משמרות כהונה חלק א רפח

דף מ"ח ע"א בד"ה ה"ג וכו' ת"ל מג"ש וכו' עכ"ל לפמ"ש הר"ן בחי' בר"פ הנשרפין דאפי' בג"ש מופנה אי כבר למדנו ממנה ד"א אז כשדנין ממנה דין אחר משיבין עליה ע"ש ל"ק קו' התוס' דבהאי ג"ש איכא למיפרך מה לכ"ג שכן אין מבי' קרבן על טומאתו מיהו י"ל כיון דבלימו' דנגעם וזיבתם נמי שייך האי פירכא גופה שקולים הם ויבואו שניהם

דף ן' ע"א גמ' הניחא למ"ד וכו' רש"י בבכורו' דכ"ג פי' טומאה קלה היינו מגע משמע דמשום מגע נבילה קאמר דמטמא וכ"מ בדברי התוס' שם והוא נגד סוגיא דשמעתין דא"כ מאי קאמר הניחא וכו' כן שמעתי מק'

פירש"י בד"ה ואי ס"ד כי חזר וקדש עכ"ל ר"ל כמו חזר וקדש דלעיל אבל הכא ודאי דלא מיירי בקדש ועיין להמש"ל

ע"ב גמ' או אין ניצוק באוכלין וכו' הר"מ בפ"ז מה' ט"א פ' דאין ניצוק באוכלין כלין וע"ש להר"מ ופ"ד מה' ט"מ חלב המת שהתירו טמא ולפמ"ש דאין ניצוק באוכלין הול"ל בסליק עמודא אפומא דמנא ונ"ל דס"ל כיון דבעיין לא איפשיטא בכל חד וחד אוקמיה אחזקתיה בחלב המת דאית ליה חזקת טומאה טמא ובניצוק דאוכלין דאית ליה חזקת טהרה טהור

תוס' בד"ה ב"ש וכו' אבל לב"ש לא קמבע"ל

וכו' עכ"ל לא ידענא אמאי הא ב"ש מוסיף דמשום דידי נמי טמא ומודו לת"ק דהיכא דסמיכי נמי טמא וא"כ גם לב"ש נמי שייכא הבעיא

דף נ"א ע"א גמ' זיל להכא דילמא דרך עקב וכו' י"ל הא ספיקא דאוריי' לחומרא וי"ל דמשמע דגם לגלח עליו מתניא ועוי"ל דהוי כעין ס"ס דאת"ל זה לאו דרך עקב דילמא אידך דרך עקב

דף נ"ג ע"ב פירש"י בד"ה ר"ל וכו' מגלח על אהלו עכ"ל היינו לס"ד אבל למאי דמסיק טעמא דר"ל משום דרבי רחמנא הא לא רבי רחמנא אלא לענין מגע מיהו ק' לפירש"י דלר"ל גם על אהלו מגלח הא קתני מתני' שיש עליהן בשר כראוי דוקא

בד"ה אי לא הדר תני ליה ה"א אפי' על מגעו וכו' עכ"ל צ"ע כיון דלאו באקמוחי מיירי היכי תיסק אדעתיה דאפי' על מגעו אינו מגלח הא קתני עצם כשעורה דעל מגעו מגלח ולאיזה ענין תנן רובע עצמות

תוס' בד"ה התם וכו' וה"פ לאפוקי מרע"ק דאמר דעל רביעית דם וכו' עכ"ל תימה אדרבה כי הדר תני ליה בסיפא שמעי' דמגלח על מגעו ועל משאו כמו רובע עצמות ואתיא כרע"ק ונ"ל לישב דקי"ל סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם ורביעית דם דמגלח על מגעו ועל משאו פלוגתא דר"א ורע"ק לקמן במתני' והשתא אי לא הדר תני בסיפא הוה דייקי' מרישא דלא מגלח והוי הלכה כמחלוקת דהיינו כרע"ק אבל השתא דתני ליה בסיפא הו"ל סתם כרע"ק דמגלח והוי הלכה כמחלוקת דהיינו כר"א ורבי דסתם לן הכי דעתו לפסוק כר"א לכך תני ליה בסיפא לאשמועי' דהלכתא דלא כרע"ק

דף נ"ד ע"א בד"ה או וכו' מיהו ק' דהא גבי נגיעה מודה ר"ש וכו' עכ"ל נר' דס"ל דמקבר שלפני הדיבור שהוא של ישראל לא שמעי' קברי גוים לכך ק"ל שפיר אבל לפירש"י י"ל דמהכא יליף ר"ש לקברי גוים

בא"ד קודם שנאמרה פ' טמאים דסד"א וכו' עכ"ל משמע דהוה סד"א למי' הכי קמ"ל דכיון דאחר מתן תורה הוא דינן שוה כמו לאחר שנאמרה פ' טמאים וא"כ ע"כ דמטמאין גם באהל והאי דרשא דאו בקבר לא קאי אמגע וזהו מ"ש בסה"ד א"נ קסבר מקבר שלפני הדיבור נרבה קבר שלאחר מתן תורה דר"ל כיון דכולל גם לאחר מתן תורה שנאמרה פ' טמאים וההיא ע"כ מטמאין גם באהל קבר שלפני מ"ת ממש נמי מטמא באהל ול"ד לקברי גוים כיון דעדיין לא נבחרו ישראל דס"ל דדרשא זו ראו בקבר לרבות קבר שלפני מ"ת כולל הוא בין לפני מ"ת ממש בין אחר מ"ת וקודם שנאמרה פ' טמאים ובאו לתרץ מ"ש ומקשי' וכו'

ע"ב פירש"י בד"ה ואי אמרת וכו' היכא דאיכא אוירא וכו' עכ"ל משמע דעל אוירא הוא דפריך אבל כי איכא גושא אה"נ דבעי הזאה ולפ"ז ק' מאי מייתי ממתני' נוקמה דמיירי בנכנס ברגליו ולפי' התוס' ניחא שפיר

דף נ"ו ע"ב גמ' מה ימי חלוטו וכו' ק' ליפרוך מה לימי חלוטו שכן מטמא משכב ומושב תאמר בימי ספרו שאינו מטמא מו"מ כמ"ש בת"כ והביאו התוס' בפסחים דס"ז ע"ב בד"ה שכן וי"ל דנזיר בקבר יוכיח אך ק' במאי דיליף בסיפא ימי הסגירו מימי חלוטו ופריך מה לימי חלוטו שכן טעון תגלחת נימא נזיר בקבר יוכיח שאין טעון תגלחת ואין עולין

שם והא משום ר"י גמר וכו' ק' לפמ"ש רש"י בחולין די"ז ע"ב והביאו בה"ע די"א דכ"מ שאומר אמר ר"פ משום ר"פ לא שמע ממנו אלא מאחרים דשמעו ממנו א"כ אפי' דשמע מר"י בר ממל שאמר כן מר"י שפיר קאמר משום ר"י דבכ"מ שאומר משום ר"פ לא פריך הגמ' הכי ועוד מאי קאמר והא משום ר"י בר ממל לא הול"ל אלא דהא מר"י בר ממל ונ"ל דמ"ש כך א"ל ר"י בר ממל הוא דברי ר"מ כדפירש"י וא"כ ר"א גמר מר"מ שכן אמר ר"י בר מהל ולכך פריך דהול"ל משום ר"י בר ממל אך התוס' פי' שהם דברי ר"א וצ"ל דלא ס"ל כפירש"י בחולין או דס"ל דבכ"מ בגמ' דלא פריך הגמ' הכי סמיך אמ"ש כאן

דף נ"ז ע"א גמ' ס' טומאה בר"ה וכו' עיין בחי' בפסחים דף יו"ד ע"א שהבאתי ראיה מכאן לד' התוס' שם דהא דבא לישאל בב"א טמא היינו מדרבנן ע"ש

תוס' בד"ה שני וכו' שהן שותקין וכו' עכ"ל וליכא לאוקמה באומר איני יודע דהא כתיב או הודע אליו כמ"ש התוס' בר"פ אמרו לו ושיעור דבריהם דבמחיש הא פשיט"ל להגמ' בקידושין דע"א בהכחשה לאו כלום והיינו משום דלא קם אלא. לשבועה וא"כ ע"כ קרא דאו הודע לאיני יודע וא"כ ע"כ מתני' בשותקין וניחא בזה שהביאו מקדושין ולא ממתני' דר"פ א"ל ע"ש

בד"ה וסופרין וכו' ואשם שאינו מביא וכו' עכ"ל דבריהם לא שייכי כאן דהכא מביא גם אשם לשם הטמא אבל שייכי לקמן דמ"ט ע"ב בדברי בן זומא

ע"ב מכלל דתרווייהו ס"ל וכו' ק"ק מנ"ל דר"א ס"ל שמא הקפה לימא דלדבריו דר"ה הוא דא"ל