משמרות כהונה חלק א לט

בפ"ק דע"א דפריך פשיטא מחלוקת ואח"כ סתם הוא וי"ל דמ"ש התוס' דהכא לאו בגזירה פליגי היינו ר"ל די"ל לאו בגזירה פליגי ולעולם י"ל דבגזירה פליגי וא"כ הכא אפשר דהוי מחלוקת ואח"כ סתם ואפשר דהוי סתם ואח"כ מחלוקת ואם כן לשמואל י"ל דבגזירה פליגי והוי סתם ואח"כ מחלוקת אבל לר"י דס"ל הלכה כסתם משנה אין סברא לומר דרבי סתם ואח"כ חזר בו הילכך יש לנו לומר דלאו בגזירה פליגי והוי מחלוקת ואח"כ סתם וכ"הג ממש כ' התוס' בפ' החולץ דמ"ב ע"ב גבי תרי מסכתי ועיין להתוס' בשבת דפ"א ע"ב וחידושי' שם ע"ש

דף צ"ג ע"ב ד"ה חייב וכו' שאם הוציא מתוך החצר שהיא רה"י וכו' עכ"ל נראה דס"ל דאף על גב דנפרצה במילואה כיון דאיכא ג' מחיצות הוי רה"י דג' מחיצות דאורייתא ומאי דמהדרו רבנן מתוך החצר הוי כרמלית היינו אם נפלו כל המחיצות ומדמו תוך החצר בנפלו כל המחיצו' למקום מחיצות בנפלה מחיצה אחת אבל מפירש"י בגמ' נראה דאפי' לא נפלו כל המחיצות תוך החצר לא הוי אלא כרמלית ואפי' לר"א ע"ש וק"ק אמאי לא הוי רה"י כיון דקי"ל שלש מחיצות דאורייתא

דף צ"ד ע"א ד"ה מ"ש וכו' דהא ל"ק שנפרצה לר"ה עכ"ל ל"ג כגירסת ספרינו דגרסי ר"ה במתני' ומ"מ ק' דבגמ' לקמן דצ"ה ע"א מוכח דמתני' מיירי בין בר"ה בין בכרמלית אלא דרב לא פסיק כר"י אלא בכרמלית ולא בר"ה ע"ש ויש לישב

דף צ"ה ע"א רש"י ד"ה ור"ג וכו' ונ"ל דה"ג וכו' ולכ"ע תכשיט וכו' עכ"ל קשיא כיון דתכשיט הן אמאי לר"מ זוג אחד לבד יכוין שלא לצאת דאפי' למ"ד א"צ כוונה מ"מ אם מכוין שלא לצאת א"י בע"כ כמ"ש התוס' בפ' לולב הגזול ובכ"מ וצ"ל דרש"י חולק בזה וס"ל דאפילו מכוין שלא לצאת יוצא בע"כ ובמ"א כתבתי בזה

דף צ"ו ע"א ד"ה מחוורתא וכו' בשבת זמן וכו' עכ"ל לא ידענא אמאי לא נקט אלא אוקמתא הלזו דהא הגמרא לא דחי אלא אוקמתא בתרייתא

תוס' ד"ה מיכל וכו' ונראה לפרש וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א על קושית מהרש"ל דכיון דהילני ע"כ לא היתה מברכת גם מיכל נימא דלא היתה מברכת ע"ש והוא תימה דע"כ יש לחלק בין תפלין לסוכה דאל"ה מאי מוכחי התוס' לקמן דמברכין הנשים על מ"ע שהז"ג ממיכל דמסתמא היתה מברכת הא ע"כ הילני לא היתה מברכת ולא אמרינן מסתמא

ד"ה דילמא וכו' מעשה רב דמיכל בת שאול ואשתו של יונה וכו' עכ"ל עיקר הוכחתם מאשתו של יונה אבל ממיכל י"ל דס"ל דשבת זמן תפלין ומ"מ קשה מאי הוכחה היא זו הא למ"ד אין נשים סומכות רשות אשתו של יונה הושבה כמ"ש התוס' בשם הפסיקתא

דף צ"ח ע"א גמ' הא מני ן' עזאי וכו' ובחוץ לד' אפילו ן' עזאי מודה במעביר ד"א דחייב דהילכתא גמירי כמ"ש התוס' בריש שבת ע"ש ומכאן אני תמיה עמ"ש הרשב"א בחי' ביבמות דקי"ד דבן עזאי ל"ל מעביר ד"א בר"ה וכיון דמהלך כעומד ס"ל ע"ש וסוגיא דשמעתין תיובתיה ועמ"ש בי"ד סי' שע"א עוד בזה ע"ש

ע"ב רש"י ד"ה תוך ג' וכו' אם עד שלא הגיע לארץ נשרף וכו' עכ"ל הא ודאי במאי דמיירי רבנן בזורק מרה"י לרה"י דרך ר"ה לא היה צריך להאי נפקותא אלא דנ"מ דלא נח בר"ה אלא משום דמשמע ליה דרבא מיירי גם בזורק מרה"י לר"ה

תוס' ד"ה נימא וכו' תוך ג' ד"ה חייב וכו' עכ"ל מה שהקשה מהרש"א נימא דהתם מיירי בהיה דעתו ורצונו שתנוח שם ע"ש דמלישנא דקתני בזורק מרה"י לרה"י דרך ר"ה משמע דכוין שתנוח ברה"י האחר ולא בר"ה שבאמצע

דף צ"ט ע"א בד"ה הוא וכו' ולמאי דמסיק מוחלפת השיטה ניחא וכו' עכ"ל היינו דמוחלפת דר"מ מטהר אפי' היפך דהא במתני' ל"ל כלל לא יהלך ד"א עד שירוק אפי' היפך ורבי יוסי ס"ל אם היפך טמא ורבי יאודה מטמא אפילו לא היפך ודלא כמהרש"א שכ' דלפי החילוף ר"מ ס"ל אם היפך וכו' ע"ש

בד"ה היה וכו' לפי שלא נ"ל וכו' משום דלא חשיב רוק וכו' עכ"ל עיין להתוס' בפסחים דף י"ד ע"א דר"ת ס"ל דמשקה אינו מטמא אחרים מדאורייתא אלא ברביעית אבל מדרבנן מטמא בכ"ש ע"ש: דף ק ע"א בד"ה מתזוכו'וא"ת וליתי עשה וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דהומ"ל ליתי עשה ול"ת דכל תגרע וכו' ע"ש וכב' רש"י בפ' אלו מציאות ד"ל ע"א דהל"ת אינו מועיל לדחות ע"ש והריטב"א בחי' תי' לקושית התוס' דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש כדאמרינן בפרק דם חטאת ע"ש והתוס' ס"ל דשאני הכא דהל"ת שייך אפילו בחולין ובמ"א כתבתי בפרט זה עש"ב

דף ק"א ע"א גמ' רבא אמר סיפא וכו' אע"ג דרבא גופיה אמר לעיל דצ"ט ע"א דל"ג גזירה לגזירה היינו אליבא דרבנן דהא מוקמי' לה למתני' דלעיל בחפצים. הצריכים לו ודברי הכל אבל ר"מ גזר

ע"ב גמ' ואי אית ביה ד' לימא רבנן וכו' משמע דלא פריך הכי אלא משום דע"כ באיסקופ' כרמלית כדמוכח מדקאמר וכן אבל בלא"ה הוה מוקמי' באיסקופא רשות היחיד וק' דאי איסקופא רה"י אמאי בחלון שיש בו ד' אסור הא כולהו רה"י ויש לישב

תוס' ד"ה מביא וכו' כגון שעומד על האסקופא וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל לפי' קמא אמאי שרי ר"מ בלמטה מעשרה נגזור דילמא מייתי ליה לר"ה דאפי' רבנן גזרי דלא מהדרי ליה אלא מכרמלית ע"ש וליתא דרבנן ודאי אפילו לר"ה לא גזרי כדמוכח לעיל דצ"ח ממתני' דעומד ברה"י ומטלטל בר"ה אלא דלא מצאו תשובה לר"מ אלא ממעשה דכרמלית ולפי' קמא הדר ר"מ ולא גזר אפי' בר"ה

ד"ה מדקאמ' וכו' ולא הוי דומיא דשערי גינה דאסרי וכו' עכ"ל דבריהם אינן מובנים לי דאי אסקופא רה"י כי נוטל המפתח מאסקופא ופותח המנעול שהוא למטה מעשר' הוי מוציא מרה"י לכרמלית ממש ולא הוה צריך לדיוקי הא מדקתני וכן חנויות וכן אי איסקופא ר"ה

דף ק"ב ע"א בד"ה ולא אמרו וכו' וי"ל ן דהא דחשיב ליה אהל וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל וי"ל דעשיית כיפי הוי בונה ואסיר ובעיקר דברי התוס' עמ"ש בי"ד סי' שע"א ע"ש

דף ק"ג רש"י ד"ה וחתיכת וכו' קשיא סתמא אסתמא עכ"ל ק"ק אמאי הוצרך לזה הא ע"כ ליכא לאוקמי מתני' כר"א דא"כ אפי'