משמרות כהונה חלק א מב

ע"ש ולא יתכן דא"כ ביום ד' הו"ל למכתב או ביום סתמא וקרא כתיב ביום הג' ומהרש"א ז"ל חי' דמהא דתכף לא שמעינן אלא דמתחיל זמן שריפתו ואה"ן דמצי לשהויי ולפ"ז בתודה דלא כתיב ביום אה"ן דמצי לשהויי וק' דא"כ מתני' דלקמן דפ"ג דקתני ישרפו ביום ג"ש אפי' דיו"ט עשה הוא דאיכא לא דחי' ליה כל היכא דאפשר לקיים שניהם ואמאי אצט' בגמ' שם להנהו טעמי למר כדא"ל ולמר כדא"ל ואפילו בשלמים למסקנא כן הוא דלא כ"כ התוס' אלא אי לאו עד יום ולכן נ"ל דמהא דתכף לא שמעי' אלא דמתחיל השריפה ביום הג' מיהו היכא דהתחיל יכול לגמור שריפתו בלילה להכי אצטריך ביום השלישי שיגמור כל השריפה ביום השלישי ועיין לה' שער"ה בה' פיסו"המ דמ"ש מברייתא דזה בנה אב י"ל דבזמנו איירי ומ"ש דלאו הניתק לעשה נשים חייבות להפך הוכיח מהרימ"ט בחידושיו לקדושין שם ע"ש והנה ה' הלכות יו"ט בדכ"ב עמד בחקירה דמ"ש גבי מילה אצט' תרי זמני שמיני למעוטי שביעי ותשיעי ומ"ש גבי מקחו מבעשור דאצט' קרא לו' דיכול ליקח אפי' מבעשור ותי' דמילה שאני דכוליה יומא זמניה אבל פסח אינו אלא עד י"ד ע"ש וק' אמאי אצט' קרא דוהנותר בפ' הערל דע"ב לשלא בזמנו הא כוליה יומא זמניה הוא כמו מילה ומ"ש דגבי מילה אצט' קרא למעוטי שביעי ותשיעי ונראה לי דשאני הכא דביום הג' לא אצט' אלא למעוטי ד' דלמעוטי ב' הא נאכל הוא ולמעוטי לילה הול"ל ביום לחוד אלא ע"כ למעוטי ד'

ע"ב גמ' וטמא לא כתיב באורייתא עיין להמאור שכ' דטמא לאו לשון מגונה אבל טמאה ל' מגונה ע"ש והוא תימה דא"כ מאי פריך וטמא לא כתיב וכו' ונ"ל דהנה איכא למידק בגופה דשמעת' דנראה דלא פריך וטמא לא כתיב וכו' אלא על תנא דרי"ש ואמאי לא פריך על האמוראים דנ"ל ל' מגונה מקראי למכ"ל ולמכ"ל ותו מאי משני וכל היכא דכי הדדי וכו' ומאי דעת' להשמיענו זאת דאכתי אמאי עיקם ח' אותיות הול"ל לא טהור במקום א' חלף טמא ובמקום ח' אותיות לכתוב הטמאה ותו דדחיקא מילתא טובא דפליגי אמוראי על תדרי"ש אשר ע"כ נר' דל' מגונה אפי' קצר אורחא דקרא לכתוב במקומו ל' נקיה אפי' ארוך ובהא איירי אמוראי דעקם הכתוב ולא כתב אלא הנקי אבל תדרי"ש איירי בל' שאינו מגונה אלא דג"כ אינו נקי כמו רכיבה ואהא הוא דמסקי' דדוקא היכא דכי הדדי ולא פריך והא טמא כתיב אלא אתנא דריש'

תוס' בד"ה מאליה וכו' דפטור מפסח כמו מראיה עכ"ל הק' המש"ל בריש ה' ק"פ מנ"ל דנילף מראיה ותו דאי יליף הרי מצינו דפטורו' מראיה מנשים וחייבות בק"פ ע"כ והם דברים תמוהים דנשים פטורות מראיה מזכורך וחייבות בק"פ ממכסת לקמן רצ"א ע"ב וכיון דגלי קרא מאי ק"ל ואפשר דהק' כיון דפטורות מראיה וחייבות בק"פ היכי מצי למילף לפטור מפסח כמו מראיה נימא נשים יוכיחו ומ"ש וכ"ת להא דווקא דמובדלין לי למה ע"כ כונתו מכח סברא דמובדלין לא הוי יוכיח וע"ז כת' לי למה וכן ראיתי לה' עצמו בפ"ב מה' ק"פ גבי מי שחציו עבד וחב"ח שהביא דברי הלח"ם שכ' בדברי התוס' אלו ותמה עליו דנימא מה לראיה שכן נשים פטורות ועוד תמה דא"כ לר"ש דס"ל נשים פטורות מק"פ מקרא אמאי אצט' קרא נילף מראיה ע"כ ולא ידעתי מאי ק"ל לר"ש הא אי לאו קרא הוה ילפי' ממכסת לחייבם כי היכי דמרבי' מניה טפילה עוד הק' שם למ"ל קרא לפטור נשים מראיה ת"ל דילפי' מעבדים דנ"ל דפטירי מאת פני האדון ה' ע"ש ול"ק דאי לאו קרא הוה ילפי' לחיוב מפסח כמ"ש התוס' והלח"ם דילפי' מהדדי ובלא"ה כבר אמרו בגמ' בפ' קמא דחגיגה ד"ד דמאי דאצט' זכורך ולא ילפי' מעבדים משום דהוה ילפי' מהקהל לחיוב ע"ש וכן ראיתי שתפסו עליו בזה שנעלם ממנו גמ' דריש חגיגה איברא די"ל אמאי לא תי' בגמ' שם דהוה ילפי' מפסח לפ"ד התוס' והלח"ם וי"ל דבעי לשנויי אפי' לר"ש דפוטר נשים מפסח ועיין לה' שאלת יעבץ סי' קכ"ז ע"ש

דף ד' ע"ב תוס' בד"ה מדאורייתא וכו' וקשה לר"י דהאי השבתה וכו' עכ"ל נ"ל דעת רש"י ז"ל דתשביתו תרתי משמע משמע ביטול מדלא כ' תבערו ומשמע הבערה מדלא כתיב תבטלו או מדכתיב אך ועי"ל דרע"ק דמ"ל ביו"ט איירי קרא ע"כ הבערה היא דאחר זמן איסורא ל"מ לבטל אבל לקושטא דמילתא דבי"ד איירי א"ש קרא כמשמעותיה דביטול היא ועי"ל דלר' עקיבא דס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה מק"ו מנותר כר"י לכך מסתברא ליה דתשביתו הבערה אבל לרבנן דל"ל ק"ו מל' ביטול הוא ומ"מ מה שהכריח רש"י ז"ל מדלא כ' תבערו ק' לפ"ז דהא השבתתו בכ"ד ול"מ למכתב תבערו

בא"ד מדאורייתא ל"צ עכ"ל תמה ע"ז ה' קהלת יעקב באות הפקר דלפ"ז אין מקום למה שהקשו בריש מכילתין אמאי אצטרי' בדיקה כיון דבביטול סגי ע"ש דלפמ"ש כאן מדרבנן הביטול א"מ לכך תי' בדיק' ואין לו' דהו"ל לתקוני ביטול בג' דהא קי"ל דהפקר א"מ. אלא אחר ג"י וא"כ באיזה זמן יבטל אם יבטל בי"ד הא לא הוי הפקר עד עבור זמן איסורו ואי יבטל קודם ג"י אותו הביטול א"מ לדאורייתא דבדאורייתא אין ברירה ולכך שפיר תי' בדיקה עש"ב ואפשר דכוונת' דהו"ל לתקוני תרי ביטולי ביטול בי"ד לינצל מדאורייתא וביטול קודם ג"י לינצל מידי דרבנן דבדרבנן יש ברירה ולמה להו לתקונ' בדיקה דהוא דבר חדש ומ"מ יש לעמוד אף אחר דתי' הבדיקה אמאי לא חששו שמא ימצא חמץ בתוך הפסח קודם עבור ג"י ומשהי ליה דעבר עליה מדרבנן והו"ל לתקוני ביטול אחר קודם ג"י ועוד מאי הוק"ל להתוס' מדבעי ג' הא במידי דאיסורא לא בעי' ג' וגם במטלטלי לא בעי' ג' ועיין מ"ש ה' קהלת יעקב שם בסברות אלו ונ"ל דהתוס' מודו דבאיסורא או מטלטלי לא בעינן ג' אלא דס"ל דכל זה הוא אי מאי דבעי' ג' הוא מדרבנן דע"כ לא תיקנו אלא מילתא בטעמא וא"כ הטעם כדי שיהא אחר זוכה וב' מעידים שלא יחזור בו וא"כ במידי דאיסורא ודאי לא יחזור וכן במטלטלי ודאי בדעת שלימה הפקירם דהא מצי אחר לזכות בהם תכף אמנם אי מאי דבעי' ג' הוא מדאורייתא י"ל דגזירת הכתוב היא ולא דרשי' טעמא דקרא וא"כ אין לחלק בין איסורא לממונא וכן במטלטלי ותבלין מצאתי לזה בגמ' שם בנדרים דאמר ר"י מדאורייתא בעינן ג' וריב"ל אמר מדאורייתא בחד סגי ומה טעם אמרו בג' כדי שיהא אחד זוכה מוכח דריב"ל דאמר מדרבנן הוא דאית ליה טעמא אבל לר"י ל"ל שום טעם ולפ"ז כוונת התוס' הכא דק"ל אי מדאוריי' אפילו באיסורא ומטלטלי בעי' ג' ותי' דמררבנן ור"ל והכא אפי' מדרבנן לא בעי' ג' כיון שהוא מידי דאיסורא ומטלטלי וניחא שפיר הכל וניחא גם קושי' ה' קהלת יעקב שכ' ברם י"ל בדברי התוס' דלר"י דס"ל התם דמדאוריית' בעי' ג' מאי איכא למי' וצ"ל דס"ל כפי' הר"ן ז"ל דמפ' שם