הטמא אלא משום דאית להו טומאה מדרבנן כדאי' לקמן ע"ש מ"ש בכוונת הפ"י ונר' דכוונת הפ"י היא לאוקמתא דר"י לקמן דט"ו ע"ב דמוקי מתני' בולד הטו' דרבנן וס"ל דטעמא דפיגול ונותר משום דאסורין ולא משום טומאה כלל וקאמר לימא מסייע ליה הפיגול וכו' ע"ש בגמ' וא"כ אי כבר נפסלו ביוצא למ"ל דקתני שנטמא בולד הטו' ובהכי ניחא גם מה שהק' הצל"ח דאי מתני' בקדשי קדשים אמאי לא פריך בגמ' האי בשר דאיתכשר במאי עלה דמתניתין כדפריך לקמן ד"כ ע"ש דכל עצמנו לא הוכרחנו לאוקמה כן אלא לאוקמתא דר"י אבל לשאר אמוראי מיתוקמא שפיר בק"ק ויצאו ואף שנפסלו ביוצא לא איכפת לן וכדבר האמור איברא דק"ל לאוקמתא דר"ל לקמן דמוקי מתני' בולד הטומאה דאורייתא דמשמע דאי דרבנן לא הוה שרי' לשורפן עם אה"ט דאורייתא ואמאי הא לדידיה בשנטמאו נפסלו בהיסח הדעת פיסול תגוף וטמאין מדרבנן משום ולד הטו' דרבנן ודמו לפיגול ונותר וצ"ל דלא אמרי' כשנטמאו מסיח דעתו אלא כשנטמאו טו' דאורייתא אבל כשנטמאו טו' דרבנן לא אסח דעתו מהן וכ"ז לשי' הפנ"י לקמן דל"ד דמ"ל כן מדברי רש"י והתוס' שם אמנם לדידיה חזי ליה דאין שום משמעות מדבריהם. ואין כאן מקומו דקדק הצל"ח אמאי נקט בשר הול"ל קדשים שנטמאו בולד הטו' עם קדשים שנטמאו באה"ט וניחא ליה במ"ש הר"ש בפ"ג דטהרות דמשקה קדוש שנטמא הוי כמו אוכל ולא הוי תחי' וכי חזר ונימוח אכתי בטומאתו ולא הוי תחילה ואי נקט קדשי' הוא אפי' משק' שנימוח אחר שנטמא דהשתא כי נוגע בטומאה הוי ראשון דהשתא הוא נימוח והו"א ג' עושהו ראשון ור"ח לא ס"ל כן ולפיכך נקט בשר ע"ש ותמהני הא לא אתי למיטעי כלל דא"כ אמאי נקט אב הטו' אפילו בראשון ושני וכמ"ש התוס' בד"ה עם בשר וכו' ע"ש

והנה מהרש"א ז"ל בקדושין דכ"ו ע"ב כ' דפיגול נותר וטמא פקע מנייהו שם הקדש וכבר דשו בו רבים דמתני' היא בכריתות די"ג יש אוכל אכילה א' וכו' דלא פקע שם נותר ומחלקים בין חלב לבשר דבחלב כיון דאם עלו לא יררו לא פקע שם קדש מנייהו ע"ש וממתני' זו מוכח דלא פקע שם קדש אפי' בבשר ואפשר דלכך נקט בשר לאפוקי דעת מהרש"א ז"ל דשרי לטמאותן אף בראשון לטומאה ולדעתו ז"ל נ"ל דמתני' בעולה איירי דגם היא אם עלתה לא תרד

ויש לחקור בשר קדש טמא איך מטמא אחרים הא עומד לשריפה וכתותי מיכתת שיעור' ובטומאה בעי' כזית לטמא אחרים לקצת מרבוותא ועיין בתוס' בפרק לולב הגזול דל"ד ע"א ע"ש גבי תרומה ועיין למהרש"א ז"ל שם שכ' דכתותי מיכתת שיעוריה לא הוי אלא מדרבנן ע"ש ועיין לה' יעיר אוזן באות אוכל ע"ש ונ"ל דשאני הכא דגלי קרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא דמשמע אפילו נגע בקדש טמא מטמא אף בעומד לשריפה ע"ד מ"ש התוס' בשמעתין בשם ר"ת כ' הצל"ח דמתני' לא אתיא אלא כר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה ע"ש ותמהני דר"י מודה בשש דהשבתתו בכל דבר לפיר"ת לקמן בפ' כ"ש והיא שי' הר"מ כמ"ש ה' שאגת אריה סי' ור"י בגמ' לקמן מוקי מתני' בשש ע"ש

גמ' בולד וכו' יש לחקור הא קלה על קלה ואמרינן שבע ליה טומאה ולא מקבל תו טו' כדאי' בפ' הקומץ דכ"ד דבעי רבא עשרון שחלקו ונטמא והניחו כביסא אי אמרינן שבע ליה טומאה הרי אע"ג דמהני ליה הטומאה של עכשיו לטמויי החצי האחר דבביסא אעפי"כ אמרי' שבע ליה טו' ה"נ אע"ג דמהני ליה לעשותו שני לטמויי אחריני נימא שבע ליה טו' ועיין להמש"ל בפי"ב מה' אה"ט מ"ש בכוונת בעית רבא ע"ש ויש לחלק בפשוט ומ"מ למדנו מסוגיין דאף דטמא מדאורייתא מקבל טו' דרבנן לטמויי אחריני ולא אמרי' שבע ליה טו' אף דהוא דרבנן על דאורייתא שהרי במסקנ' מוקמי' לה באוכל מטמא אוכל מדרבנן ועיין לה' פנים מאירות ח"א סי' י"ז ע"ש

עו"ש והא אין אוכל מטמא אוכל יש לקשר הקושי' בדוקא על ר"י דאי לאו אוקמתא דר"י דמוקי בולד ולד הוה מוקמי' לה בולד הטומאה דרבנן ומוסיף טומאה דאורייתא על טו' דרבנן והשתא י"ל אף דאין אוכל היינו לטמויי אבל לאפסולי מיפסל כיון דס"ס לא עשה כיוצא בו ועיין להצל"ח בדברי התוס' ע"ש אבל ר"י מ"ל דולד הטו' דאורייתא וא"כ ע"כ דמוסיף טומאה היינו ג' לעשותו ב' וא"כ לטמויי איירי וע"ז פריך והא אין אוכל מטמא אוכל

עו"ש הניחא וכו' לכאורה למ"ד דוקא קדשי' תק"ל סיפא דתרומה ואי מוקמי' לה מדרבנן גם רישא מדרבנן ומאי פריך ונר' דברישא מ"ל דהיא דאוריי'