משמרות כהונה חלק א רפג

שם הדר ביה חזקיה לפירש"י וגירסתו ק' אמאי לא קאמר הגמ' דהדר ביה ומוקי לה כב"ה וס"ל כלישנא קמא דלב"ה נדור ואינו נזיר וי"ל דבעי הגמר' ליתובי מילתא דחזקיה גם כל"ב והר"מ פי' כלישנא קמא י"ל דל"ג כגירסת רש"י ומפ' הדר ביה חזקיה ומוקי כב"ה וכל"ק וכיון דסתמא דגמ' מישב מילתיה דחזקיה כל"ק משמע דהיא עיקר וע"ש להכ"מ

דף י' ע"א תוס' בד"ה תרתי וכו' אגב אורחי' קמ"ל וכו' עכ"ל ק"ק דא"כ מאי פריך הא איפליגו בה חדא זמנא הא טובא קמ"ל דסתם עמדה היא מאליה וכה"ג הקשו התוס' בדבור הקודם וי"ל דכאן מה לו להזכיר בבשרה ולאתויי עלה פלוגתא דב"ה וב"ש לא הול"ל אלא מילתא דעמידה לחוד אבל בדיבור הקודם מק' שפיר דכיון דבעי לספר מילתא דפרה ולא שייך בה נזירות אלא שתהא מפורשת שלא יהנו מבשרה וכיון דמזכיר מילתא דבשרה ע"כ לאתויי עלה דפליגי ב"ה

בא"ד בדעתו היה לו' ענבים ועלה בפיו גרוגרות וכו' עכ"ל אע"ג דבעי' פיו ולבו שוין ואם בלבו לו' פת חטין והוציא פת שעורין לא הוי נדר כלל כדאי' בפ"ג דשבועות מ"מ הכא דגרוגרות לא שייכי בנזירות והוא אמר הריני נזיר מוכחא מילתא דטעה בלישניה

ע"ב גמ' והאמרי מבשרה לא הוי נזיר ק"ק מאי קושיא נימא דדוקא בגרוגרו' דלא מיחלף הוא דאמרי ב"ה דלא הוי נזיר אבל מבשרה דמחליף כדאמרי אינשי חמרא ובשרא וכדעבד צריכותא הגמ' לעיל וי"ל דא"כ בבא דדלת קשיא דהא דלת לא מיחלף יותר מגרוגרות כדמוכח לעיל

פירש"י בד"ה בשלמא וכו' הואיל ופרי הן מיחלפי וכו' עכ"ל דברים אלו אין להם מקום כאן דמיירי דאמר הרי עלי קרבן

תוס' בד"ה אימא וכו' וא"ת והשתא וכו' אם עמדה והעמידה וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא הקשו בכה"ג דקאמר הגמ' דהיינו דאמר אם עמדה ועמדה מאליה כ"ש ס' אם עמדה מאליה במשמ' וב"ה סברי דאם עמדה היינו אם העמידה ולא יתורץ בתירוצם הב' וי"ל דבהא פשיטא ליה דלא הוו פליגי ב"ה דודאי אם עמדה פי' הוא אם עמדה מאליה והוא ע"ד תי' הא' לא דבתי' הב' חידשו דאפי' העמידה במשמע

דף י"א ע"א בד"ה לרבנן וכו' לא הותר הב' עכ"ל משמע דראשון מיהא הותר וא"כ ע"כ דבתחילת נזירות נמי לר"ש דלא הוי נזיר מ"מ מהך מינא דנזר מיהא אסור מדין נדר וכדעת המאירי לעיל ד"ד ע"ב ע"ש

ע"ב גמ' כי מתשיל מחדא מנייהו אשתרי עיין בגמרא בנדרים פ"ג ע"ב דפריך למ"ד מפר למתענה ואין מפר לשאין מתענה מברייתא דאשה שנדרה בנזיר ונטמאת והפר לה בעלה מביאה חטאת העוף וכו' ואי איתא נימא מטומאה לא הפר וכ' הר"ן דאין לו' אין נזירות לחצאין דטומאה מילתא אחריתי היא וק' מאי פריך נוקמה להך ברייתא כרבנן דכי אתשיל מחדא אתשיל מכולהו וי"ל דהך סוגיא ס"ל כאבע"א דהכא דלאו בהך פלוגתא מיירי ונאמר דלפום אבע"א ליתא להך תליא דתלי השאלה בתחילת נזירות

דף י"ב ע"א פירש"י בד"ה ואלו וכו' ונמצא מתכפר בקרבן חבירו וכו' עכ"ל הא דלא פי' בפשי' דשמא זו שמקריב עתה עולה היה מופרש לחטאת דהא במופרשת עסקי' ונר' דרש"י ניחא ליה לפרושי פירכת הגמ' גם מסתומ' דקתני בהדיא ופריך הגמ' מתרווייהו

תוס' בד"ה אסור וכו' אבל כשאין האיסור ניכר לא אמרינן קבוע עכ"ל מוכח מדבריהם דכשאין האיסור ניכר אפי' מדרבנן שרי דלא כהתוס' בפסחים ד"ט דס"ל דכשאין האיסור ניכר הוי קבוע מדרבנן דלפ"ד הד"ק התוס' לדוכתה כל אדם נמי יאסר מיהא מדרבנן וצ"ל דהתוס' בפסחים מתרצי בקו' דהכא כמ"ש הראשונים דשאני התם דאיכא חזקת פנויה: בד"ה באשה וכו' הא בידו לבא עליה ולגרשה וכו' עכ"ל מכאן נר' להוכיח ח דביאת יבמה א"צ עדים דאי איתא דצריך עדים לא מיקרי בידו דמי יימר דמזקקי עדים וכה"ג אמרינן בקירושין דס"ב ועמ"ש בחי' בסוטה דכ"ד

ע"ב גמ' אלא במילתא דמצי עביד השתא וכו' מה שק' מכאן אהא דאמרי' בקידושין דכ"א גבי עבד דקרי ליה מצי עביד הואיל ואיתיה בתורת גיטין כבר עמד ע"ז ה' מח"א ובמ"א כתבתי בזה

דף י"ג ע"א בד"ה לר"י וכו' דא"כ אפילו הוליד בן קיימא וכו' עכ"ל אין להק' מאי פריך ארישא פשיטא נימא דקמ"ל ילדה בן ה"ז נזיר לאפוקי מר"י דהפלאה די"ל דהא מילת' כבר שמעי' לה ממתני' דלעיל אמר אמרה פרה זו וכו' עיין שם

בד"ה הפילה וכו' ושמא מקצת טפה וכו' עכ"ל דברי התוס' הללו תנא דמסייע להו להש"ך וט"ז בי"ד סי' שע"ד גבי ילדה תאומים לענין אבילות דלא כהלבוש שם ועיין לה' מקור ברוך

ע"ב מתני' הריני נזיר ונזיר לכשיהיה לי בן וכו' לפירש"י דבתרווייהו אינו מגלח אלא אחר הב' נזירות ק' דא"כ מאי נ"מ באם מונה של בנו או שלו ולא הול"ל ברישא וסיפא אלא ה"נ נזיר ס' יום וי"ל דנ"מ אם נטמא אחר שלשים הא' דאי מונה שלו אז אינו סותר מנינו אלא מנין של בנו דאפי' לר"י דאמר לקמן סותר את הכל ה"ד אם הפסיק בתוך מנין שלו ומנה של בנו אבל אם ימי מנינו רצופים מודה דאינו סותר וכמ"ש התוס' שם בנטמא בימי השלמה ולכן רש"י במילתיה דר"י פירשה אסיפא ולא ארישא אע"ג דאיהו פי' במתני' דגם ברישא אינו מגלח אלא לבסוף

פירש"י בד"ה ותבעי וכו' ומגלח אחת על כולן עכ"ל ולהמורה שהובא במתני' דמפרש מגלח שתים דמשלי' אח"כ תשלום שלשים יום כדי שיהיה גידול שער כדעת הרמב"ם

דף י"ד ע"א בד"ה את"ל וכו' ואי אמרת תפשוט וכו' עכ"ל והא דלא כ"כ אעיקר בעיא דמאה יום מעכשיו דניחא ליה להק' עדיפא מינה על האת"ל דהמשנה הפך הפשיטות ועיין עוד בפירש"י לקמן במתני' דשבעים יום

ע"ב גמ' מ"ש טומאה דכתיב כל ימי פירש"י מדכתיב כל דס"ל דאף דאתי מריבוייא דכל לקי עליה ול"ד לחצי שיעור ולדעת ה"ה גבי אבר הפורש דכל דאתי מריבוייא דכל לא לקי עליה כמו ח"ש ועיין להפר"ח ביו"ד סי' ס"ב צ"ל דהכא לאו מכל אלא מפשטיה דקרא

דף ט"ו ע"ב תוס' בד"ה מ"ט וכו' וכי