משמרות כהונה חלק א מד

דצריך לצוותם על מקחו מבעשור גמר להו לכולי מילי דפסחא וכדאמר בסמוך וי"ל דלא אמרינן איידי אלא היכא דשאלהו עיין בתוס' בד"ה מזהיר ע"ש

דף ז' ע"א גמ' דייקא נמי וכו' וכ' רש"י ז"ל ושבת דקתני אגב יו"ט נראה מדבריו דלא סבר לה מר כמ"ש התוס' לקמן דמ"ו ע"א דר"א ור"י מודו דהטלה בצונן מהניא דלפ"ד א"ש בפשי' ביו"ט שח"ל בשבת דאם היה בביתו היה מטיל לצונן ובהכי ניחא לי מאי דא"ל לשי' ריב"א שכ' התוס' לעיל ד"ה ע"ב דלמ"ד הבערה ללאו יצתה שרי ביו"ט אפילו שלא לצורך מאי דייקא נמי דקאמר נוקמה כמ"ד הבער' ללאו יצתה דאי בביתו שרי לאפות או לשרוף אותה ועפי"ה ניחא דבשבת מאי איכא למי' וס"ל לריב"א כמ"ש התוס' דהטלה בצונן מהניא לכ"ע ודחיקא ליה להגמ' לו' שבת אגב יו"ט מיהו ק"ק בדברי רש"י ז"ל אמאי לא מוקי לה כבן בתירא דתטיל בצונן וא"ש בשבת דקתני בפשי' ואמאי דחיק למי' אגב וי"ל

שם כי לא רבתה ניזיל בתר בתרא מי לא תנן וכו' יל"ד מאי קושיא נימא דלא אזלי' בתר בתרא אלא לחומרא כי התם אבל הכא דכי אזלינן בתר בתרא קולא היא לא וי"ל דכיון דהתם אזלי' בתר בתרא נגד הרוב הכא דלא רבתה דכי הדדי נינהו אזלי' שפיר בתר בתרא

שם רוב חולין חולין רוב מעשר מעשר אין להק' דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא די"ל דבשוין דליכ' רובא אזלי' בתר בתרא אבל כי איכא רובא לא אזלי' בתר בתרא מיהו למאי דמסקי' דהכא מיירי בגומא דלא שייך בתרא ק' ואין לו' נעשה דיוק רישא דהיינו מחצה כסיפ' דהיינו רוב דבכלל מאתים מנה וצ"ל דהדיוק דהיינו מחצה ספיקא הוי וכה"ג משני בפ"ק דקידושין דף ה' ע"ב ע"ש

שם צבורין צבורין עמ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש והנה לר"ש דחמץ אחר הפסח שרי והו"ל חמץ דשיל"מ כמ"ש הרמב"ן במלחמותיו בפ' כ"ש ובדשיל"מ לא אזלי' בתר רובא כמ"ש הר"ן ז"ל בפ"ב דביצה ע"ש והכא דקאמר רב אזלי' בתר רובא ודאי דלכולהו תנאי אמרה דאע"ג דרב לקמן דכ"ט ס"ל כר"י מ"מ דוחק הוא לו' דהכא אליבא דר"י אלא דאפי' לר"ש והכא שאני דאיכא נמי בתרא דעדיפא מרובא והגמ' פריך דלמ"ל רובא ואין מקום לקושיית מהרש"א ז"ל ועיין להמש"ל בה' מעילה שדחה ס' הר"ן ז"ל מסוגיין ע"ש

תוס' בד"ה משש וכו' ומייתי ראיה וכו' ממה שהוצרכו לפ' כן לשי' ר"ת מוכח דלרש"י חיטי קורדנייתא דאורייתא הוא ולפ"ז ליכא נפקות' בין רש"י לר"ת דלתרווייהו בחד דרבנן הוא דאינה מקודשת ולפ"ז צ"ל לשי' רש"י מאי אפי' בחיטי דקאמר ונר' במ"ש התוס' בריש פרקין דחמץ נוקשה אפי' למ"ד דאורייתא מ"מ אחר הפסח מותר ע"ש וזהו אפי' דקאמ' דאפי' בכה"ג דשרי ליהנות אחר הפסח אינה מקודשת ועיין להתוס' בקידושין דנ"ח ע"א

בד"ה בהר הבית וכו' במעות הצרורות וכו' עכ"ל פי' כיון דאסור ליכנס במעות חולין א"כ ודאי דתלינן במעות הקדש דשרי להכניסם לכתחיל' ולא תלי' במעות חולין ועבר והכניסם

ע"ב בד"ה על אעפ"כ אור"י דאין לגעור עכ"ל ממ"ש אין לגעור מוכח דלכתחילה לא כיון דבעי' עובר לעשייתן ויל"ד מ"ש דגבי נט"י אפי' לכתחי' מטעם דלא חילקו ועוד יל"ד במ"ש ומיהו וכו' דמ"מ אמאי לא תיקנו קודם נטילה ממש ע"כ נר' דהני תרי טעמי שכ' בנט"י חד טעמא נינהו דמשום לא חלקו לא מהני לעשות כן לכתחי' דבעי' עובר לעשייתן וכמו בטבילה ומשום קודם ניגוב לחודיה לא מהני דמ"מ היל"ל קודם נטילה דהוי עובר לעשייתן ממש אבל בהצטרפות דלא חלקו ואיכא נמי עובר לעשייתן דקודם ניגוב תיקנו כן בנט"י לכתחי' ובזה אין מקום למה שהק' מהרש"א ז"ל ועיין להרמב"ם ז"ל בפי"א מהלכות ברכות ולמר"ן בכ"מ שם כ' התוס' בברכות די"א ע"ב דטעמא דאין מברכין לישן בסוכה משום דאפשר שלא יבא לו השינה והוי ברכה לבטלה ע"ש וק"ל דמ"מ יתקנו שיברך אחר השינה ומ"ש מטבילה דאמרי' בשמעתין דמברכין אחר עשייתה כיון דא"א לברך קודם ועיין להרשב"א ח"א סי' י"ח שכ' דטעמא דשינה משום כיון שאין בידו לא הוי מצוה כ"כ דמברכין עלה וה' חשק שלמה ז"ל בריש ספרו עשה לו סמוכות מדברי התוס' דברכות ע"ש ולא קרב זה את זה ועיין למהרימ"ט חי"ד סי' מ"ז ע"ש

דף ח' ע"ב גמ' כל אדם שאין לו קרקע וכו' הר"מ השמיטה ונרא' דס"ל דאידחי הא דר"א ממאי דנ"ל בפ"ק מקרא דעבדים פטורין מראיה דאי איתא למ"ל קרא הא ל"ל קרקע דמה שקנה עבד קנה רבו ואע"ג דאם הקנו לו ע"מ שאין לרבו רשות בו קנה מ"מ למ"ד בפ"ק דקידושין דכ"ג דפלוגתייהו דתנאי בע"מ שתצא בו לחירות וכ"פ הר"מ ז"ל א"כ כיון דלא הקנו לו לכל מילי לא הוי דידיה וכה"ג כ' התוס' שם במאי דקתני בכסף ע"י אחרים ע"ש ועמ"ש לעיל ד"ג בד"ה מאליה ע"ש

דף ט' ע"א גמ' ואבע"א ספק וספק הוא וכו' פירש"י אע"ג דמדרבנן אסור הכא שאני דחזקה וכו' נר' מדבריו דלפום אבע"א אע"ג דל"ל השתא הך חזקה היינו לדאורייתא אבל לדרבנן מהני דהוי מיהא ס' קרוב לודאי ומה שהוצרך רש"י בס"ד דמקשה ל"פ דרוב מעשרין היינו משום דאכתי לא ס"ד להא דחזקה אבל השתא דכבר מייתי להא דחזק' בשינויא קמא אית למי' בפשיטות דמהני לן מיהת לאחשובי קרוב לודאי ומ"מ שמעי' מדברי רש"י דמפ"ל בס"ד משום רובא אע"ג דטבל דשיל"מ דבדשיל"מ אזלי' בתר רובא שלא כדעת הר"ן בפ"ב דביצה ועיין להמש"ל בה' מעילה ועמ"ש לעיל ד"ז ע"א והנה הראשונים ז"ל הקשו בהאי דפ"ק דקדושין דכ"ז ע"ב במעשה דר"ג איך יצא ולא עישר הא קי"ל חזקה על חבר וכו' וראיתי לה' מדות חכמים באות חזקה על חבר וכו' שתמה דמאי קושיא נימא דהתם בדמאי מיירי וכי אמרי' חזקה על חבר היינו באיסורא דאורייתא אבל באיסורא דרבנן לא ע"ש ושל כת הקודמי' היא שכ"כ בשיטה שלא נודעה למי שם בקדושין וכבר תמה ע"ד השער"ה דבדמאי אין מפרישין אלא ת"מ ובעובדא דר"ג הפריש המעשרות וע"כ לאו בדמאי איירי גם נעלם מה' מדות חכמים דברי רש"י אלו דשמעתין דמשם בארה דאפי' בדרבנן אמרי' חזקה על חבר וי"ל ומ"ש עוד ה' מ"ח שם מההיא דחדש ויולדת ע"ש ל"מ דהתם חזקה דב"ד עדיפא ואינה בסוג חזקת שליח והנה השע"ה בה' מ"א דקל"ח ע"ד הוכיח מסוגיין דבס"ס שרי אפו' דשיל"מ דהכ' טבל דשיל"מ ע"ש ולפמ"ש רש"י ל"מ דהכא שאני דאיכא חזקה לאחשוב ס' קרוב לודאי גם י"ל מה שהוכיח השע"ה בה' מקואות מדברי התוס' בסוגיין דס' דרבנן היכא דאיתחזק איסו' שרי ע"ש דהכא שאני דהוי ס' קרוב לודאי וכמו שכתבתי וכמ"ש