משמרות כהונה חלק א לא

כארעא סמיכתא אבל מתני' וברייתא דר' דקתני למעלה ולמטה משמע דגוף האילן גבוה יו"ד אלא דמפליג בין הניחו בראשו או באמצעיתו עיתו במקום שהוא למטה מיו"ד דהכי משמע לישנא כדמוכח ממאי דפריך לעיל מאי למעלה מאי למטה ומשני דהדר זקיף ע"ש בפירש"י ובהכ"ג שגוף האילן למעלה מיו"ד לא הוי כארע' סמיכת' אפי' הניחו באמצעיתו דדוקא כשגוף האילן אינו גבוה יו"ד הוא דאמרינן דלא בעינן רחב ד' ובהכי ניחא גם מה שהק' הריטב"א ז"ל דבכולי תלמודא לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה אלא כשלא נח ע"ג ד"א ע"ש די"ל דה"ד כשגוף הכותל גבוה יו"ד אבל כשגוף הכותל אינו גבוה יו"ד אפי' נח ע"ג הכותל הוי כארעא סמיכתא וקלוטה כמי שהונחה ובלא"ה י"ל דמשנתנו משמע משום איסור נטילה דומיא דחידושא דבור דסיפא דקמ"ל דלא אמרינן דהוי הוא במקום א' ועירובו במקום א' כדאמרינן בגמ' לקמן ע"ש

דף ל"ד ע"א תוס' ד"ה ואמאי וכו' בהגהה ולא יוכל לתרץ מה שמתרץ וכו' עכ"ל השע"ה ז"ל הוכיח מכאן דל"ג על השבות אפי' ביה"ש דאפוקי יומא דלא כהמג"א סי' שמ"ב שנסתפק בזה ע"ש וליתא דאפילו גזרו מ"מ ל"ג בשבת דעלמא אטו יו"ט אחר השבת כיון דיו"ט אחר השבת גופיה אינו אלא מדרבנן וכמ"ש התוס' בד"ה גזירה

בא"ד הומ"ל דגזרינן אטו שבת דעלמא וכו' עכ"ל אע"ג דש' דעלמ' גופיה אינו אלא מדרבנן לא הוי גזירה לגזירה דיו"ט ושבת חדא מילתא היא וכדאיתא במס' ביצה גבי טבילת כלים ודוקא בגזירה דאטו יו"ט אחר השבת הוא דכתבו התוס' בסמוך דהוי גזירה לגזירה אבל ק' בברייתא דהכא אמאי קתני מוליכו למקו' השבית' בהוציאו לחוץ סגי ומוליכו פחות פחות מד"א דאפילו עביד הכי ביו"ט אחר השבת לא הוי אלא מדרבנן וצ"ל דברייתא מיירי כששביתתו ברה"י ודע דלפמ"ש הרע"ב הבאתיו לעיל דבב' שבותים גזרו אפי' לרבי אצ"ל כדברי ר"י משום דבקל יבא לידי איסור שבת וכו' אלא די"ל דפחות פחות מד"א כי עביד הכי כמה פעמים הו"ל כמה שבותי' דמ"ל ב' שבותים מחולקים מ"ל שבות א' כמה פעמים

רש"י ד"ה למטה וכו' דביה"ש הוא ל"ג עכ"ל לפמ"ש התוס' בד"ה אמאי בשם ר"י דפחות פחות מד"א אפי' לר' גזרו ק' אמאי למטה מיו"ד עירובו עירוב וצ"ל דהכא בסמוך לד"א דכיון דליכא אלא פעם אחת פחות מד"א ל"ג לרבי ודוקא ברחוק הרבה הוא דגזרו משום דבקל יבא לידי איסורא דאורייתא כמ"ש התוס' ועיין להתוס' לעיל דל"ב ע"ב בד"ה הכא ע"ש

ד"ה ואמאי וכו' דהא ע"כ ר' היא מדתני רישא וכו' ועירובו בכרמלית עכ"ל לפום ל"א שכתב רש"י בסמוך דבמכתפין מיירי ליתא להכרח זה והי"ל לאוכחי מדמייתי ליה מחוץ לד"א פחות פחות מד"א כמ"ש רש"י בד"ה למטה וכו' דהכרח זה אתי גם לל"א דע"כ ר' היא וק' ע"ד התוס' בד"ה או בראש וכו' שלא הוכיחו מזה אלא הוכיחו מדפריך אי איכא כוותה וכו' ואי איתא דליכא הכרח מגופא דברייתא קשיא על הגמ' גופה מאי פריך נימא רבנן היא וע"ש למהר"ם מלובלין ז"ל

ע"ב רש"י ד"ה וגם בשדה וכו' דאי נמי משכח לה וכו' עכ"ל היינו לס"ד דהשתא דלא ס"ד חיסורי מחסרא אבל למסקנא דע"כ חיסורי מחסרא לא ניחא ליה להגמ' בסברא זו דאי משכח לה ולכך מוקי לה בנמצא המפקח כיון דע"כ להגיה הברייתא מניה לה גם בזה ולפום סברא דהשתא לא ניחא לית לרש"י לומר דפליגי תנאי בסברא זו ולכך הוצרך לומר לר"א דמתני' דל"ל כר"ש ולא קאמר דטעמא דר"א דמתני' משום דהשתא מיהא אבוד הוא

תוס' ד"ה ואמאי וכו' וא"כ מאי פריך וכו' עכ"ל הא דלא ק"ל מ"ט דר"א משום די"ל דל"ל מתני' דשובר חבית אע"ג דהגמ' בפ' המביא פריך ול"ל לר"א שובר וכו' המק' דהכא לא ס"ל דאתיא ככ"ע ומה שהק' מהרש"א ז"ל נימא דהמק' ס"ד של בנין ממש ומשני באויר' דלבני ל"ק דא"כ מאי פריך והאמר ר"ן וכו'

ד"ה נוטל וכו' ולמהר"י נראה וכו' עיין להתוס' בפ' הבע"י דס"ד ע"ב בד"ה דתנן וכו' ע"ש

דף ל"ה ע"א ד"ה בעיר וכו' בשבת וכו' עכ"ל וכפירש"י והא דלא ניחא להו דבנמצא ביה"ש וס"ל כרבנן דגזרו על השבות ביה"ש משום דא"כ אמאי קאמר דר"א כר"ש ס"ל הא אפי' כרבנן אתי ונימא דס"ל כ"ה דל"ג על השבות ביה"ש

גמ' במנעול וקטיר במתנא וכו' במ"ש התוס' על פירש"י כ' הרע"ב דבב' שבותים גזרו אפי' לר' ע"ש וכבר כתבתי בזה לעיל ד"ל ודל"ב ועיין לעיל דל"ד גבי נתנו בכותל ע"ש בפירש"י

דף ל"ו ע"א גמ' עירבו לי בטהורה בכ"מ שהיא וכו' בעי' סעודה הראויה מבע"י מכאן הוכיח הרב מהר"ם סוזין ז"ל ספיקו של מהריט"א ז"ל בסי' ק"י אות ס' שנסתפק בב' אתרוגין א' כשרה וא' של ערלה ונתערבו שניהם אי נפיק י"ח ע"ש ונראה דממסקנא דגמ' הכא אין ראיה דדוקא גבי עירוב הוא דבעי' סעודה הראויה דאפי' בחזי בסוף היום שהוא זמן קניית העירוב לא מהני כיון דלא היתה ראויה מבע"י כדאמרינן לקמן גבי לוגין ומ"מ שמענו דספיקו של הרב מהריט"א הוא ספיקא דגמ' אלא דבעירוב ל"מ משום דבעי' סעודה הראויה

שם מספיקא לא פקע קדושה ה' בשמים ראש למר מכאן דביה"ש דמ"ש גזרו על השבות ועיין להמג"א סי' שע"ב ובמ"א כתבתי בזה

תוס' ד"ה מ"ש וכו' וי"ל דע"כ רבא א"ל וכו' עכ"ל ומ"מ סוף היום לא הוי אלא ספיקא כדמוכח מדברי התוס' לקמן גבי לוגין ועיין למהרש"א ולהריטב"א בחידושיו

דף ל"ז ע"א ד"ה דברי ר"מ וכו' והא ר"י ל"ל ברירא אפי' היכא דמבורר וכו' עכ"ל ואע"ג דאמרינן התם בצריכותא דעביד הגמ' שם דגט שאני דכתיב וכתב לה וכו' מ"מ לא מסתברא לומר סברא זו למסקנא אבל ק' לפמ"ש התוס' שם בר"פ כל הגט בשם ר"י דאפי' קי"ל בעלמא יש ברירה מ"מ בגט אין ברירה משום דכתיב וכתב לה ע"ש א"כ נימא לר"י גט שאני דאפי' מברר דבריו ל"מ משום דכתיב וכתב לה וי"ל דס"ל להתוס' דאי בעלמא ס"ל לר"י יש ברירה כה"ג אז גבי גט הוי מיהא ריח גט ור"י קאמר התם אפי' ריח הגט אין בו ואע"ג דעביד צריכותא שם כה"ג לא מסתבר' לומר כן לקושטא דמילתא והיינו דאמר הגמ' שם ואזדא ר"י לטעמיה ע"ש

דף ל"ח ע"ב גמ' והא איתמר שבת ויו"ט וכו' הקשה מהרש"א לס"ד תק"ל דרב אדרב בעירוב גופיה דמדאמר רב בביצה אין מערבין עי"ת וע"ח מוכח דקדושה אחת הן לס"ד דלא ס"ד טעמא דהכנה ע"ש ונ"ל דלק"מ דודאי ההיא דיו"ט