משמרות כהונה חלק א רפד

הדרא חזיא וכו' עכ"ל לפ"ז הו"מ הגמ' לדחויי דטומאת תהום התירו כדלקמן וא"כ כל היום טמא אלא דהתירו תהום גבי פסח ולא שמעי' מינה מקצת היום עולה לכאן ולכאן כרב

דף ט"ז ע"א בד"ה ור"א וכו' ודרשי' וזאת תורת הנזיר וכו' עכ"ל ואי לאו דרשא דוהימים הראשונים הו"א דפי' קרא דיום מלאות נזרו תן לו נזרו שנזר דהיינו אם נזיר מאה יום סותר כולן ולא ל' לבד שו"ר להתוס' לקמן די"ט ע"ב

דף י"ז ע"א פירש"י בד"ה אלא כי פליגי וכו' אי לא הדר אמר וכו' עכ"ל והא דאמרי' בפ"ק דנדרים גבי ב"ת דנזירות ולמר בר ר"א וכו' דמשמע דלמר בר"א קשיא אפי' לר"ל ולא משני דאיכא ב"ת דבעי שידור בנזירות לחול עליו נזירות גמורה גם לענין מלקות משום דס"ל כיון דאסור הוא מהשתא בכל דקדוקי נזירות אינו חייב לידור וליכא בל תאחר

תוס' בד"ה ונזיר וכו' ונ"ל דל"ק דמ"ל בקלקולא וכו' עכ"ל ק' ללישנא קמא דלר"ל לא חיילא כלל ומותר בכל מילי דנזיר וכדמוכח מגמ' דפ"ק דנדרים גבי ב"ת דנזירות ליתני זה מותר וזה אסור ולא שייך למי' בקלקולא וכו' כמ"ש התוס' לקמן בד"ה בתקנתא

דף י"ח ע"ב גמ' א"ל רבי ההוא להכי הוא דאתא יל"ד ריב"י מנ"ל דאתא באא"ע נימא דאתא לדרשא אע"פ שלא הביא קרבנותיו וי"ל דס"ל לאו מחוסר זמן וא"כ אי' דרשי' אע"פי שלא הביא קרבנותיו ולא בעי' אלא שעה הראויה א"כ גם לילה ראויה לקרבן וקרא כתיב ביום דמשמע אבל לא בלילה ולפ"ז ר' ע"כ ס"ל לילה מחוסר זמן וא"ש לפ"ז דפריך מאי דוחקיה בתר הכי ולא נקט לה מקודם אמילתיה דר"ח כדי לאלומי הקו'

תוס' בד"ה ורבנן וכו' ומסתבר לאוקמי אעולה ולא לחטאת וכו' עכ"ל אע"ג דחטא' קודם לעולה ואפי' חטאת העוף קודמת לעולת בהמה מ"מ בדיעבד כשרה ודוקא בעולת יולדת הוא דכתיב עיכובא וכמ"ש התוס' בפ' ת"נ דנ"ט ע"א ע"ש

דף י"ט ע"א בד"ה והזיר וכו' לרבנן ההוא למ"ל וכו' עכ"ל הא דלא הקשו איפכא והזיר למ"ל משום דאי לאו והזיר הוה דרשי' שלא הביא קרבנותיו כלל כר"א וזהו דקאמר הגמ' מ"ט דרבנן אע"ג דכבר אתמר דס"ל עולה דורון ומיעוטא לא ממעט אלא אשם דר"ל מ"ט דרבנן אמאי לא דרשי' כר"א

בא"ד הוה דרשי' והזיר אע"פ שלא הביא עולתו וכו' עכ"ל ר"ל הוה דרשי' והזיר בזמן שהביא כר' ישמעאל ולא קפיד קרא אלא אאשם אבל עולה לא מעכבא אבל בתר דכתיב ההוא דשמעי' מיניה דלכל הפחות אשם לא מעכב דרשי' והזיר אע"פ שלא הביא ואי לאו והזיר הוה דרשינן ההוא אע"פ שלא הביא קרבנותיו כר"א ולכך צריכי תרווייהו

ע"ב בד"ה ה"ג וכו' ועוד דלא סגי וכו' עכ"ל ולפ"ז בסיפא דברייתא דנטמא סוף מאה לא הוה צריך למידרש מקרא מכלל דאיכא אחרונים אלא בקרא דמלאות סגי אלא כיון דקרא והימים הראשוני' לאו יתירא הוא לא דק: דף כ' ע"א בד"ה מי שהיו וכו' שהנודר מכחיש לכל א' ואחת וכו' עכ"ל ק' כיון שהוא מכחיש לכולן למה לא יהיה נאמן הא אמרי' בר"פ אמרו לו דף י"ב מודה ר"מ בנזיר שא"ל נטמאת והוא אומר לא נטמאתי דמהימן מגו דאי בעי אמר נשאלתי על מרי וה"נ דכוותה נאמן לו' לא נזרתי במגו דאי בעי אמר נשאלתי על נזרי וי"ל דהתם מתרצי' דיבוריה מאי לא נטמאתי לא נטמאתי בנזירותי אלא נשאלתי על נזרי דאל"ה הוי מגו במקום עדים וכמ"ש התוס' שם בתחילת הבעיא אבל הכא דליכא לתרוצי דיבוריה הוי מגו במקום עדים

דף כ"ב ע"א בד"ה מר זוטרא וכו' חדא דרמב"ח לא פשיט וכו' עכ"ל אין להק' נימא זיל הכא קמדחי ליה זיל הכא קמדחי ליה ולא תפשוט חדא מנייהו ושפיר לרמי ב"ח די"ל כיון דפשיט מברייתא קמייתא דבעל מיעקר עקר א"כ כי היכי דלא תקשה מברייתא בתרייתא ודאי דנימא דבעיקרו מתפיס ותפשוט בעיא דרמב"ח

ע"ב בד"ה ורמינהי וכו' וס"ל דמעקר עקר וכו' עכ"ל והא דלא משני הגמרא דתנאי היא דהא פלוגתא דתנאי היא לעיל כמ"ש בד"ה ת"ש י"ל דבעי הגמ' לשנויי גם אליבא דמ"ז דקאמר היינו בעיא דרמב"ח וכ' התוס' לעיל דלמר זוטרא כ"ע מעקר עקר ולא ניחא לו' דפליגי תנאי אי בדהשתא או בצננא דלא מצינו שנחלקו תנאי בזה

דף כ"ג ע"א גמ' ואי תנא הני תרתי וכו' אע"ג דאיסי פליג את"ק ובעי חתיכה מב"ח וא"כ לא סגי דלא ליתני מילתיה דאיסי מ"מ תנא דברייתא דקאמר אחר מילתייהו דת"ק ודאיסי ע"ז ידוו כל הדווים משמע דמכולהו יליף ד"ז

תוס' בד"ה פסח וכו' דתרי עניני וכו' עכ"ל והא דלא מוקי לקרא הכא בנפשו קצה משום דמ"מ לאו' דשני מיקרי: דף כ"ד ע"א גמ' שקמצה מעיסתה הרדב"ז ח"א סי' פ"ח כ' באלמנה שמתה ולא נשבעה על כתובתה ונשאר עזבונה ביד יורשיה לטעון שקמצה מעיסתה וכ' בכ"י בצדו צ"ע דזו מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בפי"ח מה"א דין ד' וכל הפו' פ' כדעת הר"מ דמותר מזונו' אלמנה ליורשי הבעל ע"כ ולק"מ דדברי הרדב"ז גמר' ערוכה היא בסוגיין דבמתענה המותר ליורשיה וכמ"ש התוס' ואע"ג דהטור וש"ע סי' צ"ה נקטו צמצמה מ"מ במתענה מודו מיהו ק"ק בגמ' ר"פ ן' סורר דע"א אמאי לא מייתי שם שינויא דצמצמה ועפירש"י בשמעתין

תוס' בד"ה ל"ג תנן דהוי משמע שבא להקשות וכו' עכ"ל ר"ל דל"ג בתחי' הפיסק' תנן אם שלה היתה הבהמה דהוי משמע שבא להקשו' ממתני' ע"ד האמורה הקודם והוא לא בא להק' על מה שקדם אלא לפ' המשנה לבד דכל מאי דשקיל וטרי הגמ' על המשנה ולא לדחות המשנה אבל אי קאי ע"ד האמור' מיקרי בא להקשות ולדחות דבריו מכח המשנה ולכך נקטו בלשונם להקשות ולפרש

פירש"י בד"ה לא נהנין וכו' דבכל מעה וכו' עכ"ל משמע דאי נהנה מכולן בב"א מועלין והכריחו לפ' כן דהוק"ל קושי' התוספות דמאי פריך לקמן והלא דאי חטאת מעורבין בהם נימא משום דראוי להביא בכולן שלמים

תוס' בד"ה יפלו וכו' דהרי כולה כליל וכו' עכ"ל