משמרות כהונה חלק א ל

ע"ב ד"ה ולכהן וכו' והכי אמרינן בחומר בקדש וכו' אפי' במקו' כרת וכו' עכ"ל כוונת' להביא ראיה לדבריהם דבההיא דחומר בקדש ע"כ לא העמידו דבריהם במקום כרת דקאמר היינו אפי' במקום כרת דעשיית פסח בטומאה קאמר דומיא דהעמידו דבריהם במקום מיתה דגבי תרומה דע"כ היינו מיתה דאכילת תרומה בטומאה דאם מבטל מאכילת תרומה ליכא מיתה ודלא כמהרש"א ז"ל

דף כ"ז ע"ב ד"ה הוה אמינא וכו' וא"ת והא נ"ל וכו' עכ"ל הא דלא קבעו דבריהם בברייתא גופה משום די"ל דלא מוקמינן ביין ליין ע"ג קנקנו אלא אחר דדרשינן בבקר ע"ג עורו אבל הגמרא קאמר אי כתיב ביין הו"א דוקא יין ע"ג קנקנו אבל צאן ע"ג גיזתה לא משמע דהדרשות אינן תלויין ז"בז וע"ז ק"ל השתא דאמרינן הו"א צאן ע"ג עורו אין מאי צריכותא עבדינן דהא עור נמי שומר הוא ועיין למהר"ם לובלין ז"ל ע"ש

דף ל ע"א רש"י ד"ה מערבין וכו' מידי דהוה אנזיר ביין עכ"ל טפי הול"ל מידי דהוה אישראל בתרומה דלנזיר ביין אפי' לסומכוס דבעי מידי דחזי ליה מורה משום ראי בעי מתשיל כדלקמן אלא משום דס"ל דלת"ק ל"ל טעמ' דאי בעי מתשיל וטעמא דנזיר נמי לת"ק משום דחזי לאחריני וכפירש"י במתני' ר"פ ע"ש והכריחו לזה דאי לת"ק נמי ס"ל טעמא דמתשיל אמאי ככר זו עלי אין מערבין בה אלא ע"כ דל"ל לת"ק טעמא דמתשיל ורב כת"ק אבל קשה מאי פריך הגמ' מברייתא ארב נוקמה לברייתא כסומכוס ומטעמ' דאי בעי מתשיל וס"ל לתנא דברייתא כר' דכד שהוא משום שבות ל"ג ביה"ש וי"ל דא"כ אמאי קתני סיפא אין מערבין בהקדש האי בעי מתשיל ולא ס"ל לרש"י כמ"ש התוספות לקמן בד"ה וליפרוש דבהקדש לא אמרינן אי בעי מתשיל כיון דלא חזי לשום אדם ע"ש אלא דס"ל לרש"י דלסומכוס מערבין בהקדשו' ואין לומר דאפילו לסומכוס בככר זו עלי אין מערבין משום דאסירי בהנאה דמ"מ קשה מאי פריך מברייתא ארב נוקמה כמ"ד אין מערבין אלא לד"מ ומצות לאו ליהנות ניתנו דלכולהו אוקמתי דלקמן איכא תנא דס"ל הכי וטעמא דהקדש משום דאסור לכ"ע אלא ע"כ דלא ס"ל לרש"י כמ"ש התוס' וכדכתי' ולשי' התו' דבהקדשות לא אמרינן מתשיל הא דלא אוקמה לברייתא כסומכוס משום דמיחלף בהקדש וכמ"ש התוס' בשמעתין

ע"ב גמ' אלא סומכוס ס"ל כרבנן כ' הריטב"א ז"ל דרבנן ס"ל כרבי ולעולם ס"ל מידי דחזו ליה בעי' ע"ש אבל רש"י בר"פ כ' דטעמא דרבנן משום דחזי לאחריני ע"ש נראה דהכריחו לפ' כן משום מאי פטרא דזמנין דהוי שיעור מצומצם ועיין להתוס' לקמן בד"ה דמאי ודע דמהגמ' הלזו יש להוכיח דלר' אפי' בב' שבותים ל"ג דאי איתא נוקמא כר' וש"ה דאיכא ב' שבותים שבות דשאלה ושבות דהגבהה ומכאן קשה למ"ש הרע"ב לקמן אמתני' דנתנו במגדל דבב' שבותים גזרו אפי' לר' וי"ל דס"ל דליכא הכא דשבות דשלשה דצורך מצוה הוי כמו צורך שבת ואין לדמותו למן המוקף דלא כמשמע מדברי התוס' בד"ה אלא ע"ש במהרש"א

תוס' ד"ה וליפרוש וכו' דמרישא וכו' עכ"ל ק"ק דא"כ מאי משני ל"צ בטבל דרבנן הא גם זה מרישא ש"מ דדוקא בדמאי דרוב ע"ה מעשרין דמה"ט מאכילין את העניים דמאי ואין מאכילין אפילו טבל דרבנן ויש ליישב

דף ל"א ע"א ד"ה ומר סבר וכו' ורשב"א מפרש דלתות ע"ג שיורו' לכ"ע וכו' עכ"ל הק' מהרש"א לרבנן אמאי אין מערבין בבה"ק הא יכול לילך בדלתות ע"ג שוורים ע"ש מה שחי' ולא ידעתי אמאי ל"ק לפי' ר"ת הא יכול לילך ע"ג שוורים שכריסם רחבה ועיקר קושיתו אין לה מקום דהא רבנן ס"ל כ"ד שהוא משום שבות גזרו עליו ביה"ש ובשע' קניית שבות שהוא ביה"ש אינו יכול לרכוב ע"ג דלתות שע"ג שוורים דאין רוכבין ע"ג בהמה בשבת

ע"ב ד"ה היכא וכו' משום דלא אלימי למקני וכו' עכ"ל אבל ברייתא דקוף ופיל דמייתי הגמ' אי איתא דמשום דלא אלימי למקני הו"ל למתני רבותא אפי' נתנו על הקוף דמשמע שאינו סומך על הקוף אלא עומד ורואהו כמ"ש התוס' בד"ה כאן דאי לא אלימי למקני אפי' עומד ורואהו מיירי לא מהני כמו שנראה מדבריה' בדבור הנז' שלא יישבו פירש"י דבעומד ורואהו מיירי ההיא דמעילה וא"כ ע"כ בריי' דשמעתין מדקתני נתנו לפיל ולא קתני נתנו על הפיל משום דלא מהימני הוא ול"ק מה שהק' מהרש"א ז"ל

גמ' ודילמא לא ממטי ליה איכא למידק מאי פריך הא עירובי תחומין דרבנן וספק דרבנן לקולא וכן לקמן אמאי צריך לחזקת שליח עושה שליחותו בדרבנן וי"ל כמ"ש הרא"ם בתוס' על הסמ"ג בה' מגילה דלכתחי' אין סומכין על הספק אפי' בדרבנן

דף ל"ב ע"א גמ' וחבר אחר שומעו וכו' הוצרכו לזה ליישב מילתיה דרבי דקאמר אבל בחבר וכו' דמשמע דבא לאפוקי דלא נימא יעשר דמאי ואי בע"ה מי ציית ולהכי אמרי' דחבר אחר שומעו והמק' דלא הק' מזה משום דיש לדחוק דבא לאפוקי רשב"ג דאמר יעשר ודאי ואתא ר' למימר דא"צ לעשר ודאי וכמ"ש מהרש"א בדברי המק' ע"ש

ע"ב גמ' לעולם דקאי בר"ה ונתכוון לשבות למט' ורבי היא וכו' מכאן יש להוכיח דאפי' בב' שבותים ל"ג ביה"ש דלא כהרע"ב הבאתיו לעיל ד"ל ע"ב ע"ש שהרי הכא ב' שבותים שבות דכרמלית ושבו' דמשתמש באילן ואפי' למ"ש התוס' די"ל בכרמלית מ"מ הגמ' קאמר לעולם דקאי בר"ה ולא כ' התוס' כן אלא ליישב דעת המק' שלא הקשה משבות דכרמלית

דף ל"ג ע"ב תוס' ד"ה ורבי וכו' ואע"ג דאשמועי' צדדין אסורין וכו' עכ"ל והגמ' דמוקי רבנן ארישא היינו דלא לוכת מהכא דצדדין אסורין אבל למאי דקי"ל צדדין אסורין אתיא מילתא דרבנן אסיפא ואפי' למ"ש רש"י דל"ג ואסו' ליטלו מ"מ מדרבנן שמעינן דלרבי אסור ליטלו כמ"ש מהרש"א ז"ל

גמ' אין גובהה עשרה א"צ שיהא ברחבה ד' הריטב"א ז"ל בחי' הקשה אמאי לא מוקי הגמרא לעיל משנתנו דאילן ובריית' דרבי באין רחבה ארבע' ובעומד בר"הי ולמעלה מיו"ד דאין עירובו עירוב משום דבעי' רחבה ארבעה בגבוה עשרה ותי' דברייתא דר' מדאמרו חכמים כ"מ שאסור ליטלו משמע דמשום איסור נטילה נגעו בה בכולה ברייתא ומשנתנו דאילן משמע ליה דומיא דברייתא ע"ש וזה נ"ל דעת הר"מ שהביא הרא"ש אלא דלא משמע ליה דומיא דברייתא ועיין למהרש"א ולעיקר הקושי' נ"ל דלא אמרו למטה מיו"ד א"צ רחב ד' אלא בשכל האילן אינו גבוה יו"ד דאז אמרינן דהוי