משמרות כהונה חלק א לו

הקשה מהרש"א ז"ל אמאי דחיק לאוקמה כשמת נוקמה כשהלך לשבות בחצר אחרת וכר"ש ע"ש ול"ק דהכא שאני שעירב וכיון שעירב איכא גילוי דעת' דדעתו לחזור אע"פ שהלך למ"א ודוקא בלא עירב הוא דקאמר ר"ש שכבר הסיח מלבו

ד"ה יורש וכו' ול"מ עירובן לגבי אותה חצר שירש וכו' עכ"ל ממ"ש מהרש"א ולא יכולתי להלום דבריו במ"ש ובסיפא דברייתא וכו' דבסיפא דברייתא דהיינו הא דקתני אבל אחד שעירב וכו' היורש הוא המבטל ובפי' כ' התוס' דיכול לבטל חלקו וחלק שירש אע"ג דל"מ עירובן וגם הוא עירב עם אביו

ע"ב גמ' אמאי אוסר ניבטל הקשה מהרש"א הא רישא קתני מבע"י אוסר ומהני ביטול לכ"ע וע"כ אוסר עד שיבטל ע"ש מ"ש ויש"מי שתירץ דבסיפא כיון דקתני מבע"י אינו אוסר והיינו ע"י עירוב וא"כ היכא דמהני ביה תיקון קרי ליה בסיפא אינו אוסר וא"כ משחשיכה אוסר ע"כ דלא מהני ביה שום תיקון דהא ברישא דסיפא הוא ע"י תיקון דעירוב וקרי ליה אינו אוסר ולא נהירא לי דנוקמה כגון שכבר עירב לכל שבתות השנה וכי זכי בהאי חצר מבע"י מהני ליה ההוא עירובא דדוקא בירש בשבת הוא דל"מ עירוב דאתמול כמ"ש התוס' לעיל וא"כ מבע"י אינו אוסר וא"צ שום תיקון ומשחשיכה אוסר ע"י תיקון דביטול דל"מ ביטול אלא אחר שירש והוי השתא דומיא דרישא דכל דבעי תיקון קרי ליה אוסר

דף ע"א גמ' אדרבא כי לא החזיק לא אסר וכו' אין להקשות נימא דה"ק אע"פי שהחזיק משחשיכה אוסר כיון שהי"ל להחזיק מבע"י ולא מבעיא כשהחזיק מבע"י ולמה מגיה הברייתא אע"פי שלא החזיק די"ל דמ"מ הוא מגיה ברישא תיבת משחשיכה דהא משמעות אע"פ שהחזיק לחוד הוא ולא מבעיא שלא החזיק וכיון דע"כ להגיה הברייתא מוקי לה הכי שפיר דהוי רישא וסיפא בחד גוונא

דף ע"ב ע"ב תוס' ד"ה אכל וכו' וא"ת טעמ' דב"ש וכו' עכ"ל עיין למהרש"א ז"ל במה שהקש' ע"ד מהרש"ל ז"ל מגמ' דפ' ר"א דמילה ול"ק דכמו דמשני הגמ' שם ה"ק לא נחלקו וכו' ואפי' דבמאי דקאמר על מה נחלקו הוא חידושא לב"ש מ"מ במאי דקאמר לא נחלקו וכו' הוי רבותא דב"ה וע"ש במהרש"א ה"נ י"ל דאפילו דבמאי דקאמר לא נחלקו הוא רבותא דב"ש מ"מ במאי דקאמר על מה נחלקו חידושא הוא לב"ה דאפי' במחיצו' מגיעות עירוב אחר לכולן גם נעלם ממהרש"א שדברי מהרש"ל הן הנה דברי התוס' לעיל די"ג רע"א ועדיפא מנייהו קאמרי התוס' אפי' דליכא חידושא כלל לב"ה וע"ד התוס' ודאי קשיא מההיא דפ' ר"א דמילה ועיין למהרש"א שם לעיל שכ' דהא דלא ק"ל להתוס' בדברי רי"ש משום דלא ק"ל להגמ' בכ"מ טעמא דב"ש וכו' אלא אי אמר פליגי אבל אי אמר מודים ב"ש ל"ק טעמ' דב"ש אתא לאשמועי' ע"ש ונעלם ממנו דברי התוס' דאפי' על מאי דקאמר מודים וכו' ק"ל טעמא דב"ש אתא לאשמועינן: דב"ש אתא לאשמועינן

דף ע"ג ע"א ד"ה כרכים וכו' וכיון שכל המבוי שלהם משתבחת וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א ממתני' דא"צ עירוב ל"ק דאף על גב דבחצר א"צ מ"מ במבוי איכא חצירות אחרות וצריכי לשתף וקי"ל דסומכין על שתוף במקום עירוב וא"כ לא משתכח תורת עירוב ודוקא בכל המבוי שלהם הוא שכ' התוס' דמשתכח תורת עירוב

ע"ב ד"ה אימא וכו' ואפי' נשתתפו במבוי דיין עכ"ל כ' מהרש"א דה דהסוגיא אזלא אליבא דמ"ד פליגי ביין דלמ"ד ביין ל"פ לא אתיא אפילו כרבנן וצריך לאוקמה כדמוקי הגמ' דסיפא משום דלא משתכחא וכו' ע"ש ותמהני דלמ"ד ביין ל"פ אין סומכין היינו משום דע"ח לא מהני ביין ולאו משום דלא משתכחא וא"כ למ"ד ביין ל"פ לא מיתוקמא כאוקמתא דגמ' וצריך לאוקמ' כרבנן דבן תראי ומה שהק' לשיטת רש"י י"ל דודאי לא ניחא ליה להגמ' למימר דטעמיה דרב הוא כדי לאוקמה כרבנן ובשתף בפת דסתם שיתוף הוא ביין אלא דהגמ' מקשה דאפי' תדחוק ותוקמה בשיתוף בפת מ"מ לא אתיא אלא כרבנן אבל ניחא לאוקמה בהכי למסקנא משום דסתם שיתוף הוא ביין

ד"ה בני וכו' דכשזכו בהו דמו וכו' עכ"ל מכאן יש להוכיח דמי שזימן אורחי' ונטל אחד מן האורחי' מן הסעוד' וקדש בהם דהוו קידושין כיון דכשזכו בהו דמי ומהרימ"ט נסתפ' בזה ועיין לה' שמח' יו"ט סי' ע"ז ע"ש

דף ע"ד ע"ב ד"ה הוא וכו' והא דנקט חלונו' וכו' עכ"ל הק' מהרש"א נימא דאי נקט פתחים הוה משמע אפי' פתוחים לחצר ובהכ"ג הוו ב' בתים ולכך נקט חלונות דשמעינן דבבית מיירי דאין דרך לעשות חלונות אלא בבית כמ"ש התוס' לעיל ע"ש ול"ק דאפילו הוה נקיט פתחים כיון דקאמר להתירו דרך פתחים שמעי' שפיר דבבית מיירי דאי בחצר ליכא אלא פתח אחד ולא א"ש לישנא דדרך פתחים כמ"ש התוס' לעיל

דף ע"ה ע"א ד"ה אלמא וכו' בלא עשתה דקה עכ"ל דס"ל דגם ברגל האסורה מהני דקה וא"כ ע"כ מציעתא לאו בדקה מיידי אבל ההיא דשל יחידים א"ש בדקה והא דלא קתני רבותא אפי' של רבים משום דקמ"ל דיוקא דבלא דקה אפי' של יחידים אסור דכי מוקמינן לה בדקה אמרינן בה נמי חיסורי מחסרא ובד"א וכו' וכדלעיל בעירבה זו לעצמה וכו' דמוקמינן לה בדקה וע"כ נמי דנקט כן לרבותא דדיוקא ועיין למהרש"א שכ' דהא דקתני של יחידים משום דשל רבים צריכי מיהא לערב לעצמן ע"ש והוא תימא דא"כ מאי דייק הגמ' הא של רבים וכו'

דף ע"ו ד"ה הא קמ"ל וכו' ואגב דהדר וכו' עכ"ל ולפמ"ש מהרש"א בגמרא דעיקר קושית הגמ' היא דלמעלה מעשרה מילתא דפשיטא היא ע"ש א"ש טפי דאפחות מארבעה לא פריך הגמ' דאורחיה דתנא למתני דיוקא דרישא בהדיא אך נעלם ממהרש"א דברי התוס' בפ' הגוזל בתרא דקי"ו ע"ב בד"ה הא וכו' ע"ש: דף ע"ח ע"א רש"י ד"ה לאו ביתידות לדידך דאמרת וכו' עכ"ל והיינו לס"ד דלא ס"ד הך סברא דמנח עלה מידי ומשתמש אבל למסקנא אפי' לרב אדא דבגבוה ג' ממעט מ"מ י"ל במלאו ביתידות דהוי ר"הי דחזי ע"י דמנח עלה מידי ומשתמש והוי רשות ועיין בהרמב"ם ופוסקים

ע"ב ד"ה עשאו וכו' את"ל בשאר אילן וכו' עכ"ל אבל אי אילן אסור ליכא למבעי באשיר' דבלא"ה אסור משום אילן וצ"ל לפ"ז מ"ש ר"ח אדרבא וכו' הק' אדרבא מכח איסור אילן יש לאסור יותר מאיסו' דאשירה ואה"נ דלדידיה גם אשירה אסורה מכח איסור אילן ור"י דאמר כל שאיסור ד"א גרם לו מותר לאו