משמרות כהונה חלק א רפה

אע"ג דתנן בזבחים דע"ז נתערבו איברי עולה באיברי שלמים יקריב כולן עולה ורואה אני את איברי שלמים כאלו הן עצים מ"מ הכא לכתחילה לא היה להביא בכולן עולות: דף כ"ה ע"א פירש"י בד"ה לר"ל וכו' כיון דמת ואמאי תני דמי חטאת וכו' עכ"ל דבריו תמוהים דמבוא' מדבריו דקושית הגמ' היא על מתני' דמעילה דקתני מת וכו' וא"כ היכי כ' ואמאי תני דמי חטאת והלא מדבריו לעיל במתני' דמעילה בד"ה דמי עולה מבואר דל"ג במתני' דמטילה דמי חטאת וצ"ע

ע"ב תוס' בד"ה רע"ק וכו' אלא לדידך וכו' טוב שתדרוש וכו' עכ"ל ק' כיון דדרשא דרע"ק היא לאשם לבד וע"כ אצט' קרא דרק לחטאת ומינה נמי שמעי' אשם כדדריש רי"ש וא"כ מאי פריך ליה רע"ק הא כיון דמ"מ אצט' רק לחטאת ומינה שמעי' אשם א"כ ודאי דרשי' לקרא דהוא בהוויתו לדרב וי"ל דגם מקרא דרע"ק אע"ג דבאשם כתיב שמעי' נמי חטאת מהיקישא דחטאת לאשם מקרא דכחטאת כאשם כדאי' ככ"ד ופריך ליה שפיר רע"ק דטפי נדרוש האי קרא להאי דרשא ולא לכדרבי כי היכי דמיתוקם קרא דרק לעשה: דף כ"ו ע"א בד"ה אלא דאי חיילא עלייהו קה"ג וכו' דאין לעופו' פדיון וכו' עכ"ל עיין פירש"י בסוף כריתות דף ז' ע"ב בד"ה ש"מ ובמה שכתבתי בת"כ פ' ויקרא פרשתא ה' עיין שם

דף כ"ז ע"א בד"ה וכ"ת וכו' תקשה ליה מכמה משניו' וכו' עכ"ל ק"ל מאי קושיא הא ממשניות דמס' קינין לא שמעי' דאין יכולין הבעלים לקרות שם דלא תנן אלא דהכהן יכול לקרות שם ואה"נ דגם הבעלים בידם לקרות שם אפי' אחר הפרשה וכיון דבידם לקרות שם לא חיישי' שמא הפרישום בתערובת כיון דליכא שהיה וכמ"ש התוס' בתחילת הדיבור אבל מר"ח דקאמר דאין ביד הבעלים לקרות שם פריך שפיר

בא"ד לכ"נ כפי' הקו' וכו' משום שהיה וכו' אלא מעתה וכו' עכ"ל דאע"ג דעופות לאו בר שהיה ודמי למעות מ"מ מצד אחר ל"ד למעות דעופות בני הקרבה נינהו ובעי' דרמו למעות בשניהם

ע"ב בד"ה ואינו יוצא וכו' דהא ודאי חטאת וכו' עכ"ל במקובצת תירץ דחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא היינו כי לא מתכפר בה בנו אבל אי מתכפר בה בנו שפיר דמי דברא כרעא דאבוה ע"ש וכ"נ להדיא מדברי הר"מ בפי' המשנה בסוף כריתות עיין שם

דף כ"ח ע"ב בד"ה כבשי וכו' דכל כמה דלא מקטרי אימורי וכו' עכ"ל עיין בפסחים דנ"ט ע"ב גבי מח"כ בע"פ דאמרי' כיון דלא אפשר עשאום כמי שאבדו ונר' דס"ל להתוס' דלא אמרי' כן אלא משום אכילת פסחים דלא אפשר בלילה אחרת

בד"ה בנו וכו' דחינוך לא שייך אלא באב וכו' עכ"ל והא פריך שם ביבמות אמתני' דקטן שבא לרבות ש"מ קטן א"נ ב"ד מ"ל ולא משני דבאב מיירי ומשום חנוך משום דמ"ל דמדקתני אין שומעין לו משמע דהכל מוזהרין להפרישו ולכך מוקי לה בעושה ע"ד אביו דהשתא כ"ע מ"ל דהוי כאלו אביו עושה

דף כ"ט ע"א גמ' קסבר א"ש לעוף מ"ה לגי' רש"י דגריס ר"ל אמר משום חנוך ק' מגמ' בפ' העור והרוטב דף ק"ך ע"א דמתבאר משם דר"ל ס"ל דמליקה הוי נבילה ובמ"א כתבתי בזה: ע"ב גמ' תאמר בנקבה שכן תרי איסורי עיין פי' רש"י בכריתו' ד"ז ע"ב ועמ"ש בחי' שם: תוס' בד"ה מתקיף וכו' שכן חרי איסורי ועוד אין משיבין על ההיקש וכו' כצ"ל וקו' הב' שייכא בס"ד דס"ד איסורי דאורייתא קאמר ולתי' התוס' ניחא הכל דמדאורייתא לא פרכי' מידי דאין משיבין על ההיקש וברייתא מדרבנן קאמר דהחמירו משום דאיכא חש"ב דאורייתא

בד"ה כיון וכו' וכ"ע מופלא הסמוך לאיש דרבנן עכ"ל אבל הר"מ פ' הלכה כר"י ועד שיביא ב"ש ומופלא הסמוך דאורייתא וצ"ל לדעתו דלאוקמתא קמייתא כ"ע מופלא דאורייתא ופליגי אי אתי דאורייתא ודחי דאורייתא

דף ל ע"א גמ' מ"ט אר"י הלכה היא וכו'

פירש"י מ"ט אין האש' מגלח' משום דאי מ"ט דקאמר אאיש קאי כי פריך פשיטא הו"ל לפרש דאאשה קאי אלא ע"כ דמ"ט דקאמר אאשה קאי דומיא דקו' פשיטא ועי"ל דאי אאיש קאי לא איצטריך למי' הלכה דמדאצט' קרבנו ג' בברייתא דלעיל למידרש דאין מתכפר על מעות אביו משום דהוה ס"ד דמתכפר משום דמגלח נזירותו על מעות שהפריש אביו ש"מ דאדם מגלח נזירות על מעות שהפריש אביו ועיקר הלכ' לא אצט' אלא לדיוקא דאשה לא ועיין במקובצת: דף ל"א ע"א גמ' דאטעיה לדיבוריה כתבו התוס' בדל"ג דמ"ש בגמ' לעיל רפ"ב דב"ש סברי הקדש טעות הוי הקדש הוא כאביי דבסמוך ע"ש והוא תימא דאפי' לאוקמתא זאת מסיק הגמ' דמההיא דששה נזירים שמעי' דסברי ב"ש הקדש טעות הוי הקדש וכמ"ש התוס' עצמן בפי' מ"ש במסקנא הכא לא: ע"ב גמ' דאתי בטיהרא וכו' עפירש"י והתוס'

ולפמ"ש התוס' לקמן אמתני' דאם נגנבה עד שלא נזר דאפי' ב"ש מודו בטעות דלשעבר דלא הוי הקדש ע"ש י"ל דאביי נחית לדחות אוקמתא קמייתא דמוקי טעמא דב"ש משום דהקדש בטעות הוי הקדש דליתא דהא בטיהרא נמי עסקי' וטעות דלשעבר לא הוי הקדש אלא ע"כ דהב"ע באמר אלו הייתי יודע וכו': דף ל"ב ע"ב גמ' שטפוהו רבנן וכו' לפ"ד התוס' דב"ש מודו ברישא בגנבה עד שלא נזר ק' נימא דר"א ס"ל כב"ש דאין שאלה בנזירות כיון דהקדש בטעות הוי הקדש ומאי דאמר פותחין הוא בשבועה ולשינויא דאביי לעיל דל"א ע"ב ניחא ועיין בגמ' בערכין דכ"ח אמתני' דהמקדיש נכסיו ועיין לה' טורי אבן בחגיגה דף י"א ע"א ע"ש

דף ל"ד ע"ב תוס' בד"ה ומאחר וכו' והא אצטריך לפרט אחרון וכו' עכ"ל ודאי הוא דקו' הגמ' דהכל נ"ל מנעשה כלל מוסף על הפרט ולא אצט' לפרט אחרון אלא דר"ל דכיון דמכל פרט צריך לרבות דבר א' וכמ"ש התוס' בדבור הקודם גבי פרט וכלל ופרט וה"ה גבי נעשה כלל מוסף על הפרט דצריך לרבות ד"א וא"כ