משמרות כהונה חלק א לח

מדרבנן וזה מדאורייתא לא שייך למימר לטעמיה וע"ש בתוס'

מתני' בין מתוך אוגנו כתב הרב דלת"ק אפי' אינו משוקע במים ולרשב"ג אליבא דב"ה בעי שיקוע ע"ש והיינו לר"י אבל לרב הונא לרשב"ג למעלה ממש ואפי' אינו משוקע במים אלא דבעי סמוך למים אבל לת"ק אפי' באוגנו שאינו סמוך למים ועיין למהרש"א בסמוך בתוס' בד"ה הא קאזיל ע"ש ודע דלמסקנ' דר"י בעי שיקוע לב"ה גם לר"ה אליבא דב"ש בעי שיקוע ולעול' למעלה דר"י היינו למטה דר"ה כמ"ש רש"י ומ"ש רש"י בדברי ר"ה דלא בעי שיקוע הוא לס"ד וד"ז מוכרח הוא בגמ' דוק ותשכח

ע"ב תוס' ד"ה הא וכו' ול"מ לשנויי דקורה מתרת וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א ז"ל דנימא דקושי' הגמ' הא קאזיל תחת הקורה ע"ש י"ל מדלא נקט הגמר' הא קאזיל בלישנא דקושיא קמייתא מוכח דקושיתו היא תחת הקורה ליתסר ומה שתי' לקושי' דיוכל לכוין כנגדו וכו' ע"ש הוא תימה דהא מתני' קתני בור של שני שותפין אין ממלאין ממנו אלא א"כ עשו מחיצה בשיקוע לר"י ואי איתא אמאי אין ממלאין הא יכול לכוין כנגדו כמו גבי קורה

ד"ה ע"כ וכו' אבל ר"י משום מים וכו' עכ"ל רש"י בד"ה מחיצה בנין לזה ועפי"ד ניחא מאי דק' עוד אמאי לא דחי לה ר"י ס"ל כר"י דדוקא במשלשל דפנות דנעשו המחיצות לשם סוכה אבל בדר"י המחיצות לא נעשו לשם מים ועפי"ד התוס' א"ש

דף פ"ז ע"א ד"ה אר"י מעשה וכו' מעשה לסתו' וכו' עכ"ל כ"כ משו' דלא גרסי כגרסתינו במשנה רי"א לא תנא מחיצה אלא אחר דברי ת"ק אר"י מעשה וכו'

דף פ"ח ע"א רש"י ד"ה יש גזל וכו' עכ"ל מוכח מפי' דמאי דקאמר יש גזל היינו דמותר להשתמש ואין הבעלי' עליו ולהכי כ' דהבעלים אין משתמשין בו כ"כ דאי היו משתמשין הו"ל רשות שניהם ואוסרין זע"ז כיון דלא עירבו כמו שני גזוזטראות דלקמן ובכן ל"ק מה שהק' מהרש"א ע"ש שנראה שהבין דמ"ש יש גזל היינו לענין שאוסר על הבעלים ולא לענין להשתמש

ד"ה שופכין וכו' הילכך כי לא מכוין וכו' עכ"ל נראה דס"ל דפסיק רישיה באיסורי דרבנן שרי כיון דלא קיימי פ"ר הוא ועיין להתוס' בפ' כ"ש דכ"ה ע"ב ע"ש

תוס' ד"ה ביב וכו' משום חשדא וכו' עכ"ל והגמ' דקאמר דראב"י ס"ל דמשום דמבלעי וכו' היינו מדאמרו חכמים אפי' גג או חצר מאה אמה מכלל דראב"י פליג בהא ולכך לא הקשו התוס' אלא מדקאמר כולה ראב"י היא משמע דחד טעמא הוא לתרווייהו

ע"ב ד"ה תנא וכו' ור"ת מפרש וכו' ולא כמו שכתוב בספרים אלא התם עכ"ל ורש"י דמשום דגריס אלא התם הוכרח לפרש דבד"א אעוקא קאי ועיין מהרש"א בפירש"י ומה שהק' מהרש"א לפיר"ת אמאי לא מייתי הא דר"נ אמתני' דעוקא ע"ש י"ל דר"נ גופיה למד דינו מהך ברייתא דבימות הגשמי' לא חיישינן להך חששות ולהכי מייתי להך דר"נ אחר דמייתי הבריית'

דף פ"ט ע"א תוס' ד"ה רב וכו' יתירין מבית סאתים וכו' עכ"ל היינו בגג פולט חוץ למחיצות כמ"ש מהרש"א ז"ל ומה שהק' דא"כ אפי' בבית מנ"ל ע"ש ל"ק דהתוס' נקטו יותר מסאתים לפי מה שהוכיחו בדבור שאחר זה מהירושלמי דהבליטה לא הוי אלא מקום פיטור וא"כ לא הוי נפרץ למקום דאסור ואפי' למ"ש תחילה דהבליטה הוי כרמלית י"ל דנקטו יותר מסאתים דהשתא א"ש אפי' בגג אינו משופע דאי בית סאתים אמרינן פי תקרה יורד וסותם דדוקא בגג משופע הוא שכ' לקמן דהוי כרמלית דבמשופע לא אמרינן פי' תקרה יורד וסותם

דף צ' ע"א בד"ה כרמלית וכו' דאי בסמוך לו וכו' עכ"ל והגמ' דלא מוקי לה בסמוך לו משום דא"כ ליכא נ"מ בבעיא הלזו למאי דקי"ל כר"ש דכולן רשות אחת הן ולהכי התוס' בדבור שאח"ז בבעיא דאכסדרא כ' ביותר מבית סאתים כי היכי דהוי נ"מ גם למאי דקי"ל כר"ש ואזלי לפי תי' בתרא שכ' לעיל בד"ה רב ע"ש ול"ק מ"ש מהרש"א בדבור זה ובדבור שאח"ז ע"ש

ד"ה קשיא וכו' דאי מינכר וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דאזלי לפמ"ש לעיל דהגמ' ידע דמיירי ביתר מבית סאתים ע"ש לא נהירא דהתוס' בדיבור הקודם לזה נראה מדבריהם דאזלי לפום מש"ל דלא ידע דמיירי בהכי ולכ"נ כמ"ש מהרש"א בתחילה דקשיא לחודה וא"צ להקשו' מדשמואל אדשמואל ע"ש וצ"ל דהגמ' הקשה תרווייהו בהדי הדדי קשיא דרב אדרב ודשמואל אדשמואל ולא ס"ד הא דמינכרא מחיצות לא דמיירי בגג הבולט חוץ למחיצות דלא מינכרא מחיצות כמ"ש התוס' לעיל דאלת"ה קשיא כיון דכבר משני ליה ש"ה דמינכרא מחיצות אמאי הקשה דשמואל אדשמואל תק"ל מילתא דשמואל דהכא לחודה

דף צ"א ע"א רש"י ד"ה וקרפיפות וכו' אבל בחלוק תשמיש ושינוי שם הרשות קפיד וכו' עכ"ל לפ"ז לא היה צריך לתת טעם בתחילת הדיבור דאסור לטלטל מגג לקרפף משום תל בר"ה אלא משום דחלוק תשמיש ושינוי השם דהא לשי' רש"י גג וקרפף חולקין בתשמיש ול"ד לגג וחצר כמ"ש מהרש"א לעיל בפירש"י אלא משום דבגג וחצר צריך לטעמא דתל כר"ה משום דבעי' תרווייהו חילוק תשמיש ושינוי שם כמ"ש מהרש"ל אבל גג וחצר נקט ליה נמי בגג וקרפף משום תל בר"ה

תוס' ד"ה ושמואל וכו' והא דאמר שמואל בגיטין וכו' עכ"ל אבל אי שמואל ס"ל דוקא בלא עירבו י"ל דההיא דגיטין בשיערבו דהשתא אסור אפי' מגג לחצר ולפמ"ש מהרש"א בדבור הקודם בשיעור דבריהם ניחא קושייתם די"ל דשמואל גופיה ס"ל דוקא בשלא עירבו

ע"ב ד"ה מ"ד וכו' ומיהו מחצר לחצר וכו' עכ"ל תקשה מהרש"א אמאי לא הוק"ל לשמואל ולר"י דאפי' בעירבו שרי מ"ש ממבוי עיין שם ולק"מ דלשמואל ור"י מיירי בין בעירבו בין שלא עירבו וא"כ י"ל דמבוי אסור אפי' שלא עירבו וטעמא דמבוי אסור משום דהוי כמו קרפף דלאו רשות אחד עם החצר כמ"ש התוס' למסקנא אבל לפי המ"ד דדוקא בעירבו הוא דאסור ומבוי ע"כ דלא הוי כמו קרפף מדשרי בלא עירבו ולהכי הוק"ל שפיר

דף צ"ב ע"א ד"ה והא וכו' ובזה הדבר הוי מחלוקת ואחר כך סתם וכו' עכ"ל עיין למהרש"ל ומהרש"א וק"ל כיון דהוי מחלוקת ואח"כ סתם אמאי לא פריך הגמ' גם לשמואל דהא במחלוקת ואח"כ סתם לכ"ע הלכ' כסתם כדמוכח