משמרות כהונה חלק א לז

באשירה קאמר אלא שאר איסורין דבתלוש קאמר ועיין להריטב"א ז"ל בחי'

ד"ה אפי' בקש ותבן הניטלין וכו' עכ"ל והא דפריך הגמ' ממתני' דמתבן שבין ב' חצירות וכו' ולא מוקי לה באין ניטלין משום דקתני אלו מאכילין מכאן וכו' ומשמע ליה השתא מאכילין מע"ש ולא מוקי לה לקמן דקאי לה באפה אלא אליבא דרב הונא דאמר ובלבד שלא יתן לתוך קופתו: בא"ד וק"ק דמדמי וכו' עכ"ל דבריהם צ"ע דאי כוונתם על מאי דפריך מדתנן בית שמלאהו וכו' ל"ק דהגמר' פריך שפיר מכ"ש ואי כוונתם אהא דקאמר מאן תנא עירובין ר"י הלא מתרץ הוא ולא מקש' ומתרץ דר"י היא ונימא דר"י אפילו מדרבנן אית ליה

דף ע"ט ע"א ד"ה הרי וכו' והא דאמר ר"י בפ' הישן וכו' עכ"ל נרא' דס"ל דהיכא דאיכא פותח טפח ואינה רצוצה לא מטמא כלל כיון דסתום הוא וכ"נ מפירש"י ד"ה בית דאינו מטמא ע"ג אלא אי רצוצה היא אבל התוס' בנזיר בפ' כ"ג הוכיחו ממתני' דביב דהיכא דאיכא טפח מטמא מכל צדדיו וברצוצה ע"ג לבד ע"ש ולפ"ז י"ל ההיא דבמקומו היה עומד וכו' היינו משום דחיישינן שמא איכא פותח טפח

דף פ' ע"א תוס' ד"ה רבי וכו' אמירתו כשהוא אומר צא וערב לי וכו' עכ"ל ר"ל אמירתו של זה הזוכה בעירוב דאלו המזכה משלו לאחרים אפי' בעירובי חצירות צריך דעתו ומ"מ דבריהם תמוהים דאפי' חשיב כאלו א"ל זכה לי במאי זוכה ע"י המערב הא כיון דמזכה משלו הוא צריך לזכות ע"י אחרים דע"י עצמו לא מהני וכה"ג הקשו התוס' בפ' הספינה דפ"ה ע"א בד"ה ארבע אפירשב"ם דפי' דגם גבי מוכר מהני קבלה ממשנתנו דמזכה ע"י בנו ובתו הגדולים ולא ע"י בנו ובתו הקטנים דמשמע דע"י עצמו ל"מ זכייה וכ"כ הרא"ש בפשיטו' בפ' הגוזל עצים דק"ב ע"ש

ד"ה מעשה וכו' דתחומין דאורייתא ולהכי מחמיר וכו' עכ"ל ולפ"ז מתורץ מה שהק' על פירש"י דממה שהק' לא משני וכו' די"ל דמייתי תנאי דפליגי בע"ת וע"כ פלוגתייהו תליא בתחומין אי דאורייתא או דרבנן ומדברי כולן נלמד דבעירובי חצירות שהוא דרבנן לכ"ע א"צ לזכות ודלא כמתני' ורב ס"ל בהני תנאי

דף פ"א ע"א גמ' אמר רבה לאפוקי מדר"י וכו' עיין פירוש רש"י ר"פ בכ"מ שכ' בכל מערבין ע"ת וע"ח עיין שם והוי אליבא דרבה דהכא ול"ק קושי' התוס' שם ותימה על התוס' שלא הזכירו סוגיא דשמעתין

שם גמ' מאן שמעת ליה פת אין וכו' לפירש"י ק' קצת מנ"ל להזכיר מאן שמעת ליה הא עיקר קושי' הגמ' היא דכיון דמהברייתא הלזו שמעינן דיתפרש בכל מערבין בכל מיני פת נפרש נמי מתני' כן אבל לפי' התוס' ניחא שפיר מיהו גם לפי' התוס' קשיא מאי פריך נימא דר"מ היא ולעולם ר"י פליג אפי' בע"ת וג' מחלוקות בדבר מה שהקשה מהרש"א אפירש"י נימא דבכל מיני פת קאמר ולעולם שלימה ע"ש ל"ק דודאי משמעות המשנה דר"י פליג את"ק אלא דרבה קאמר דפליגי ביין ושאר פירות ולאביי ל"פ אלא בפרוסה

דף פ"ב ע"א רש"י ד"ה סוחרי וכו' וזה שחומד ממון עכ"ל קשיא הא קי"ל כאביי בפ' ז"ב דכ"ו רלא בעי רשע דחמס וי"ל דס"ל לרש"י כדעת הרמב"ם בפ"י מה' עדות דבדבר דליכא חימוד ממון בעי' עבירה דאית בה מלקו' וכ' הרדב"ז בלשונות הרמב"ם לדעתו חייבי עשה בעינן חימוד ממון מיהו אכתי ק"ק דנקט רש"י קראי דאל תשת רשע עד דחימוד ממון נ"ל מחמס עד כדמוכח בגמ' ועיין למהרימ"ט חא"ה סי' מ"ג ע"ש

תוס' ד"ה אמר וכו' וכן היכא דאין בידו כלל וכו' עכ"ל משמע מלשונם דבאין בידו כלל דמו לבידו לגמרי ובעי' לא גזים ולפ"ז צ"ל דהשתא דחו פירש"י דלעיל אבל מהרש"א ז"ל כ' דהיכא דאין בידו כלל אפי' גזים לא הוי אסמכתא ע"ש וכ"ה בתוספות בפ' ז"ב ע"ש

ע"ב ד"ה וחצי וכו' אבל בי"ח דבר וכו' גזרו אפי' בכביצה וכו' עכ"ל הא דמשמע להו דשיעורא בכביצה הוא מדאמר בשבת דטעמא משום דזמנין וכו' והו"מ התוס' לאוכוחי גם מהא דגזירה קדמונית היא דהא של י"ח דבר שיעורא בביצה

דף פ"ג ד"ה וחצי וכו' אכולהו תנאי קאי וכו' עכ"ל משמע להו הכי מדפריך הגמ' ותנא דידן מ"ט לא תני טומאת אוכלין ואי איתא נימא דלא קתני אלא מאי דקאי לריב"ב ועיין להתוס' לעיל דף פ' ע"ב ד"ה אגב וכו' ע"ש

דף פ"ד ע"א גמ' אר"נ הכא בכותל תשעה וכו' הק' מהרש"א נוקמה בגבוה הרבה ולמעלה מעשרה היינו מן הקרקע ע"ש ול"ק דא"כ אנשי עליה משתמשין יותר מעשרה ורישא קתני אנשי עליה משתמשין בעשר ועיין פירש"י בד"ה זיז ומה שהק' לפי תירוצו אמאי לא אמרי' דס"ד בגבוה הרבה והמדידה מן הקרקע ודייקי' הא דביני ביני אסור ע"ש דבריו אינם מובנים דכיון דאנשי עליה משתמשין בכל הגובה א"כ ישתמשו גם במאי דביני ביני וזה סותר הדיוק דדייקי הא מאי דביני ביני אסור דלא שני לן בין גובה ך' לגובה יו"ד כמ"ש התוס' בד"ה הכי גבי שלשול

תוס' בד"ה בור וכו' ונראה לר"י וכו' עכ"ל מה שהק' לזה מגמ' דלקמן דפ"ה ע"א דמחלק בין סמוכה למופלגת ע"ש במהרש"א דלקמן: ע"ב רש"י ד"ה כגון וכו' ואע"ג דאכתי לזה בקשה וכו' עכ"ל עיין מה שהקשה מהרש"א ז"ל ויש ליישב דהכא בשיעור השלשול שניהם שוין שהרי הנקב שמשלשלין ממנו הוא בעליונה ולהכי כיון דהתחתונה יש לה גם זריקה הוי לעליונה בנחת טפי מתחתונה אע"ג דזריקה פחות מעשר היא אבל לעיל בני עלייה השלשול שלהם הוא עשרים אמה או יותר והתחתונה פחות מעשרה וכיון דשלשול דעליונ' הוא טפי מהתחתונה אע"ג דיש להם לבני חצר גם זריקה כיון דפחות מעשרה היא לא הוי לבני עלייה טפי בנחת מבני חצר

דף פ"ה ע"ב תוס' ד"ה בית וכו' דאם יש שם תבן הוי כאלו דר שם וכו' עכ"ל נראה מדבריהם דבהא דקאמר ר"י אם יש שם תפיסת יד ליכא מאן דפליג ור"י לאו לאפלוגי אתא אבל מדברי הרמב"ם בפי' המשנה שכ' הלכה כר"י משמע דלאפלוגי אתא

דף פ"ו ע"א ד"ה קורה וכו' נראה לר"י דלא הוי אלא מדרבנן וכו' עכ"ל לפ"ז צ"ל דל"ג לעיל דט"ו ע"א אביי לטעמיה דכיון דזה