משמרות כהונה חלק א לג

לתחומו דוקא ליכנס וגם להאי לישנא שני לן בין דבוקין למובלעים ובלישנא בתרא הוסיף חדית לן רש"י לקמן דמייתי מדר"א בהדרגות

תוס' ד"ה ומר סבר וכו' תקשי להו מתני' לנהרדעי וכו' עכ"ל ולשי' רש"י דלא ס"ל כחילוק ר"י ס"ל דבההיא היא דנהרדעי כיון דמפני כבוד הבריות הוי לדבר מצוה ולקמן אמרינן דמודו רבנן בדבר מצוה

דף מ"ה ע"א גמ' ר"א לטעמיה וכו' דאי לאו ר"א לטעמיה אלא ס"ל דנותנין לו ד"א שירצה אין הוכחה מדברי ר"א דאמר יכנס כיון די"ל דמודה שאם בורר לו שאינו יכול לחזור כדתנן לקמן לא הוי הבלעה שהרי בידו לברור האר' אמות לרוח אחרת ובהכי ניח' דל"ק מתני' לנהרדעי כמו שהק' התוס' בד"ה ומ"ס והריטב"א כ' דרך אחרת בפי' דשמעת' ע"ש

שם גמ' אבל לר"מ מודו ליה וא"כ קושית אביי אפי' מדרבנן דר"א וק' לל"ב שכתב רש"י דאפילו רבה מודה דיכנס מאי קושיא מרבנן והא רבנן בהבלעה מיירו דהא ס"ל ד"א לכל רוח ודוקא יכנס הוא דאמרו אפילו בהבלעה וי"ל דהכי גמיר מרבה דבד"מ מודו רבנן לר"א אפי' בדבוקין כמו שס"ל לר"א כן אפי' בדבוקין ואילולי פירש"י היה נ"ל דללישנא בתרא י"ל דהגמר' מייתי מדר"א בהדרגות עז"ה דכיון דאמר ר"א בדבר הרשות יכנס א"כ אפי' בד"מ נותנין לו ח' אלפים וקאמר מדר"א ליתיב הא רבנן ס"ל בדבר הרשות לא יכנס א"כ בד"מ יכנס לבד וכדרבה ושני ליה דשמיע ליה מיניה דמר דבד"מ מודו רבנן לר"א דנותנין לו ח' אלפים אמה דבד"מ לא נחלקו וניחא מה שהק' התוס' בד"ה ומדר"א לל"ב גם ניחא לפ"ז דר"א דבהבלעה מיירי דבעקר חדא וקאים אתרתי כדמוקי לה הגמרא לקמן מכח רומייא דברייתות ולשי' רש"י קשיא הא ועיין להריטב"א בחי'

תוס' ד"ה אי מצלח וכו' היכי דריש ר' דוסתאי דמחללין וכו' עכ"ל לשונם מגומג' דר' דוסתאי לא נחית להכי אלא דרשא בעלמא דריש בקראי ולשון הריטב"א מנ"ל דמחללין ע"ש ולאו אר' דוסתאי מק' אלא אתנא דברייתא מנ"ל דמחללין הא מהאי קרא ליכא למילף כיון דשאלתו היא אי מצלח

ע"ב ד"ה להודיעך וכו' והכי מוכח בשמעתא וכו' עכ"ל ממ"ש כן בתי' מבואר דס"ד בקושיתם דשוין דאי קנו שביתה הוי קולא אפי' גבי כלים והשתא חזרו מסברתם בקושי' דלא כמהרש"א ז"ל

ד"ה ליתנוו וכו' כשבאו בתוך עשרה וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"ל ולדבריו צ"ל דאיהו מקום מושבו בת"ע שלמטה ולא ברקיע דברקיע לא שייך שביתה כמ"ש התוס' שאח"ז וכמ"ש עוד לקמן דמ"ז ע"ב ע"ד מהרש"ל

גמ' תיפשוט מינה דאין תחומין וכו' ק"ל נימא דהאי

תנא מספ"ל אי יש תחומין וספק דדבריה' לקולא דכה"ג אמרינן בגמ' לעיל דמ"ג ע"ב ודוק לומר לא פריך אלא לשינויא קמא ונ"ל כמ"ש הרשב"א ז"ל הביאו הש"ך ביו"ד סי' ק"י בכללי הס"ס דבתרי ספיקי לחומר' אזלינן להחמיר אפי' בדרבנן ע"ש וא"כ הוי ס"ס להחמיר שמא שבת באוקיינוס ואת"ל בערים שמא יש תחומין למעלה מעשרה ועפי"ז י"ל מה שהק' התוס' בד"ה לימא די"ל דכר' יאושע א"ש משום דהוו ס' דדבריהם אבל לר"א הו"ל ס"ס להחמיר ועיקר דברי הגמ' אהא סמיך

דף מ"ו ע"א תוס' ד"ה נהרות וכו' ור"ת מפ' מיירי בשל רבים וכו' עכ"ל ר"ת כיון לדחות מה שהוכיחו מתחלה דאי בשל רבים מאי איריא נהרות וע"ז דחה ר"ת דאפי' מיירי בשל רבים בדקדוק נקט התנא נהרות דס"ל כריב"ן דחפצי שמים קונין שביתה ולכך דקדק שפיר ולא נקט אלא נהרות

ד"ה דאמר וכו' וי"ל דקמ"ל אפי' ביחיד וכו' עכ"ל ולר"פ דאמר אצט' סד"א ה"מ בעירוב חצירות וכו' וכן לרב אשי דע"כ ס"ל דכי אמר הלכה כדברי המיקל בעירוב לא שני לן בין יחיד לרבים קשיא קושית התוס' לשמואל למ"ל למיפסק בר"ה ויו"הכ כרגלים כיון דכבר אמר הלכה כדברי המיקל באבל וצ"ל כמ"ש התוספות לקושיתם שם במ"ק ע"ש

דף מ"ז ע"ב גמ' חפצי נכרים אין קונה שביתה פירש"י דאם באו מחוץ לתחו' מותר להוליכן לכל דוח וכן מבואר לקמן בגמ' דמברכתא דאי אין קונין שביתה אפי' באו מחוץ לתחו' מותר להוליכן לכל רוח ומכאן ק"ל למ"ש מהרש"ל לעיל דמ"ה ע"ב בתוס' בד"ה ליקנו דאפי' רבנן מודו דחפצי הפקר קונין שביתה אלא דאדם שקנה שביתה מבטל שביתתן ע"ש ולפ"ד הללו מאי פריך הגמרא שם וליקנו שביתה בים אוקיינוס אפי' לרבנן כמ"ש מהרש"ל שם הא אפי' שקנו שביתה האדם מבטל שביתתן אלא עכ"ל דדוקא אם נוטלן ממקום שביתתן הוא דאמרינן דאדם מבטל שביתתן אבל כשבאו מחוץ לתחום כבר נאסרו ואינו מבטלין שביתתן ולענין זה הוא דאמרינן דקונין שביתה אפי' לרבנן ודברים מוכרחים הם בכונתו והשתא ק' הא מתבאר מסוגיין דכי אין קונין שביתה אפי' באו מחוץ לתחום מותר להוליכן לכל רוח וצ"ל דחפצי נכרים שאני דכיון דאית להו בעלים דלאו בני שביתה לא קנו שביתה כלל ודוקא חפצי הפקר הוא דכ' מהרש"ל דקניין שביתה אפי' לרבנן לענין אם באו מחוץ לתחום שאסורין מיהו ק' דא"כ מאי פריך הגמ' אילימא לרבנן פשיטא נוקמא לרבנן ואתא לאשמועינן דחפצי נכרי אין קורין שביתה כלל אפי' באו מחוץ לתחום דלא כחפצי הפקר ולזה י"ל קצת מיהו ק' מהגמ' לקמן גבי חכם שבין תחומי שבת דמבואר שם להדיא דאפילו בחפצי הפקר לרבנן דאין קונין שביתה מותרין אפי' באו מחוץ לתחום היפך ממה שמתבאר מדברי מהרש"ל

תוס' ד"ה חכם וכו' כרי להכניסם לעיר וכו' עכ"ל אבל לפי' קמא דהרי הן כבני העיר אסור להוליכן חוץ מתחומין שהוא אלפים אמה מן העיר ולא להכניסם אל עיר אחרת בלחוד הוא דאסור אבל לפי' זה דקונין שביתה במקומן אין אסור אלא מלהכניסם לעיר אחרת ודחו לזה דא"כ אמאי נקט בין ב' עיירות בעיר אחת סגי כיון דאפילו בב' עיירות אין אסור אלא מלהכניסם לעיר אבל לפי' קמא נחית לאסור אפי' באותם אלפים שקודם לעיר ודברי מהרש"א אינן מבוררין לי

דף מ"ח ע"א ד"ה ר"י וכו' ומסתמא דיש לו ד"א לכל רוח עכ"ל מדקאמר הגמ' אחר דמשני שמנה על שמנה א"כ תניא נמי הכי וכו' משמע דבתחלה לא הוה ס"ד ח' על ח' אלא דס"ד דארבע אמות לרוח שירצה וא"כ כי פריך חכמים היינו ת"ק דר"פ סבר דגם בעי שהוציאוהו כן וא"כ מ"ש התוס' ומסתמא לכל רוח היינו לכל רוח שירצה ולעולם לרוח אחת ולא באו לאפוקי אלא הוא באמצען דלא נימא ר"א ור"י פליגי בפי' דברי חכמים ובס"ד הגמ' הו"מ נמי לאקשויי ר"י היינו חכמים ועיין מ"ש מהרש"א

ע"ב ד"ה רשות וכו' אלא משום גזירה אינה אוסרת וכו' עכ"ל משמע דמתחלה הוה ס"ד