משמרות כהונה חלק א מא

אונן דילמא אתי למיכל ול"ד ליו"הכ דאסור לכל ע"ש ועיין להמג"א סי' תרי"ב הק"ו ועיין מ"ש בסי' קע"א ע"ש

והנה המג"א סי' תמ"ב הק' להטור דלא ס"ל כס' רשב"א מה יענה בראייתו ותי' דמיירי ביו"ט והחמיץ קצת דלא מהני הטלה לצונן כיון שהחמיץ קצת ואסור לאפותו דלא חזי לאכילה ולכך ישרף ע"ש ולפ"ז גם לשי' התוס' דפרק א"ע דעוברין מעל השלחן ושרי להשהותו אפי' דאסור באכילה מן התורה צ"ל גם ברייתא בדמ"ג דקתני שיאור ישרף ביו"ט מיירי ועיין להשע"ה בפ"ד מה' חו"מ שהקשה ע"ז דא"כ איך ישרף ביו"ט הא הבערה שלא לצורך ע"ש י"ל דס"ל להך תנא הבערה ללאו יצתה ושרי ביו"ט כמ"ש התוס' בדף ה' בשם ריב"א אבל אפיה מלאכה היא וי"ל הא קתני והאוכלו לוקה ואי קודם אפיה הוי שלא כדרך אכילתו דקי"ל אין לוקין בשלא כדר"ה וי"ל דס"ל כר"ש דכ"ש למכות ואף בשלא כדר"ה לוקה כמ"ש רש"ל ז"ל בשבועות דכ"ג ע"ב בד"ה דמוקי ע"ש והמש"ל בה' שבועות דחה דבריו ועיין להשע"ה בהלכות יסו"הת יסדם על נכון ובמ"א כתבתי בזה ואף דמוקמי' לברייתא כר"מ מ"מ י"ל דס"ל לר"מ כר"ש דכ"ש למכות ועיין במס' ע"ז דס"ח דאמרי' רמ"א מנין לכל איסורין שמצטרפין וע"ש בתוס' מ"ש בדברי ר"ש ע"ש

והנה ה' המגיה בס' מש"ל בפ"ד מה' שגגות כ' בשם התוס' כאן שחילקו בין חמץ לשאר איסורין משום דחמץ בכרת ושאר איסורין בלאו ע"ש וליתא ועיין להרנ"ש בהגהות סביבות הרי"ף ודע דמשמע מדברי הרדב"ז הנ"ל דע"ז לא בדיל מנה והוא תימא ועיין להשע"ה בפ"ו מה' עכו"ם דין ו' ע"ש

בד"ה והא וכו' אור"י דפשיט"ל וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ונ"ל דהנה הגמ' שינה בל' דהכא פריך והא קי"ל דעד צ"ה יממא הוא והתם פריך והא קי"ל דעד צ"ה לאו ליליא הוא וא"כ י"ל דהתם פריך בכח מתני' דריש ברכות דעד צ"ה הוא דקרי ק"ש א"כ בודאי לאו ליליא הוא אבל הכא דקאמר יממא הוא מנ"ל דילמא לא יום ולא לילה אלא בה"ש אלא ע"כ דמ"ל כן מההוא קרא דעושים במלאכה ומ"מ יל"ד דהי"ל להתוס' להביא מגמ' דריש ברכות דאיתאמרה ההיא שמעתא על גופה

בד"ה כדתנן וכו' ומיהו וכו' עכ"ל עיין להמש"ל ברפ"ד מה' שבועו' שהביא פלוגתא דאמוראי בירושלמי היכא דסתרן ע"ש

ע"ב גמ' מדקאמר ר"י ובי"ד שחרית מכלל דאור אורתא ואין להק' לימא אור היינו ע"ה ושחרית היינו הנץ החמה די"ל דדייק מדקתני ובי"ד שחרי' ל"ל למי' ובי"ד כיון דבחד יומא הוא דהא לא קאמר נמי ובי"ד בשעת הביעור

עו"ש אי פשיט"ל מילתא וכו' עיין פירש"י ונר' שר"ל דאב על הבן סתמו דלא להריגה ולא יהא אלא ס' מספיקא לא קטלי' ולכך נקט בגמ' ואי מספק"ל אבל בן על האב סתמו דודאי להריגה ועיין להתוס' בסנהדרין ולמהרש"א ז"ל שם ע"ש

שם הוא עצמו יוכיח וכו' יל"ד אמאי לא פריך מהספר ותענית דמחצות אסור כמו שהוכיח המש"ל בפ"ו מה' כלי המקדש ע"ש וי"ל דכיון דטעמא דאסור משום ק"פ הוי סברא אלימתא ומודו כ"ע בכ"הג כמ"ש התוס' מקשים לפ"ד המאור ז"ל בפ' כ"ש דלרש"י מותר באכילת חמץ עד הלילה מאי פריך בגמ' שפיר נימא דראב"י כר"ש ס"ל ולק"מ דמ"מ מאי פריך לר"י וכי היכן מצינו וכו' הא ר"י אזיל לטעמיה דאוסר החמץ לפני זמנו וזוהי מאי דפריך שפיר קאמ"ל וכו' ודע דנר' להוכיח מסוגיין כדעת הסוברים דאיסור אכילת מצה בע"פ מתחיל מליל י"ד דאי איתא דדוקא ביום הוא דאסור הרי מצינו באיסור דרבנן הלילה שרי והיום אסור ומאי פריך ראב"י לר"י וכי היכן מצינו וכו' לפום מאי דס"ד השתא דראב"י ליל קאמר מיהו י"ל כיון דטעמא משום תיאבון הו"ל ס' אלימתא וכמ"ש התוס' גבי לתיאבון דמן המנ' ולמעלה והנה הפר"ח בסי' תס"ח הוכיח מסוגיין דאיסור עשיית מלאכה בע"פ מדרבנן דלא כמ"ש התוס' בר"פ מ"ש ע"ש ולא מכרעא דלא כ' התוס' דמדאורייתא אסור אלא מחצות אבל עד חצות אינו אלא מדרבנן גם בזה"ז אינו אלא מדרבנן וכיון דאסרו מתחילת היום לאו משום הרחקה אסרו דא"ה סגי בב' שעות קודם חצות כמו חמץ ודע דלפום מאי דמסקי' לקמן דאור דמתני' אורתא לכאורה נר' דגם אור דראב"י אורתא כדס"ד בגמ' וראב"י אוסר הלילה ומ"מ מאי דמק' לר"י וכי היכן מצינו וכו' לא פריך ליה מהלילה דהרי מצינו גבי תענית צבור כן אלא דפריך ליה דהו"ל לאסור מתחילת היום ולא מהנץ החמה ומ"ש התוס' בד"ה רבי למאי דמסקינן וכו' ולמאי דס"ד וכו' נקטו כן לפום מסקנ' דשמעתין ולא מסקנא דסוף הסוגיי' ועיין להפר"ח שם בסי' תס"ח ע"ש

תוס' בד"ה מאימתי וכו' לכן נר' לר"י וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דאיסורא בגליל ולא מנהגא בשום מקום וכו' וק' דבגמ' בפ' מ"ש ד"ט דפריך מברייתא דהמנכש אמאי לא פריך מברייתא זו דקתני איסורא ולזה י"ל דפשיט"ל דכגליל שנו אבל ברייתא דהמנכש סמיך אפירכת והאיכא ליליא ע"ש אבל ק' דבגמ' שם מוקי ר"י כב"ש דאוסר הלילה ועוד ק' דמשני שם עוד דאתי כב"ה ואין דרך לנכש בלילה ואכתי האיכא קודם הנץ ולומר דאין דרך לנכש קודם הנץ מ"מ הו"ל להגמ' לפרש ע"כ נ"ל עיקר בכוונת התוס' דס"ל דר"י אית ליה דביהודה מותר כל היום ובגליל מהנץ איסורא נמי איכא אבל אבל אם נהגו מתחי' היום ובשאר מקומות תליא במנהגא ואית ליה לר"י שפיר מתני' דר"פ מ"ש בשאר מקומות דלאו יהודה וגליל והגמ' דפריך מברייתא דהמנכש דחיקא ליה לאוקמה בשאר מקומות ומשני בגליל כב"ש דנהגו כן כב"ש ומ"מ ב"ש א"ל איסורא ואינהו מנהגא הוא דנהגו ועוד משני כב"ה ואין דרך לנכש בלילה ומ"מ נהגו שלא לעשות מתחילת היום משום הרחקה וראב"י ור"י באיסורא פליגי וקושי' א' שמק' התוס' הוא דאיכא מקום דאיסורא ומאי דוחקיה דרש"י לפ' מנהגא ומ"מ י"ל דעת רש"י שהכריחו מה שנדחקו התוס' בד"ה רבי דראב"י יאמר לא נחלקו וכו' ע"ש

דף ג' ע"א תוס' בד"ה ת"ל וכו' דתכף לאכילה שריפה עכ"ל שפת יתר יתר"ו דמה הכריחם להא מילתא דתכף וכו' בקושייתם פשיטא כל זמן אכילתו אין לשורפו דאין מביאין קדשים לבית הפסול ויש לישב דלא נימא דקרא אתא להשמיענו דביום הג' תכף ישרפנו לזה כתבו כבר ידעי' דתכף וכו' והנה במה שתי' שלא ישרפנו בלילה של אח"כ הקושי מבואר' דמהכ"ת להניחו עד הלילה הא תכף לאכילה שריפה והק"א תי' כיון דהא דתכף וכו' מביניא משאר קדשים הוא דילפי' מילתא דאתיא מביניא טרח וכ' לה קרא ע"ש וליתא דא"כ בפשי' הו"ל להתוס' לתרץ קושייתם דטרח וכ' לה קרא כיון דכל עצמם בקושי' אתו עלה מהא דתכף כמו שכתבנו ומהר"ם לובלין ז"ל תירץ דאצט' היכא דעבר ולא שרפו ביום הג' שלא ישרפנו בלילה