משמרות כהונה חלק א לב

שחל בע"ש דאין מערבין ידע לה שפיר טעמא דהכנה אלא דבשבת ויו"ט דנולדה בזה אסורה בזה לא ס"ד הכנה דמה שייך הכנה בלידה ומשני הכנה דאורייתא וגזרי נולדה ביו"ט ע"ש אטו יו"ט אחר השבת דשייך ביה הכנה דכל דמתילדא השתא מאתמול גמרא לה ועיין להתוס' בביצה דף ד' ע"א ע"ש

דף מ' ע"ב גמ' מאי הוי עלה וכו' אע"ג דכבר אותיב מברייתא והוכיח מינה דאינו מזכיר מ"מ מכח הכי נמי מסתברא דקאמר לעיל ע"כ דפלוגתא דתנאי היא והיינו דקאמר לעיל בלשון מתיבי ולא בלשון ת"ש ועיין להריטב"א ז"ל

שם גמ' אמר רבא נחזי אנן וכו' עיקר פשיטותא מדאמר עולא הלכה כר"י ולא שני ליה בין תענית חובה לתענית רשות וכמ"ש הריטב"א והתוס' לקמן ולפמ"ש מור"ם בהג"ה סי' רמ"ט לחלק בין תענית חובה לתענית רשות א"ל דרבא פשיט מברייתא קמייתא במכ"ש ולא ידע לה להא דעולא אבל אנן קי"ל כעולא ומפלגינן בין תענית חובה לתענית רשות

דף מ"א ע"ב ד"ה לא הפסידו וכו' דהתם

הוי איסורא דאורייתא עכ"ל לפ"ד לא מיירי הכא אלא ביו"ט דבשבת הוי איסורא דאורייתא דמוציא מרה"י לר"ה ומעביר ד"א בר"ה ודלא כפירש"י וכ"כ הריטב"א ז"ל ע"ש ובהכי ניחא מאי דק' בדבריהם דהא גם המעשר בשבת דאיסורא דרבנן הוא דינו כמו מבשל ועפי"ה י"ל דכונתם דשאני שבת דאיכא לפעמי' איסורא דאוריית' והשוו גזירתם וגזרו גם באיסור דרבנן אבל ביו"ט ליכא בשום פעם איסורא דאורייתא ועמ"ש בנימוקי בא"ח סי' ת"ה ע"ש

דף מ"ב ע"א גמ' אילימ' במקומן במזיד וכו' צ"ל דשלא במקומן מודה לת"ק דבשוגג שרי כיון דשרי במזיר במקומן כ"ש שוגג שלא במקומן כמו שהוכיחו התוס' בד"ה מכלל ולפ"ז לא פליגי אלא במזיד במקומן דלת"ק אסור ולר' נחמיה שרי לפ"ז תנאי היא אלא דהגמ' קושטא קאמר דל"ל תנאי היא כה"ג מכח ברייתא דלעיל

רש"י ד"ה והא מדקתני וכו' אבע"ל למתני כדתנ' בקמייתא וכו' עכ"ל ק"ק הא אי תנא הכי הוה טעי' דבמזיד במקומן שרי דהא הגמ' לא דחי האי אוקמתא אלא מכח ברייתא דלעיל וי"ל דודאי תנא דברייתא גופה לית לן למי' דסמיך אברייתא דלעיל אלא דע"כ פשיט' ליה מסבר' דבמזיד במקומן ליכא מאן דשרי אלא דהגמ' מוכיח דהתנא פשיט"ל כן מכח ברייתא דלעיל אבל התנא גופיה דנקט סתמא ע"כ דפשיט"ל כן ובהכי ניחא מאו דק' בגמר' כיון דעיקר ההוכחה דתנאי היא ליתיה אלא מברייתא דלעיל כדמסיק אמאי צריך לאתויי ברייתא בתרייתא בקמייתא לחודה סגי כי פריך מראב"י נימא אנא דאמרי כת"ק ועפי"ה ניחא דצריך לברייתא בתרייתא לאוכחי דפשיטא ליה לתנא דמזיד במקומן ליכא מאן דשרי וא"כ מדלא נקט בקמייתא כדנקט בבתרייתא מוכח דתנאי היא כדמסיק

ד"ה ומטלטל וכו' דלא שני לן וכו' עכ"ל מה שהקשה מהרש"א ז"ל הא בלאו האי טעמא ע"כ דע"י זריקה אסור דהוי נפרצה במילואה וכו' ע"ש ל"ק דרש"י הוצרך לזה לישב מאי דק' בגמ' מאי פריך לר"ה נימא מאי דקאמר ר"ה מטלטל בד"א היינו כי אורחיה אבל ע"י זריקה מותר אפי' חוץ לאלפים ולא פליג אר"ן אלא בתוך אלפים דלר"ן שרי אפי' כי אורחיה לשי' רש"י ולר"ה אסור ולזה כ' דע"כ אסור אפי' ע"י זריקה דבתוך אלפים דמותר להלך לא שני לן בין ע"י זריקה לכי אורחיה ולהכי פריך הגמ' שפיר ומה שהק' מהרש"א לשי' התוס' כיון דקושית הגמ' דבאלפים מיהא ניטלטל כי אורחיה קאי גם לר"ה הו"ל למפרכה קודם פירכת נטלטל ע"י זריקה דלא קשיא אלא לר"ה ע"ש לק"מ דהתוס' לא כ' דלר"ן כי אורחיה אסור אלא מכח הכרח דנפרצה למקום האסור לה וא"כ בס"ד דגמר' דלא ס"ד הא מילתא יתכן לפ' דברי ר"ן דבתוך אלפים מותר אפי' כי אורחיה ואף לדברי התוס' הגמ' אינה אלא לר"ה דלא כ"כ התוס' אלא למסקנא

ע"ב ד"ה לא גזרי' וכו' משום דנאנס הוא עכ"ל ולעיל בד"ה מהלך כ' דדוקא במי שהוציאוהו נכרים משום דאין לו אלא ד"א הקילו חכמים ע"ש ולא ידענא למה שינה

דף מ"ג ע"א גמ' הילכת' כר"ג בספינ' הילכת' מכלל דפליגי וכו' מפשטא דלישנא משמע דאדשמואל פריך דאמר הילכתא כר"ג בספינה אבל לרב י"ל דבעמדה דמי לדיר וסהר ס"ל לרב אבל רש"י פי' דאפי' אדרב פריך

שם גמ' אמ"ר במהלכת ברקק וכו' הא דלא אמר רבא ארישא דרצו להחמיר משום דברישא י"ל משום דחיישינן שמא תהלך ברקק כמ"ש התוס' בד"ה האי וכו' לר' זירא אבל בסיפא צ"ל במהלכת ממש ברקק

ע"ב רש"י ד"ה כיון וכו' אתי משיח היום לב"ד הגדול וכו' עכ"ל גמגום יש כאן דלאסור אותו היום א"צ לו לב"ד הגדול אלא אי חיישי' שמא יבא היום ואז יאסר מתחילת היום ולאסור שבת שאחריו כתבו בסה"ר

תוס' ד"ה ואסור וכו' ר"ת מפרש וכו' עכ"ל ר"ת לא נחית אלא לישב שמעתין אבל אכתי קשיא מגמ' דביצה שהביאו וצ"ל כתי' הראשון

ד"ה האי וכו' שאין אליהו בא בשבת וכו' עכ"ל אפילו אמרינן שאין אליהו בא בעיו"ט אפי' חל בשבת דליכא טורח מ"מ ק"ל אהא דאמרינן אין אליהו בא בשבת אמאי הא אי אין תחומין יכול לבא ועיין מהרש"א ז"ל

דף מ"ד ע"א גמ' אימר דשמעת ליה לר"מ בהמה וכו' משמע דבהמ' מיהא מותר לעשותה דופן לר"מ וק' כיון דר"מ לא פסיל אלא מדרבנן גזירה שמא תברח ומדאורייתא מיחזא חזיא וא"כ יוצא בה י"ח מן התורה וא"כ הוי מתקן כיון דיוצא י"ח מדאורייתא וצ"ל כיון דרבנן גזרו אין יוצא י"ח אפי' מן התורה ומכאן יש להוכיח למה שנסתפקו האחרונים בלולב גזול גזל דרבנן אי יוצא י"ח מדאורייתא ועיין בסוכה דכ"ג בפלוגתא דר"מ ור"י בסוכה ע"ג גמל ועיין להשע"ה הלכות לולב דף

ע"ב רש"י ד"ה רב שימי וכו' והרי הוא כבתחי' וכו' נרא' מדבריו דלהאי לישנ' אפי' לרב שימי אין נותנין לו שמונת אלפים אמה וכ"כ הריטב"א בהדי' ע"ש וק' לפ"ז אביי דפריך לרבה ממערה אמאי לא פריך גם לרב שימי הא בההיא דמערה דנותנין לו שמונת אלפים אמה בקירוב וצ"ל דגם לרב שימי ק"ל אלא משום דעסיק עם רבה בהאי דינא פריך ליה ואין פירושו ואת לא תסתברא כרב שימי ומה שהקשה מהרש"א ז"ל להאי לישנא היכי מייתי אביי מדברי ר"א הא לר"א אפילו בדבוקין ואביי גופיה קאמר במערה פחות מד"א מוכח דבעי' הבלע' ע"ש ל"ק דסברת אביי היא דמובלעי' נותנין לו ח' אלפים ובדבוקין אין נותנין לו אלא חוזר