משמרות כהונה חלק א רצב

ומ"ש ותפרו היינו ר"ל תפרו קודם והיותר נראה להגיה שתפרו

ע"ב בד"ה מהו וכו' אבל אם קנא לה ונסתרה וכו' עכ"ל נראה דצדדי הבעיא אי מצי מחיל לקנויו אחר סתירה ובאת"ל בעיא קמייתא דגירש כמי שמחל אי יכול למחול לאחר סתירה ועיין בגמ' לקמן בפ' ארוסה דכ"ה ע"א ע"ש ועמ"ש מהרש"ל ז"ל ולדבריו לא נתחוורו לי צדדי הבעיא

דף י"ט ע"א תוס' בד"ה ואחר וכו' אלא עיקר קרא לאם הקריב וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז לא א"ש דברי ר"ש דקאמר מה ת"ל ואחר ישקה והלא כבר נאמר והשקה בתרא כפירש"י אלא אחר מעשה כולן דאכתי ק' והלא כבר נאמר והשקה בתרא דהשתא נמי לא אתי ואחר ישקה אלא למקריב ואח"כ משקה דרישומו ניכר ל"צ קרא ועד שלא תקבל שבועה כדי נסבא וצ"ל דהתוס' מפרשי והלא כבר נאמר והשקה קמא ולרבנן מהדר דאי כדאמריתו למ"ל ואחר ישקה דאף דאתי להקריב ואחר כך השקה לאכשורי בדיעבד מ"מ לא הול"ל ואחר וכו' דלשון זה משמע דכך הוא צריך לכתחי' וכדפירש"י בס' רע"ק

ע"ב בד"ה בפי' ר"ח וכו' כל זמן שלא נמחקה המגילה מצי הדרי וכו' עכ"ל הוצרכו לזה דלא תקשה מנ"ל להגמ' לפרושי ברע"ק הכי נימא דרע"ק או השקה קמא קאמר וע"ד פירש"י ול"ק רע"ק אדרע"ק ולזה כ' דמ"מ ק' דרע"ק אדרע"ק דבברייתא דלעיל קאמר דאם לא נמחקה מצי הדרי והכא תלי בקרכ הקומץ וכיון דמ"מ קשיא מפרשי' דברי רע"ק כפשטייהו דאו השקה בתרא קאי וכרבנן

בא"ד בשהתחילה לשתות עכ"ל צ"ל דתרי קראי והשקה קמא ובתרא לרע"ק לתרי גווני מערערין דהיינו קודם הקרבה והתחילה לשתות ואחר הקרבה בלא התחילה דאל"ה מתרי קראי אליבא דרע"ק דהא לרישומו ניכר ל"צ קרא דמומחה נפקא כמ"ש התו' לעיל ודע דמהירוש' הלז דמשני כשהתחיל לשתו' למדנו דצריך לשתות כל המים ולא סגי במשהו וזה נעלם מה' מוצל מאש דת סי' נ"א שנסתפק בזה ע"ש

דף כ"ד ע"ב גמ' דהאמר רב קנה לכל וכו' לכאורה יש להוכיח מכאן מה שנסתפק המש"ל אי ביאה דיבמה בעי עדים ע"ש דאי איתא דבעי עדים מאי פריך הגמ' נוקמ' שלא בעדי' מיהו נר' דלא נסתפק ה' אלא לדידן דקי"ל כשמואל דלא קנה לכל בביאת זנות דבעי' ביאה לשם קנין אבל לרב דלא בעי ביאה לשם קנין ואפי' ביאת זנות סגי ודאי דלא בעי עדים ועיין מה שהוכיח ה' ממ"ש התוספות בקידושין גבי רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה ע"ש ועמ"ש בחי' בנזיר די"ב ע"א

תוס' בד"ה ור"י וכו' תימה האי רבוייא וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ולק"מ דלשמואל קשיא לר' יאשיה מנ"ל אשת חרש וכו' ולרב קשיא לר' יונתן מנ"ל היקישא

דף כ"ה גמ' מ"ש ת"ח וכו' עיין פירש"י ז"ל ימ"מ אין יכול לפשוט מכח דיוק זה די"ל דהא דבעי' ת"ח משום יחוד כדאי' לעיל דף ז' ע"ש ועיין בתשו' בית יעקב סי'

שם הא אסירן וקיימי נר' דלא דייק אלא מאיסורי כהונה אבל מממזר ל"ק די"ל דנ"מ לענין יבום דאי משום דאסירן בלאו דממזר הרי מדינא אתי עשה ודחי ל"ת דממזר ואע"ג דאמרי' גזירה ביאה א' אטו ביאה ב' מ"מ כיון דליכא אלא גזירה דרבנן אם בעלו קנו כדאי' ביבמות בפ"ב וכי אסירא משום סוטה מדינא חולצת דנ"ל מקראי דחולצת כדאי' בפ"ק דמכילתין אבל מאלמנה וגרושה דייק שפיר דאלמנה לכ"ג נעשית חללה בביאתו ואיכא נמי עשה דקדושים וכן גרושה דעשה דקדושים קאי על כל מאי דכתיב בההיא פרשתא כמ"ש התוס' בפ' אלו מציאות ד"ל ע"א ע"ש ודוקא באלמנה לכ"ג דלא כתיב בההיא פרשתא הוא דפריך התם ביבמו' ניתי עשה ולידחי ל"ת ע"ש ועיין למהרש"א ז"ל

ע"ב תוס' בד"ה לאו כגבוי וכו' ופרה חיבת הקדש עמ"ש בזה בחי' בקמ' דף ע"ז ע"א

דף כ"ו ע"ב תוס' בד"ה אבל וכו' אבל נאסרה ע"י ביאת בן ט' וכו' עכ"ל וכ"נ מגמ' בסמוך דפריך אשמואל מקנין ע"י פשיטא וכ' רש"י כמו והוינן בה וק' מאי שיאטיה לקו' זו כאן אלא משום דהו"א מאי דאמר שמואל מקנין ע"י הוא לאוסרה ומתני' דקתני חוץ אשחוף קאי ולענין שתייה ולזה מייתי והוינן בה וכו' וראיתי לה' קרבן העדה ביבמות סו"פ עשירי בד"ה ולמה שדחה דברי התוס' הללו וכ' דלא ממעטי' מאיש אלא קטן פחות מט' אבל בן ט' מקנין ע"י והביא ראיה לזה מגמ' בסנהדרין דנ"ד ע"א ע"ש ונראה דאין משם ראיה כלל וע"ש ברש"י בד"ה אשר ישכב ע"ש גם נעלם ממנו גמ' ר"פ בן סורר דף ס"ט ע"ש

דף כ"ז ע"ב תוס' בד"ה איש וכו' סמך מדאוריית' וכו' עכ"ל ק"ל דבגמ' לעיל דכ"ה ע"א דקאמר גבי ארוסה וש"י הא קנויי מקנה לה למאי לאו להפסידה כתובתה דלפ"ק ת"ק בריית' דלעיל בר"פ דמרבי ארוסה וש"י לקנוי מקרא למאי מקנה לה הא כתובה לאו דאורייתא וי"ל ועיין בפ"ק דסנהדרין דף ח' בתוס' בד"ה מוציא ע"ש

דף כ"ח ע"א תוס' בד"ה א"ד וכו' וה"ה דאין להוכיח משם וכו' עכ"ל עיין להתוס' בפ' כיצד הרגל דף ע"א עיין שם

ע"ב גמ' ותו לרע"ק כהונה מנ"ל לפום מאי דס"ד השתא צ"ל דרע"ק דברייתא מג' ונטמאה דריש ולא כר' עקיבא דמתני' דדריש מהויו' כדאמרי' לעיל ותרי תנאי אליבא דרע"ק

תוס' בד"ה מכאן וכו' לימא העמיד טהור וכו' עכ"ל לפמ"ש התוס' בדבור הקודם דאיכא רעותא ל"ק ועיין להתוס' בחולין דף יו"ד ע"ב

בד"ה ברשות וכו' ל"ד לשרץ דשרץ אפשר שלא נגע וכו' עכ"ל צ"ל לפ"ז ההיא דפ' ב' נזירים דאמ"ל אחד ראיתי אחד מכם שנטמא לאו שנטמא טומאה ודאית אלא ר"ל ראיתי אחד מכם שנכנס בס' טומאה דהיינו שהיה השרץ קרוב לאחד מכם ועי"ל כיון דע"פ עד אחד הוא לא הוי ודאי טמא ול"ד לההיא דג' נשים ועיין להתוס' שם בר"פ ב' נזירים

דף כ"ט ע"א גמ' אבל לתרומה שריא וכו' מכאן יש להוכיח קצת דס' דאורייתא לחומרא מדרבנן דאי מדאורייתא ומאי דאצט' קרא ונטמאה הוא לאסור מתורת ודאי כמ"ש לעיל אם כן בלא קרא אסורה מס' ולא א"ש מאי דקאמר לתרומה שריא: