משמרות כהונה חלק א רפט

תקברינהו חובה לבנה דבלא"ה עכ"ל דלדבריו דר"ה קאמר וכדפירש"י והתוס' וי"ל

תוס' בד"ה ורב וכו' עמ"ש בחי' בריש שבועות: דף נ"ח ע"א פירש"י בד"ה ולמאן וכו' וכו' עכ"ל דבריו תמוהים דהא לא מוקמי' ליה לקרא בנזיר אלא אחר דנ"ל ל"ק גרידא ממ"א דטפי מסתבר לאוקומי בל"ת גרידא וי"ל קצת דהוק"ל למסקנא דנ"ל מגדילים למ"ל קרא דגדילים ליכתוב בהדיא דדחי ל"ת ועשה וכ"ש ל"ת גרידא ולא הוי כמו לישתוק ולכתוב כיון דמרויח דלא לאורוכי טובא

ע"ב תוס' בד"ה אמר וכו' והוה מצי לסיועי וכו' עכ"ל י"ל דבריית' לוקה מדרבנן קאמר אבל ר"י שהוא אמורא הי"ל לפרש ולכן ס"ד דלוקה ממש קאמר ועי"ל דברייתא י"ל בתער אבל ר"י אפי' במספרים קאמר כמ"ש התוס'

דף נ"ט ע"ב מתני' וקרבן טומאה בספק מכאן הק' השע"ה בה' שחיט' דקמ"ז ע"ב עמ"ש הר"מ דאין מביא חטאת העוף בס' אלא מחוסר כפרה דהא תנן הכא בנזיר דמביא חטאת העוף בס' ע"ש וכן י"ל ממתני' שאח"ז ואין לו' דנזיר מח"כ מקרי כיון דמתירו דהא ראב"י הוא דס"ל כן ברפ"ב דכריתות והלכה כת"ק כמ"ש הר"מ בריש ה' מח"כ ע"כ צ"ל דמ"ש הר"מ אלא מח"כ ל"ד אלא ה"ה כל דבר המעכבו כגון נזיר דמעכב ביין

דף ס' ע"ב גמ' ותעל' לימי צרעתו וטומאתו וכו' פירש"י צרעתו היינו ימי ספרו והוא תימה דצרעתו להעביר וטומאתו לגדל והו"ל כנזיר טהור ומצורע דכבר שני להו זה להעביר וזה לגדל אלא ע"כ ימי חלוטו קאמר ומ"ש בתר הכי א"ל יפה אמת הוי כמו לישנא אחרינא

דף ס"א ע"א גמ' יורש את אביו מדלא משני דנ"ל מאמו מי שיורש את אמו מוכח דגוי יורש את אמו ואביו דנקט ל"ד ואע"ג דבישראל אצט' קרא לחודיה לענין שיורש את אמו כדאי' בפ' י"נ דקי"א ובגוי ליכא אלא חד קרא י"ל דאביו ואמו כי הדדי נינהו ומחד קרא נפקי ובישראל דאצטריך קרא אחרינא לאמו משום הסבת נחלה הוא וכמ"ש התוס' שם ואי קשיא למ"ש ביבמות דס"א גוים לאו בני נחלה נינהו ופי' התוס' שאינו נוטל פ"ש א"כ נוקמה הכא למי שיורש פ"ש י"ל דהכא כתיב לאמו המיעוט גם מאמו ובכור אינו נוטל פ"ש בנכסי האם וע"כ לענין ירושה ממש קאמר ודע דלפום מאי דנ"ל מקרא דלאביו מ"מ אצט' בני ישראל חד לקרבן וחד לנזירות

ע"ב תוס' בד"ה א"ה וכו' א"כ ל"ל לעולה וכו' עכ"ל קושיא זו אין לה מקום כאן דאצט' לעולה לקרבן ואייתר קרא דבני ישראל לדין נזירות דלא נהגא בהו כלל אלא מקום קושיא זו לעיל בשינויא קמא דאיכא תרי קראי בני ישראל ולאביו ולמ"ל קרא דלעולה

דף ס"ב ע"א בד"ה לאתויי וכו' וי"ל דאא"ע

וכו' עכ"ל ה"ה דהומ"ל במופלא דכותי ואא"ע אלא דס"ל להגמ' כיון דאתית להכי לאוקמי באא"מ טפי עדיף לאוקומי בכותי גדול מלאוקומי במופלא דכותי דהוא הפך הסברא דעדיף מופלא דנכרי ממופלא דישראל כמ"ש התוס' לעיל

ע"ב גמ' לימא בדשמואל קמיפלגי הק' המח"א דף להר"מ דפ' צריך ג"ש ופ' למתני' דלעיל דקתני משלי' נזירותו וע"כ דס"ל דג"ש אינו מעכב לענין נזירות הרי הכא דבשמואל קמיפלגי ע"כ דג"ש מעכב וי"ל דהשתא דסובר הגמ' דליכא לאוקומי אלא בדשמואל ע"כ דג"ש מעכב ומתני' דלעיל כמ"ד א"צ ג"ש אבל למסקנא דפלוגתייהו בקנסא ס"ל להר"מ דג"ש אינו מעכב כדי לאוקומי מתני' דלעיל ככ"ע

תוס' בד"ה יצא וכו' דנזירות חל אפי' על דבר שאינו ברשותו וכו' עכ"ל אע"ג דנדרי' חלין ע"ד מצוה ובנשבע שאשתה וחזר ואסרו בקונם נדרים חלין היינו דמיתסר חפצ' עליה ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו אבל נזירות ושבועה איסור גברא

דף ס"ג ע"א מתני' כיצד ירד לטבול וכו' לפירש"י דפי' דירד לטבול מטומאת מת ק' מאי אריא צף אפי' משוקע נמי כדקתני בסיפא ולדברי התוס' א"ש

תוס' בד"ה מאן וכו' י"ל לגבי עושה פסח מיירי וכו' עכ"ל וברייתא דהתם דקתני נמי בנזיר אתיא כרבנן אבל מר בר ר"א בעושה פסח מיירי ואתי ככ"ע

דף ס"ד ע"ב בד"ה אמר אביי וכו' ל"מ חסרון הטביל' וכו' עכ"ל דבריה' תמוהים דבגמ' בפסחים ד"צ ע"ב אמרי' דשוחטין על ט"י משום דשמשא ממילא ערבא ואין שוחטין על טמא שרץ משום דמחוס' טביל' והגמ' דפריך התם נמי מחוס' הערב שמש לא מכח מי לא עסקי' וכו' אלא משום דאי מיירי בהעריב שמשו אמאי נקט בבריית' יום מלאת טפי מאחר מלאת אלא ע"כ מדנקט יום מלאת רבות' אשמועי' אע"ג דלא העריב שמשו דאורחא דמילתא דטבל' ביום מלאת

דף ס"ה ע"א גמ' מושכב פרט ליושב לפירש"י דכל הני יש להם תפוס' וכל הני טעמא משום דנכרי הוא וכדקא' הגמ' ועיין פירש"י ק' דלקמן במצא מרגלותיו של זה בצד ראשו של זה דטעמ' משום דנכרי הוא וקאמר דאין להם תפוסה וצ"ל דביושב ודכוותיה חששא הוא דחיישי' שמא נכרי ואינו ודאי די"ל דישראל הוא ואתרמי כך אבל בראשו של זה בצד מרגלותיו של זה דמושכב כדרכו לא אמרי' אתרמי כך ודאי נכרי הוא ולכך אין להם תפוסה

גמ' והשאר מצטרף פירש"י והתוס' היינו ודאי של מת ודיוקם מדקתני והשא' משמע דלא קאי אספיקו' דהוזכרו וצ"ל דקי"ל לתנא דבריי' דהלכ' כך נאמרה ודאה מצטר' ספיק' אינו מצטר' ודע דהא דלא משני הגמ' דר"א בנקבר ערום וברייתא בנקבר בארון משום דמשמע ליה דר"א אסתם קבורה מיירי שהיו נוהגין לקבור בארון

דף ס"ו ע"א מתני' נזיר היה שמואל עמ"ש בזה בדרשותי

ע"ב גמ' ת"ח מרבים שלום בעולם נ"ל דנקשר עם הקודם פלוגתא דתנאי אי מברך עדיף או עונה עדיף ואלו לא היה פלוגתא בזה היה נעשה מחלוק' בין המסובים בסעודה דכל אחד רוצה הוא לברך לקיים מצוה אבל הפלוגתא דתנאי היא הגורמת שלום ביניהם דכל א' יש לו על מי לסמוך וזהו תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם נמצא המחלוקת שהיא לשם שמים היא גרמה שלום בעולם

תמו ונשלמו חידושי מסכת נזיר