משמרות כהונה חלק א מג

שם דהך דר"י אידחיא לה מהך ברייתא דאותביה מינה שם ע"ש ועיין בפירש"י שם דמפ' לה בשי' אחרת ע"ש איברא די"ל בדברי הרא"ש ז"ל דבשמעתין הסכים לפיר"י דביטול מדין הפקר ומר ניהו מפ' שם דהך דר"י לא אידחיא ע"ש וא"כ י"ל לר"י היכי מהני הביטול ואין לו' דס"ל דאפילו בדאורייתא הטעם הוא כדי שיהא א' זוכה וכו' ובאיסורא או מטלטלי א"צ דא"כ אמאי הוצרך הרא"ש שם לומ' דהטעם דמהני הפקר לבהמה בשבת משום דקי"ל כריב"ל הא אפי' שרי לר"י במידי דאיסורא וגם אין לו' דס"ל דהגמ' הכא אליבא דריב"ל ולא חש להא דר"י כיון דלית הלכתא כוותיה דא"כ הוה ליה לאוכחי דהלכ' כריב"ל מסוגיין ולמ"ל למי' דהלכה כריב"ל לגבי ר"י ואפשר דקושטא קאמר דה"ט דהש"ס גופיה דסבר הלכה כריב"ל

בד"ה הימנוהו וכו' בשחי' וניקור וכו' עכ"ל היינו מה שהן שוחטות בעצמן אבל אין לו' מה שמעידין ששחט איש בפניהם דא"כ ל"ד לחמץ שהוא דבר שעושין הם בעצמן ולא הול"ל אלא ניקור דדמי לחמץ ועיין ליש"ש בריש חולין ע"ש ודע דהמרדכי הק' מניקור ומליחת בשר ותי' דהתם ודאי איסור ועיין במרדכי בריש חולין דכ' דטעם הניקור משום מדרבנן ולא היה צ"ל כן דאפי' מדאורייתא הכא שאני דהוי ודאי איסור כמ"ש כאן ונ"ל דזה כוונת המפ' שהביא הרנ"ש בהגהתו סביב המרדכי כאן וליתא למ"ש הרב ז"ל בזה ע"ש

גמ' ניחא ליה למעבד מצוה בממוניה עיין להתוס' לקמן ד"י ע"ב מ"ש בזה וה' בית יעקב כ' לחלק בין מצוה דאורייתא למצוה דרבנן ע"ש וה' מדות חכמים באות ניחא ליה תימה מהגמ' במס' בכורות די"ח ע"ב בפלוגתא דר"ט ורע"ק ברועה כהן בחצר בע"הב ע"ש ואפשר במאי דקי"ל ואיתא בר"פ הזרוע דאין נותנין מת"כ לכהן ע"ה ונ"ל מקרא ע"ש וקי"ל דאי תפס כהן ע"ה ל"מ מניה וא"כ לכך אקנויי מקנה ליה כי היכי דלא יבא לידי תפיסה כהן ע"ה וניחא ליה למעבד מצוה דאורייתא בממוניה דהיינו לתת מתנותיו לכהן חבר ונר' דזהו הטעם דהוצרכו להקנאה ולא סגי בנתינת רשות וע"ש בפירש"י ז"ל

דף ה' ע"א גמ' רנב"י אמר ראשון דמעיקרא וכו' עמ"ש מהרש"א ז"ל ולפ"ד י"ל דגם לתנא דרי"ש כן הוא דלא מוקמי' ליה בי"ד אלא משום דכתיב לא תשחט על חמץ דמודה תדרי"ש דנקרא נמי ט"ו א' כמו הנך קראי והגמרא פשיט"ל בתדרי"ש הכי דסמיך אדברי רי"ש בברייתא דבסמוך ולא פריך אלא ארנב"י דמשמע דמקרא דראשון לחודיה קאמ' וניחא בזה מה שהק' התוס' בד"ה דברי ע"ש

עו"ש התם נמי הא' למ"ל עיין בברייתא דמייתי הגמ' בר"פ לולב וערבה ועיין להתוספות בשמעתין בד"ה למעוטי וי"ל

שם למעוטי חולו של מועד מכאן נראה להוכיח דחה"מ אינו אסור בעשיית מלאכ' בדבר שאינו אבד אלא מדרבנן וקראי דפ' אין דורשין דף י"ח ע"א אסמכתא בעלמא ע"ש בתוס' דאי הנך קראי דרשא גמורה לא הוה אצט' קרא הכא למעוטי חולו של מועד: שם זמן שחיטה קאמר עיין לה' שאגת אריה סימן ע"ח ועיין בגמ' לקמן דס"ג

שם ר' יוסי אומר א"צ עמ"ש מהרש"א ז"ל ול"ק ועמ"ש מהרש"ל ז"ל לעיל בתוס' בד"ה ואימא ועיין למהרש"א שם

שם תוס' בד"ה ואומר וכו' היינו מדרבנן וכו' עכ"ל עיין להברכ"י ז"ל סי' תמ"ה שכ"כ משם המאירי מטעם דהוי שלא כדר"א וכ' שאין נר' כן מסתמות דברי הפו' ע"ש ולא זכר דברי התוס' הללו

ע"ב גמ' אין ביעור חמץ אלא שריפה מפירש"י נר' דרע"ק כר"י ס"ל והדבר ק' דרש"י גופיה פי' בהא דקאמר ר"י אימתי שלא בשעת ביעורו דהיינו קודם איסורו אבל אחר זמן איסורו מודה ר"י דהשבתתו בכל דבר והכא ביו"ט איירי וכבר עמדו ז"ל בזה ונראה דהיינו דוקא למסקנא דתשביתו היא בי"ד מוקמי' ליה קודם איסורו אבל אי תשביתו בט"ו ומשמעות תשביתו היא הבערה בע"כ דאחר איסורו בהבערה והכא קיימי באי איירי בט"ו

שם לחלק יצתה כ' התוס' דאי ללאו יצתה ביו"ט שרי ועיין לרש"א בה' עי"הך סי' מה שהקש' מגמ' דשבת דקי"ד ע"א ע"ש וי"ל דאע"ג דהבער' שריא מ"מ אצט' קרא דלא עולת יו"ט בשבת משום עיבוד דמליחה דאע"ג דאין עיבוד באוכלין חלבים לאו אוכלין נינהו עיין להמש"ל בה' שבת ולהשע"ה שם

עו"ש לא אמרינן מתוך כ' התוס' דאי אמרינן מתוך הכא מה שמבער הוי צורך ועיין להתוספות בפ"ק דכתובות שכ' הפך ממ"ש כאן ע"ש אלא דהתם אדרבנן קיימי והכא אדאורייתא

שם כלפי לייא וכו' אכבשתו ק"ל אבל אשרוי שפיר מתניא משום שכירות בבעלים ועיין ברש"י

דף ו' ע"א גמ' סד"א הואיל וכי איתיה הדר לא נתבאר אי ילפי' בעלמא מהכא כי איתיה אי אמר ר"ש דבר הגורם לממונא ועיין לה' היו"ט בה' חלה בענין בהמת ארנונא והנה בקמא דק"ה בגזל חמץ וע"ע הפסח דא"ל הש"ל בעי רבא נשבע עליו מהו ופשיט ליה דחייב ויש להבין מאי מבע"ל הא פלוגתא דתנאי היא בדבר הגורם לממון ואולם אי אמרינן דילפי' מהכא דכי איתיה נמי הוי דבר הגורם לממון א"ש דהיינו דמבע"ל אי ילפי' מהכא ופשיט דילפי' והך סוגיא אליבא דר"ש ובזה ניחא דהשמיטה הרי"ף ז"ל ע"ש גם ניחא מאי דמבע"ל לרבא גופיה בסו"פ הגוזל בכהנים בנכסי הגר דהתם אליבא דרבנן ועיין להמש"ל בה' גזילה שם ע"ש ומ"ש שם לחלק בין קרן לחומש עיין להתוס' לקמן דכ"ט ע"ש

שם א"ר אם של הקדש הוא וכו' עיין בפ' כ"ש דכ"ט פלוגתא דתנאי בחמץ של הקדש אי האוכלו מעל ע"ש ונרא' דאחי הא דהכא אפי' כמ"ד לא מעל דמ"ה איסורא מיהא איכא ובדיל מניה ועוד כיון דיודע הוא שהוא של הקדש א"כ ע"כ מאי דסובר לא מעל משום שהוא חמץ וא"כ יודע הוא שהוא חמץ וממ"ן לא אתי למיכל מניה ועיין להמגיה בס' מש"ל בה' חמץ ע"ש

תוס' בד"ה בהמת וכו' וכן גבי עיסה תניא וכו' אע"ג דלא מצי לסלק וכו' עכ"ל פי' דלשי' רש"י דחדא ברייתא א"כ לל"ק דמוקמי' לה במצי לסלק בזוזי אין לחלק בין עיסה לבהמה ובהא נמי פליגא אלישנא בתרא ואהא ק"ל דגבי עיסה תניא ואע"ג דלא מצי לסלק וא"כ קשיא הך ברייתא לל"ק ועיין לה' היו"ט בה' חלה דף ודלא כמהרש"א ז"ל דלפ"ד מ"ש התוס' גבי ברייתא דעיסה ואע"ג דלא מצי וכו' שפת יתר הוא

ע"ב ממאי דבריש ירחא וכו' יל"ד דאפי' בריש ירחא ממאי דצריך ט"ו דילמא יו"ד ימים ומשום דאיידי