משמרות כהונה חלק א מ

בכלי שרי דלא ס"ד דכמה דאפשר לשנויי ורבא הוא דאשמו' ד"ז והוצרך להוכיח ד"ז מברייתא דמודה ר"א דכמה דאפ' לשנויי וכו' וי"ל דא"כ אמאי פריך סתמא דהול"ל מני אי ר"א אפילו בכלי ואי רבנן אפילו ביד אסור ומדפריך סתמא מוכח דפריך סתמא אסתמא ועדיפא ליה למיפרך הכי

ע"ב ד"ה אילימא וכו' וכגון שעלתה לו בשבת וכו' עכ"ל אבל באפשר מע"ש אסור כדתנן בההיא דפסחים דחתיכת יבלתו א"ד את השבת דאליבא דרבא קיימינן דמוקי משנתינו כר"א אבל לרבנן א"ד בכל גוונא וכ"כ מהרש"א אבל ק' מאי פריך לעיל מתני' דפסחי' אמשנתנו נוקמה למשנתנו בעלתה לו יבלת בשבת כדאוקימנא להאי ברייתא ואפי' לרבנן דוחה את השבת כיון שא"א לעשותה מע"ש

דף ק"ד ע"א ד"ה גזירה וכו' אבל שלנו קטני' הם ול"ג עכ"ל צ"ל דס"ל לר"ת כשיטת רב אלפס שכ' בדבור הקודם דהלכה כרבה אבל ר' חננאל דפסק כעולא גם גלגל קטן נמי אסור משום השמעת קול ובדבור הקודם גרסי' ר"ח ולא כמקצת ספרים דגרסי' ר"ת

דף ק"ה ע"א ד"ה אמר וכו' וג"כ לא נתנו לך וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל א"כ אמאי לא אמרינן דכולה מילתא דר"ש אנימת כנור ולא איצא חוץ לתחום קאמר ע"ש ול"ק דנימת כנור גופה לא תני לה בעירובין אלא משום דר"ש דקאי עלה מייתי מיצא חוץ לתחום ולא כמ"ש מהרש"א דמשום דכל עירובין מדרבנן ועיין להתוס' ריש פרקין שכ' דכל האי פרקא הול"ל במס' שבת אלא דתני ליה בעירובין משום מילתא דר"ש ע"ש

גמ' עניבה דלא אתי לידי חיוב חטאת לאו דוקא דבעניבה אפילו שבות ליכא וכמ"ש מהרש"א ולהסוברים דלא שרי עניבה ע"ג עניבה אבל עניבה ע"ג קשר אסור כמ"ש בפוסקים וכן דעת הר"מ בפי' המשניות כאן ע"ש אתי שפיר

תם ונשלם מסכת עירובין מסכת פסחים פרק ראשון

דף ב' ע"א תוס' בד"ה אור וכו' טפי מבשאר איסורי הנאה וכו' ונזיר נמי איסוריה שרי לאחריני וכו' עכ"ל הנה ממ"ש טפי מבשא' איסורי הנאה נר' דלא ק"ל אלא מאיסורי הנאה ולפ"ז לק"מ מנזיר דהוא שרי בהנאה וכבר מהרש"א ז"ל עמד בזה ותי' אינו מבורר לפי גי' הספרים אבל בס"י ראיתי נדר במקום נזיר וגי' נכונה היא דאף על גב דנדר נמי מ"ל באוסר דבר שהוא שלו על כל העולם ונאס' ולא שרי לאחריני מ"מ א"י לאוסרו על הנולדים שלא באו לעולם והוי שפיר שרי לאחריני וה' לשון למודים בריש ה' פסח עמד בדברי מהרש"א ופי' כונתו אי הזיר עצמו אפילו מהנאה בפי' וכ' עוד בכונת התוס' דק"ל בנזיר אמאי אמרי' סחור סחור לכרמא לא תקרב הא שרי שרי בהנאה ותי' דאיסוריה שרי לאחריני ע"ש ולא נהירא דאי ס"ל הא דאמרינן סחור סחור וכו' הוי כמו בדיקה מאי ק"ל מנזיר נימא משום דלא בדיל מניה ואמאי הוצרכו לו' איסוריה שרי לאחריני ואפשר דרצה לישב אף מנזיר עולם ועיין להתה"ד סימן קמ"ז ע"ש ע"כ שם דמעיקרא הוה ס"ד דהטעם משום איסור הנאה ואחר דפרכי לה משאר איסור הנאה הוי עיקר הטעם משום לא בדיל ולכך ק"ל מנזיר ע"ש ולא יגהה מזור דס"ס מאי ק"ל מנזיר נימא דתרווייהו בעי' איסור הנאה ולא בדיל מניה וסבור הייתי לו' בכונת' דס"ל דעיקר הטעם משום לא בדיל אף דשרי בהנאה והכריחם לזה מחמץ נוקשה דצריך בדיקה כמ"ש בפי' רשב"א אף דשרי בהנאה לחזקיה כמ"ש בדכ"ג ע"ב בד"ה מאי בינייהו ע"ש ועוד י"ל דכונתם לס"ד דגמ' בדכ"ג דפריך והרי נזיר וכו' ומייתי ממערבין לנזיר ביין וע"ש בתוס' והשתא ק"ל דאי איתא דאסור בהנאה אמאי לא הצריכו בדיקה מיהו נ"ל עיקר בכונתם דפשיט"ל דאין עיקר הטעם משום איסורי הנאה שהרי אפי' לר"י הגלילי דחמץ מותר בהנאה לא פליג אמתני' דבודקין כמ"ש בדכ"ח רע"ב ואפי' דנימא דמודה ריה"ג דאסור בהנאה מדרבנן מ"מ לא היו מצריכין בדיקה משום זה כיון דמדאורייתא שרי וכ"נ מדברי התוס' שם ומעיקרא שכ' טפי משאר איסורי הנאה לאלומי הקושי' הוא שכ"כ דאפי' באיסורי הנאה לא הצריכו בדיקה ושפיר ק"ל מנזיר וא"ש לפ"ז מאי דלא משכו לקושיתם מערלה וכ"ה משום דחמץ בכרת החמירו בבדיקה משום דאכתי תקשה מחלב ואין לומר שאני חלב דשרי בהנאה דהרי חמץ לריה"ג וצריכי בדיקה ע"כ הוכרחו לומר דעיקר הטעם משום לא בדיל מניה ומאי דלא ק"ל מחדש דאסור לכל משום דחדש נמי בדיל מניה כדמוכח בגמ' לקמן די"א וראיתי להרדב"ז ז"ל ד' פיורדא ח"ג סי' תקמ"ו שכ' דחדש לא בדיל מניה ע"ש והוא תימה ואפשר דס"ל דאביי הוא דמוקי לה הכי אבל רבא ס"ל חדש לא בדיל ומן האמור א"ש מ"ש בדברי. רשב"א אפי' לטעם האחרון וכו' ואי איתא דלטעם הא' נמי איסור הנאה גריס כי היכי דלא תקשה מחלב וכיוצא אמאי לא כ' אלא אפי' לטעם האחרון הלא לטעם הא' נמי צ"ל דלא פלוג לחזקיה דח"נ שרי בהנאה אלא ע"כ לטעם הא' עיקר הטעם משום לא בדיל איברא דאיכא למידק בדברי התוס' דאי איתא דאף ח"נ שרי בהנא' מ"מ אסור להשהותו שמא יבא לאוכלו מאי פריך בגמ' בדמ"ג שיאור ישרף אלמא אסור בהנאה והדר תני ונותנו לכלבו אלמא דשרי בהנאה ע"ש נימא לעולם דשרי בהנאה ומאי דקתני ישרף שמא יאכלנו ובלא"ה עכ"ל כן לחזקיה דח"נ שרי בהנאה ועיין למעלה די"ד דאמרי' כ"ג אינו מקריב