משמרות כהונה חלק א רצג

ע"ב כלי חרס יוכיח וכו' עמ"ש מהרש"א ז"ל ודבריו תמוהים ונ"ל דדעתו ז"ל דט"י דאב הטומאה כיון שהיה אב הטומאה כי טביל הוי ראשון אבל ט"י דשרץ כיון שלא היה אלא ראשון כי טביל הוי שני דלעול' כי טביל קלישא טומאתיה ממה שהיה קודם טבילה ויש מק' נימא ככר א' יוכיח שאינו אב הטומאה ואינו מטמא מאוירו ופוסל את התרומה אא"א ככר ב' ועיין בחולין דקי"ו ריש ע"א ובתוס' שם ולק"מ דאיכא למיפרך שכן ראשון וכדפרכי' שכן אב הטומאה והגמ' גבי כלי חרס חדא מתרי פרכי נקט

עו"ש שכן יש בהם צד חמור וכו' עיין פירש"י דאין הפירכא שוה ועיין להתוס' במכות ד"ד ע"ב ובפסחים דע"ז ע"א דר"ל פירכא כ"ד ע"ש ומ"מ בעי' פירכא שוה וכאן פרכי' מה לכ"ח וט"י שכן ראשון זה ראשון עכשיו וזה היה ראשון והנה מתבאר משמעתין דפירכת שכן במינו פירכא גמורה דהא פרכינן לה אחדא מחדא ועיין ברפ"ב דזבחים ובתוס' שם דף יו"ד ע"ב ובנדה דל"ד ע"ב

בפירש"י בד"ה דין הוא וכו' דלא מבעיא וכו' דהא אייתיניה בק"ו וכו' עכ"ל אין להוכיח מזה דבכה"ג הוי מפריך ק"ו כיון דאיכא ק"ו אחר אלא כוונתו כיון דתרי ק"ו אלי הם חד גוונא ובהך ק"ו דט"י לא אמרי' דיו כיון דמפריך גם בהאי ק"ו דמח"כ לא אמרי' דיו אע"ג דלא מפריך ומ"ש ץ בדבור זה משום דמפריך וכו' אדסמיך ליה קאי דמייתי' ליה מקרא

דף ל"א ע"ב תוס' בד"ה כאן וכו' וי"ל דמתני' בסת' קתני וכו' עכ"ל ק' כיון דבסתם קתני ואיירי בכל גוונא היכי אמר עולא תני לא היתה שותה תינח בזה אח"ז בב"א מאי איכא למי' וי"ל בדוחק דע"כ מתני' פליגא אההיא דיבמות ואפי' בב"א הו"ל כב'

פירש"י בד"ה הא חד וכו' פשי' דאין אחד וכו' עכ"ל תרי מילי קאמר דקושי' הגמ' היא מכח הא תו למ"ל ואף שתדחוק דזו ואצ"ל זו קאמר דכן אורחא דתנא לפעמים מ"מ סיפא גופה לא אצט' אלא צדיוקא ופריך הגמ' שפיר

בד"ה אמר וכו' והא דלא שני וכו' דלעולם במקום ב' וכו' עכ"ל לכאורה דמ"ש דלעולם במקום וכו' אין לדברים אלו מקום כאן ונ"ל דבא לשלול דלכאור' יש לתרץ דהא דלא מוקי לה בזאח"ז משום דאי בזה אחר זה כיון דהאמינה תורה ע"א הוי כב' וכי אתו תרי ואמרו לא נטמאת הוי תרי ותרי ולא תשתה כמו שנר' מדברי התוס' ביבמות דקי"ז בד"ה לא צריכא ע"ש וע"כ בב"א איירי לזה קאמרי דלעולם אף דחשבי' ליה כתרי מ"מ לגבי שנים ממש לא הוי כתרי ולכן ע"כ לשנויי משום דמשמע ליה וכו' ברם לא ידעתי אמאי בתרי ותרי לא תשתה מ"ש מע"א ועד אחד: תוס' בד"ה הא וכו' תימה היכי הוה מתרץ וכו' עכ"ל אף למ"ש בדבור הקודם לחד תי' דמת"כ סתמא קתני ומורה עולא בב"א דלא הוי כתרי מקשים שפיר דמתני' דכריתות נמי סתמא מתניא ומשמע אפי' בזא"ז

דף ל"ב בד"ה מ"ד וכו' אע"ג דרגלים לדבר

עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ונראה דה"פ כיון דאיכא רגלים לדבר הני דאמר טומאת בדדמי אמרי' ולא נטמאת ממש וכיון דבפסולי עדות איירי איכא למי' הכי והו"א דתשתה לחומרא כיון די"ל דבדדמי אמרי משום דאיכא רגלים לדבר וע"כ השמיענו דאזלי' לקולא ולא תשתה ואין להק' להפך למ"ל ההיא דפ' ע"ע די"ל בפשוט הסברא הפשוטה דרגלים לדבר ולכך בקל אמרי' דלא תשתה כיון דאיכה רגלים לדבר

בד"ה וק"ש וכו' ונראה דהני נאמרין וכו' עכ"ל ה"ה דהומ"ל דדינן כמו מגילה דאם שמע אשורית יצא אע"פ שאינו מבין אבל בשאר הלשונות א"י אלא א"כ מבין הלשון

דף ל"ז ע"א בד"ה מאי וכו' הא דלא מייתי וכו' עכ"ל ק"ק מאי קושיא דניחא ליה לאתויי מילתא דר' גופיה דהא הכא ר' הוא דאמר אלו ואלו למטה

דף ל"ח ע"א גמ' אי מה להלן כ"ג וכו' מפירש"י דפירכא היא ולא פי' כפשוטו ונראה דהברחו דהיכי אמרי' אף כאן כ"ג הא הכא קרא דכה תברכו אאהרן ובניו קאי לכן פי' דפירכא הוא דפרכי' מה להלן שכן כ"ג ומ"מ בק"צ ור"ח יכול להיות כפשוטו ולכן פירש"י בד"ה אף בע"א כ' ולא תקשה שכן כ"ג דאין משיבין על ההיקש ובדבור שלאחריו כ' דאצט' כל הימים דלא תקשה ר"ח וק"צ והוא תימה הא אין משיבין על ההיקש אלא משום דבק"צ ור"ח יכול להיות כפשוטה ובד"ה קשיא ליה וכו' נ"ל דט"ס נפל וכצ"ל מה למלואים שכן כ"ג והס"ד ואח"כ מה"ד קרבן צבור כנ"ל ליישב פירושו

ע"ב בד"ה כל וכו' וסבר למי' שמצות עשה דוחה לא תעשה עכ"ל אבל האמת דאינו דוחה ולכך מלקי' ליה והטעם דבטומאה איכא עשה ול"ת ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה וכדאיתא בפ"ק דיבמות וק"ל מזה הירושלמי למ"ש התוס' בפ"ב דמציעא דף ל' בד"ה הא דעשה דכיבוד דוחה לא תעשה ועשה דטומאה משום דאין שוה בכל והגמ' שם בדל"ב עדיפא מינה משני ע"ש דלפי זה אמאי אין מטמא כהן לנ"כ וצ"ל דהכא הטעה משום דאי אין אומרין לו לעלות לא עבר ואם כן עשה קיל ודמיא למאי דאמרי' בפ' א"נ ד"מ אי אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה כלל ולא ס"ל כמ"ש הת"י שם ע"ש וכן ראיתי להעה"ש א"ח סי' קכ"ח שצדד כן בטעמו של דבר ע"ש אך אין זה נכון דאף דאין אומרים לו לעלות מ"מ כשעולה מעצמו אף דאין מחוייב מ"מ מצוה קעביד וכיון דמצוה עביד לאו קיל הוא ול"ד לההיא דפ' א"נ וכן ראיתי להרדב"ז ז"ל ח"ב סי' תקכ"ד שהוכיח דאף אם האב מחל על כבודו מ"מ כי מאבדו מצוה קעביד מדלא פריך הגמ' במציעא דף ל"ב אלא מכח עשה ולא תעשה דאי איתא אפילו לא תעשה גרידא היכו דחי ליה כיון דהעשה קיל אלא ע"כ דמצוה עביד וכיון שכן לאו קולא היא ול"ד לפ' א"נ וכ"נ מדברי התוס' שהבאתי שהק' מאי פריך גבי כיבוד הא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה שאין שוה בכל ומאי קושיא נימא דש"ה דגם העשה דכיבוד הדוחה קיל הוא דאי אמר לא בעינא וכו' אלא ע"כ אף דכבודו מחול מ"מ כי עביד מצוה איכא ובכה"ג לאו קיל הוא ומעתה הדק"ל אמאי לא דחי נ"כ את הטומאה כיון דקי"ל אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה שאין שוה בכל לחד תי' דהתוספות וע"ש בתשו' הרדב"ז במ"ש וליכא לתרוצי וכו' דט"ס נפל בדבריו והוא טעות הניכר ולמה שהקשיתי לשאול אפשר דאי אמרו לו ציבור שלא לעלות ואין חפצים בברכתו אי עולה מעצמו לאו מצוה קעביד