משמרות כהונה חלק א רצא

על גב דנ"מ למשרייה לבועל מ"מ עיקר ההשקאה בשביל הבעל היא ולפ"ז היכא דאסורה לבעל בלאו אין משקין אותה ועיין לה' מש"ל בפ"ג מה' סוטה ע"ש: דף ז' ע"א תוס' בד"ה אמר וכו' והשתא צ"ל הבריית' וכו' עכ"ל ר"ל דהשתא דחזרה דר' יהודה היא משום פירכא דיש לה היתר תקשה דר' יוסי דהשתא ליכא מידי בין ר"י לר' יוסי וכמ"ש מהרש"א ז"ל אבל אי החזרה דר' יהודה היא משום פירכא דהיא הנותנת לא ק' דר' יוסי די"ל דאיכא בינייהו דר"י חזר בפירכא דהיא הנותנת אבל ר' יוסי לא חזר עד דפרכוהו מה לנדה שכן יש לה היתר אבל פירכא דהיא הנותנת לדידיה לאו פירכא היא דאיכא אינשי דחמירא להו וכו'

בא"ד אבל מדר"י איכא למי' וכו' כן גיר' מהרש"ל ז"ל ע"ש והא דלא אמרי' איפכא דד' יוסי אמ' ק"ו ברישא ור"י אמר קרא ברישא משום דבירוש' איתא הכי דר' יהודה אמר ק"ו ברישא וע"ז הוא שהביאו התוס' הירוש' ועיין מהרש"א ז"ל

ע"ב גמ' ורמינהי כדרך שמאיימין וכו' ק"ל לפמ"ש התוס' לקמן ר"פ היה מביא דר"א ל"ל הא דמאיימין שתשתה ע"ש מאי פריך הגמ' נוקמ' למתני' כר"א וי"ל דר"א. ס"ל דמשקה ואח"כ מקריב מנחתה ולקמן פלוגתא דר"ש ורבנן היא במתני' ואי מוקי מתני' כר"א הוי סתם ואח"כ מחלוקת והלכה כמחלוקת והוי הילכתא כר"ש והש"ס קי"ל דהילכתא משקה ואחר כך מקריב

דף ח' ע"א בד"ה אין וכי' ותימה וכי היה אוסר כה"ג וכו' עכ"ל ק' הא בשחיטה לא כתיב אותה והכא קאמרינן משום דכתיב אותה וי"ל כיון דהכא אסור להעמיד ב' כאחת מאי פריך הגמ' ורוקקת מי משקין והא אין עושין מצות חבילות נימא דלא שרינן ברוקקת אלא העמדה וע"כ צ"ל דגם בהעמדה שייך למי' מצות חבילות דמ"מ הוי כמשוי ולהכי מק' התוס' א"כ אסור להעמיד ב' כבשים ולשחוט זה ואח"כ זה בכהן א' משום א"ע מצות חבילות ועי"ל והוא הנכון דגם התוס' מפ' כפירש"י דאותה דהכא הוא קרא דוהשביע אותה ואפי' הכי אסור אפילו העמדה דקרא הכי קאמר בשעת השבעה לא תהיה בעזרה אלא אותה לבדה ודלא כמהרש"א בדבור שאח"ז ומשמע להו להתוס' דאסור אפי' העמדה משום דלטעמא דלבס בה שייך אפי' בהעמדה ומדלא קאמר הגמ' א"ב העמדה משמע דאפי' ר"י אוסר העמדה ואהא ק"ל א"כ נדרוש תזבחהו דבשעת זביחה לא יהיה בעזרה אלא הוא לבדו ועוד הקשו בנדרים דבעי מהו שיפר לב' נשיו כאחת ופשיט לה מהכא אמאי לא אסר שם אפי' העמדה ונדרים בשעת הפרה לא תהיה אלא היא לבדה כנ"ל

דף ט"ו ע"א תוס' בד"ה סבר וכו' וסתמ' דגמ' הכא וכו' דלא כשמואל עכ"ל ולשמואל משני בקושיית הגמ' הכא דר"ש לשי' כמ"ש התוס' בדבור שאח"ז ושמואל לא קאמ' אלא אליבא דר"א הקפר

בא"ד והתם בנזיר טהור איירי עכ"ל הכי משמע להו מדפריך שם והא קרא בנזיר טהור כתיב ומשמע להו דקאי גם אר"א הקפר ולא אר"ש לחודיה וכ"פ הר"ן ז"ל שם

בד"ה ס"ל וכו' א"כ תקשה דשמואל אדשמואל דאמר כל היושב בתענית וכו' עכ"ל י"מ אמאי הוצרכו להביא ההיא דתענית מבריית' גופה דר"א הקפר דנדרים דקתני מכאן כל היושב בתענית נקרא חוטא תק"ל אדשמואל דאמר בריש נזיר דדוקא בנזיר טמא דהא תענית דמי לנזיר טהור כדמוכח בנדרים ונ"ל דהאי סיומא דקאמר מכאן אתה למד אינו מהברייתא אלא מדברי אביי וכ"ה בנזיר כשהביא הגמ' שם האי ברייתא דר"א הקפר לא סיים בה האי מילתא ע"ש והשת' לשמואל י"ל דמאי דקתני בברייתא דר"א הקפר והלא דברים ק"ו וכו' המצער עצמו מכל דבר וכו' לאו היינו יושב בתענית דההוא דמי לנזיר טהור ולאו חוטא הוא אלא מצער עצמו מכל דבר ימים מספר כימי נזיר טמא ולכך לא הוק"ל אלא ממילתא דשמואל דאמר כל היושב בתענית נק' חוטא

ע"ב גמ' א"ק בכלי חרס וכו' לפ"ז לרי"ש דמי מעיין הם מהלכה למ"מ ולא מג"ש ואין להק' למ"ל בכלי חרס הא מהשקה דכלי מים דסוטה גופה סגי כיון דס"ל מי מעין דאין למידין י"ג מדות מהלכה

דף ט"ז ע"א גמ' הכא קרא יתירא הוא מ ש רש"י קרא יתירא הוא מגומגם דא"כ תפשוט מברייתא דלעיל דאיסי בן יהודה ואיסי בן מנחם דרשי לקרא אחרינא וליכא מאן דפליג עלייהו

א"ד האי בקרקע לאיסי וכו' לפמ"ש מהרש"א בפי' רש"י דאפר לב"ה מקרא דוכסהו צ"ל דהכוונה בצד זה דכיון דאצט' לדרשא אחריתי ילפי' דאפר מהני מבנין אב מכסוי וכי פשיט מרי"ש ל"ל דליכא הלכה בסוטה אלא דילפי' מכסוי ולכך לא חשיב לה דכיון דבכסוי הלכה אין דנין בנין אב מהלכה

תוס' בד"ה ואם איתא וכו' משום דהכא בקרקע כתיב עכ"ל פי' דאלו כתי' מקרקע ליכא למבעי דודאי עפר ממש מקרקע המשכן אבל כיון דכתיב בקרקע בבית איכא למי' דאתא לכדאיסי ואפר מהני ובעיקר קושיית י"ל דהגמרא מ"ל דאע"ג דפליג רי"ש אב"ה בדרשא מ"מ בדינא ודאי דכב"ה ס"ל דב"ש במקום ב"ה אינה משנה

דף י"ז ע"ב בד"ה כתבה וכו' והא דאמרי' בהקומץ וכו' דהכי הלכת' גמירא להו וכו' עכ"ל נראה דלפי מה שהיו סוברים בקושייתם דאי אסור פסולה והא בהא תליא ודאי דצ"ל דגמירא להו האי הלכתא וא"צ שום ראיה לזה אבל השתא דכ' דלאו הא בהא תליא אצ"ל דהכי הלכתא ולזה כ' דאף לפ"ז צ"ל כן משום הראיה מדפריך מתפילין שבלו ואין להק' ליפשוט מאי דנסתפקו התוס' אי כ' ואח"כ שרטט מדפריך מתפילין שבלו ומאי קו' נימא דמשרטט לה עתה דודאי במזוזה פשיט"ל דלא מהני דהא בעי' כסדרן ולא נסתפקו אלא בסוטה דדינא כס"ת דלא בעי' כסדרן ובעיקר ספיקם יל"ד אמאי לא דרשי' וכתב ומחה מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ומחיה יצא זה שמחוסר שרטוט כדדרשי' בגיטין לפסול מחובר בגט וי"ל דשרטוט בכלל כתיבה הוא

דף י"ח בד"ה כתבה וכו' ודומה כאלו גט שכותבין על ב' דפין ותפרו יחד דפסול עכ"ל ק"ל דהתם דפסלי ליה משום דמחוסר תפירה ורחמנא אמר וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר תפירה וכדדרשי' בגיטין לפסול מחובר וצ"ל דמתפרו ואח"כ כתבו מייתו ראיה