משמרות כהונה חלק א רפז

ומצורע ב' כתובין הבאין כא' ומצורע גופיה נר' מדכפל קרא ואת כל שערו יגלח אך ק' לויים מנ"ל דלאו רובא ככולהו דהא לא כתיב אלא והעבירו תער על כל בשרם ואין לו' דהיכא דכתיב כל לא אמרי' רובו ככולו דהא בריש הוריות גבי כל עדת בני ישראל איתותב מ"ד הכי מברייתא דאין גוזרין גזירה על הצבור וכו' אע"ג דכתיב כל וי"ל דדוקא התם דאיכא קרא דכל למי' עד שיהיו כולן וכדאי' התם ובקרא דהגוי כולו ע"כ דאיכא שום דרשא אבל גבי לוים דליכא שום דרשא ע"כ למידרש דלא אמרי' רובו ככולו ועיין בש"מ להר"ב וראיתי להרא"ש בפי' בפי"ד דנגעים שכ' ב' שערות מנזיר טמא ילפינן ע"ש נר' מדבריו דגם לוים ומצורע מנזיר טמא ילפינן והוא תימה דא"כ נילף גם בעלמא רובו לאו ככולו

גמ' כל הסורק להסיר נימין וכו' ר"ל משום דמודה ר"ש בפ"ר וטעמא דמודה בפ"ר משום כיון דהוי כמתכוין כיון דמוכרח ליעשות

תוס' בד"ה אמר וכו' מיהו בפאת זקן וכו' עכ"ל ובמקובצת כ' דגם פאת זקן רובו ככולו ע"ש וההיא דפ' המצניע שהביאו התו' לא מכרעא כמו שתראה

גמ' בעי אביי נזיר שגילח וכו' הר"מ פ' לחומרא ואף על גב דקי"ל ס' נזירות להקל היינו משום דספיקו חמור מודאו כדאי' בנדרים די"ט ע"ש אבל הכא איתיה בתקנתא דאחר שיגדיל שערו יגלח את כל שערו ועיין למרן בכ"מ

ע"ב פירש"י בד"ה שאינו וכו' וקשיא לר"י וכו' עכ"ל אבל לר' הונא לחודיה ל"ק די"ל דהיה עומד בבית הקברות וכבר עבר מבית הקברות והוי טומאה שלא בחבורין וכמ"ש מהרש"א בנדה דנ"ז ע"א בדברי התוס' שם

בד"ה כאן בבית וכו' כגון שנגע במת שבשדה והדר נכנס וכו' עכ"ל צ"ל הדר נכנס באהל בעוד שהוא נוגע דהוי בחבורין ודלא כמ"ש הלח"מ דס"ל כדעת הראב"ד שהרי פירש"י לעיל אבל טומאה וטומאה לא כ' בעוד שהוא נוגע

דף מ"ג ע"א במי שאינו מחולל וכו' רש"י בחומש כ' להחלו לאשתו פסולה שאינו מטמא לה והק' הרא"ם ז"ל הא האי דינא נ"ל בתורת כהנים מקרא אחרינא ע"ש ויש מי שתי' דרש"י מפ' מ"ש בשמעתין במי שאינו מחולל היינו ר"ל שנתחלל ע"י שלקח אשה פסולה ודלא כהברייתא דת"כ ע"כ ועפי"ז ניחא מ"ש התוס' לעיל בד"ה איתיביה שדחו הגי' דלא יחלל משמעתין דנ"ל מלהחלו ולפי"ה דרשא דשמעתין ע"א היא מיהו ק' לפ"ז מאי פריך למ"ד מלהחלו הא מבע"ל להאי סברא נימא דנ"ל מדרשא דת"כ

ע"ב תוס' בד"ה מיתיבי וכו' וצ"ל ל"ל יטמא מלאביו נפקא וכו' אע"ג דברייתא הלזו ל"ל דרשא דאביו שלם כר"ח מ"מ משמע להו דגם ר"ח מודה בדרשא דלה יטמא וכ"מ מגמ' ריש סוטה דליכא מאן דפליג בהאי דרשא וע"ש בהתוספות ובעיקר קושי' התוס' י"ל דאי לאו דרשא דלה הו"א דאביו לא ממעט אלא אבר אחד אבל רוב בנין ורוב מנין מטמא להו להכי כתיב לה למעט איברים וא"כ ע"כ דאביו אתא למעט חסר דבעי' אביו שלם

דף מ"ד ע"א גמ' ומה יין שלא הותר מכללו אינו סותר תגלחת וכו' וא"ל מה ליין שכן לא עשה משקה כשותה דהיא גופא תיתי בהאי ק"ו ולמסקנא דתגלחת סותר אין ללמוד יין מתגלחת לענין משקה כשותה דמה לתגלחת שכן סותרת וכה"ג כ' התוס' בד"ה ומה

פירש"י בד"ה לאסור וכו' אלא היכא דחייל וכו' עכ"ל ר"ל דאצט' קרא ואי לאו קרא הוה חייל לאפוקי קדושה ואבדלתא דלא אצט' קרא כלל וכה"ג כ' התוס' בחולין דקט"ו ע"ב לחלק בין בב"ח לחלב חיה ע"ש

דף מ"ה ע"א תוס' בד"ה שער וכו' דא"ל לפני ה' בעזרה וכו' עכ"ל דבריהם אלו שייכי לעיל גבי זב אבל בנזיר לא שייך תי' שהרי נזיר לאו מת"כ הוא כמ"ש התוס' לקמן ובדבור שאח"ז הק' קו' זו גבי נזיר ותי' משום דט"י מקרא אחרינא נפקא

גמ' כל זמן שאין פתח פתוח וכו' ואע"ג דשלמים צריכי פתח פתוח וכיון דשחט שלמים קודם כבר נפתח הפתח מ"מ אצט' קרא להיכא דחזרו וננעלו וכה"ג כ' התוס' בריש עירובין וע"ש דלתי' קמאי דחיקא להו לאוקמה בכה"ג וזה נר' דעת ת"ק דברייתא דמפ' פתח אהל מועד לו' דעל השלמים מגלח ולא ניחא ליה לאוקמיה לפתח פתוח

ע"ב גמ' אם גילח במדינה היינו בגבולין כמ"ש התוס' אבל בירוש' היינו עיקר מצותו ומאי דפירש"י במס' ר"ה ר"פ יו"ט אבל לא במדינה לא בירוש' ולא בגבולין שאני התם דקתני במקדש

דף מ"ו ע"ב מתני' וזבחיו לא עלו פירש"י קרבנות שהפריש והיינו לפום לישנא אחרינא דלקמן דסותר קרבנותיו היינו אותם שהפריש אע"פ שעדיין לא הקריבם ולא ידענא טעמו של דבר

דף מ"ז ע"א תוס' בד"ה כ"ג וכו' הלכותיו בפ' אמור וכו' עכ"ל באו ליישב אמאי לא נקט נזיר ברישא כיון דעיקר מכילתין היא נזיר

בד"ה נזיר וכו' ואפי' נזיר עולם וכו' עכ"ל וא"ל דנזיר קיל דאיתיה בשאלה דמדלא נקטו רבנן אלא דאין קדושתו וכו' ולא נקט קולא דשאלה נר' דס"ל דאין שאלה בנזירות כר"ש דלעיל ועוד דלר"א קאמרי ור"א שמותי הוא וכה"ג כ' התוספות בריש סוטה בשם הירוש' מיהו כבר הוכיח ה' טורי אבן בחגיגה אמתני' דהיתר נדרים דר"א ס"ל יש שאלה בנזירות ע"ש וגם מ"ש ב"ש אין שאלה בנזירות מדרבנן הוא כמ"ש התוס' לעיל ע"כ נר' דמ"ש נזיר אין קדושתו קדושת עולם היינו משום דישנו בשאלה ואפי' נזיר עולם ומיתרצא קו' התוס'

בד"ה וכן וכו' כגון שכ"ג גלה וכו' עכ"ל לפ"ז חומרא דפר הבא על המצות היא יותר מחומרא דבר עבודה וק' משוח שעבר ומרובה בגדים אמהי מרובה בגדים עדיף הא משוח שעבר מביא פר הבא על כל המצות ולא מרובה בגדים וכדאי' בהוריות די"א וי"ל דכ"ג שגלה מקרי בר עבודה קצת כיון דמה שאינו חוזר לעבודתו הוא משום חזקה דב' לבד וצ"ל דגלה דהכא היינו דגלה מרצונו ולא ע"י אונס דבאונס לא בטלה חזקתו וכמ"ש האחרונים בדיני חזקות ועיין לה' עדות ביעקב סי' פ"ח ע"ש

בא"ד וא"ת אי מיירי אחר יו"הכ וכו' עכ"ל קושיא הלזו היא לתי' קמא אבל למ"ש כגון שכ"ג גלה לק"מ: