משמרות כהונה חלק א מז

אבתרייהו וכיון דלר"מ ל"ק לכל הלשונות לכך נקט לה בדר"י

שם ורחמנא אמר והצילו העדה הא דאצט' לאתויי קרא אע"ג דפשי' דמס' לא קטלי' י"ל דהכא לאו ספיקא הוא דחזקה על העדים שאין משקרין

תוס' בד"ה אלא וכו' וי"ל דסבר רבא וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ונר' דלאביי בל"ב פשיט"ל. מילתא דאין לתלות הטעות בשניהם כיון דבהא הוא דפליגא ל"ב אלישנא קמא אבל לרבא ס"ד דיש לתלות הטעות גם בב' כל"ק כיון דלא נתבאר בדברי רבא ועי"ל דלל"ב לאביי כיון דלא קאמרי אינהו דטעו אלא אנן בדידן מתלא הוא דתלי' דטעו אין לתלות דטעו כ"כ שניהם אבל לרבא דדייקי' אבתרייהו וקאמרי אינהו דטעו ס"ד דהתוס' דודאי קושטא קאמרי ועפי"ז י"ל גם מה שהק' מהרש"א לעיל בתוס' בד"ה אחד ע"ש די"ל דשאני המוזמין דקאמרי אינהו

בא"ד ועי"ל וכו' דקאמרי ג' בסוף ג' עכ"ל לכאורה דגם הא דקאמרי ה' בסוף ה' וכדקאמר בגמ' ולפ"ז הטעות הוא בב' שעות ומשהו ולר"מ שתי שעות חסר משהו הוא דטעו ועיין בתוס' בסנהדרין דמ"ז ע"ב ובמהרש"א ז"ל שם ע"ש

בד"ה באיזה וכו' תימה כיון וכו' עכ"ל עיין ברש"י בסנהדרין ומהרש"ל ומהרש"א ז"ל שם ע"ש ומה שהק' ע"ד השע"ה בה' עדות מדלא פריך המק' מכמה בחדש ע"ש י"ל דאיירי ברובו של חדש ומהרש"א תרי מילי קאמרי דלס"ד ברובו של חדש ולמסקנא יהבי' להו כל טעותייהו ומ"ש מהרש"א דבב' ליכא למי' דטעו י"ל דרש"ל קאמר לאביי בל"ק ומדברי התוס' בד"ה אלא אין ראיה די"ל דאין לתלות הטעות בב' דזה טעה טעייה אחת וזה טעה טעייה אחת אבל אית לן למתלי ששניהם טעו טעייה אחת ועיין להתוס' בד"ה לר"מ ומה שהקש' השע"ה מהא דפריך בסנהדרין ד"מ עיין למהרש"א שם ועיין לה' תומים סי' ל' ע"ש

ע"ב בד"ה ניכול וכו' דהא צריך לשרוף וכו' עכ"ל והגמ' דשני בלישניה דבל"ב קאמרי עד סוף ו' ובל"ק קאמר כולה שית היינו אי לאו טעמא דשריפת חמץ

בד"ה בשית וכו' עדות מסורה לזריזין וכו' עכ"ל עיין מ"ש מהרש"ל ז"ל ואפשר דאי הוה תני שש ושבע הו"א בין ו' לשבע הוא דלא טעו דבו' החמה באמצע ובשבע מן הצד אבל בין ה' לשבע טעו דלא דייקי אינשי בין מזרח למערב ואין להקשות אמאי אצט' לעיל למיהב להו כל טעותייהו מתחי' שעה רא' עד סוף ו' והא בין ה' לו' לא טעו אינשי גבי עדות דזריזין הן די"ל בין סוף ה' לשש טעו ואפי' בין סוף ה' לסוף ו' דבסוף ה' נמי כבר התחילה לעלות בקרנתא ולא כ' התוס' דזריזין ולא טעו אלא בין תחילת ה' לשש

בד"ה אימתי וכו' וק' לר"ת וכו' הנה מה שהק' הא לר"י גזר וכו' י"ל דהוי גזירה לגזירה דשמא לא ימצא עצים וימתין לשבע ושמא יאכלנו ובכ"הג לא גזר ר"י ומה שהקש' דמתני' קרי לו' שעת ביעור י"ל דמתני' איירי בבדיקה דהיא דרבנן לכך נקט שעת ביעור דרבנן דהיינו שש אבל הכא ר"י אדאורייתא קאי ובדאוריית' שעת ביעור היינו שבע וכמה שפי' התוס' דבשעת ביעורו דהיינו בשש השבתתו בכל דבר איכא למידק דבגמ' לקמן דכ"א ע"ב אמתני' דלא יסיק בו תנור פריך בגמ' פשיטא ומשני לא צריכא אלא לר"י דאמר אין ביעור וכו' ע"ש והתם בשש איירי דקאי אעבר זמנו דמוקי לה בגמ' שם בשעות דרבנן הרי דבשש ס"ל לר"י אין ביעור חמץ אלא שריפה ועיין להשע"ה בפ"ה מה' יס"הת בענין שלא כדרך הנאתו ע"ש ועיין להפר"ח בריש ה' פסח בדין הביטול ע"ש בריש דבריו

דף י"ג ע"א בפירש"י בד"ה מזון וכו' וע"פ אסור לאכול מן המנחה ולמעלה עכ"ל דבריו תמוהים טובא דבלא"ה זמן סעודה ג' אחר חצות ואז אסור לאכול חמץ ועוד הא דתנן בר"פ ע"פ מן המנחה אסור לאכול היינו מנחה קטנה כדמסיק בגמרא שם ע"ש וסעו' ג' מזמן מנחה גדולה ועוד דתנן שם סמוך למנחה ומר ניהו קאמר מן המנחה ולמעלה וע"ש בהר"ן בר"פ ע"פ

בד"ה טהורות וכו' או יוציאם לכלבי כהנים עכ"ל ק' דהא אכילת כלבים הוי כמו ביעור ואין מבערין קדשים ביו"ט כמו שאין שורפין כדפירש"י לקמן דמ"ו ע"א אמתני' דכיצד מפרישין חלה ביו"ט ע"ש וע"ש במהרש"ל ז"ל ועיין בפירש"י ותוס' בביצה דכ"ז ע"ב ובהר"ן שם ולקמן אמתני' הנז' ועיין להתיו"ט סוף תמורה ובחי' למס' שבת דכ"ג ע"ב כתבתי בזה

תוס' בד"ה ר"ג וכו' וי"ל דאבע"א סמיך עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ונר' דהמתרץ והמק' ידעי לה שפיר לההיא ברייתא אלא דק"ל מאי חזית דסמכת אההיא ברייתא הא סתם לן תנא כר"מ והוי מחלוקת ואח"כ סתם דהלכה כסתם ומשני ההיא לאו סתמא גמורא דמספק"ל היכי סתם ולכן סמכי' אההיא ברייתא והדר ק"ל דהא ר"ג מכריע ומשני לאו הכרעה היא ואבע"א דלגבי הכרעה נמי סמכי' אההיא ברייתא

בד"ה מאי וכו' וי"ל וכו' וגבי כיסת' וכו עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ועיין להתוס' בכתובו' שם ע"ש. ע"ב גמ' מפני חמץ שבה פשיטא נר' דלא פריך פשיטא אלא על הטעם אמאי אצטריך למתני אבל עיקר מאי דתני חג המצות אצט' משום סיפא דברייתא הובאה בביצה די"ט ע"ש וגם למאי דמשני ל"נ אלא בי"ד הוא על הטעם די"ד נמי נכלל בחג המצות וחג המצות גופיה ודאי נכלל כמו חג המצות דסיפא דברייתא ובהכי ניחא מאי דק' מאי דפריך פשיטא נימא דאתא לאפוקי מס' רב אחא דיליף שאור דאכילה משאור דראיה כדאית' לקמן דכ"ט ועפי"ה ניחא דאפי' לא תני הטעם הוה ידעי' זה ולא פריך פשיטא אלא על הטעם והגידו לי שהפנ"י עמד בזה ותי' משום דר"א הדר ביה והוא דחוק דמ"מ כ"הג לא פריך פשיטא ומ"מ ק"ל אמאי תני מפני חמץ שבה והלא אפי' מפני מצה שבה לא יביא דכיון דאסור לאכול מצה בע"פ הוי ממעט באכילתו ואפי' דנימא דיכול לבשלה או להחזירה לסולתה ולעשות אותה במי פירות כדעת המתירין כמבו' בדברי האחרוני' מ"מ מן המנחה אסור כל מילי כדאי' בר"פ ע"פ ע"ש בתוס' וא"כ הוי ממעט באכילתו ומכח קושי' זו נר' דכל כ"הג לא הוי ממעט באכילתו כיון דמותר לאכול בלילה שלאחריו ומכאן תשובה למ"ש מהר"ץ בתשו' לישב דברי רש"י לקמן דפ"ח דכ"הג הוי ממעט באכילתו ע"ש ועיין להשע"ה בה' ק"פ ע"ש מיהו ק' דקתני אין מביאין בחג המצות משמע אפילו בשביעי של פסח ואמאי הרי יכול לאכול בלילה כיון דבכ"הג לא הוי ממעט באכילתו ואפ' דביום שביעי בלא"ה אין מביאין דס"ל נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט ועיין בביצה שם

שם אלא לעולם שנשחט הזבח פירש"י וקמ"ל דאע"ג