משמרות כהונה חלק א רפב

לדעת הסוברי' דאפי' משום נדר לא מיתסר כיון דהוציאו בלשון שבועה דנזירות איסור גברא וס"ל דנדר שהוציאו בל' שבועה לא הוי נדר מאי איכא למי' וצ"ל כיון דשמשון מותר ליטמא למתים המתפיס בו כיון שנזר מכל המינין דמיתסר בהו שמשון הוי כמו נזיר מכולן לגבי דידיה א"נ לדבריהם דרבנן קאמר: דף ה' ע"א פירש"י בד"ה נזיר להזיר וכו' אחריני נמי לאו למניינא אתו עכ"ל לא הוה צריך להכי דכיון דלא נשארו אלא כ"ח ע"כ דטעמא דמתני' לאו ממניינ' דהא שלשים יום קתני וכמ"ש התוס' וצ"ל דשיעור דבריו כיון דאיכא מינייהו לדרשא ע"כ לאו ממניינא נ"ל וכיון דלאו ממניינא נ"ל ע"כ דלא אתו למניינא כלל

ע"ב בד"ה והא תנן וכו' בלא רישא באומר שלימין אלא באומר שלשים סגי אלא משום דרישא איירי בתרי גווני דהיינו שלשים או שלמין דכולהו שוין בלכתחי' ובסיפא פלגינהו באומר שלשים אם גלח יצא ובאומר שלמין לא יצא ומ"ש הא סתמא ר"ל דאמר שלשים ולא פי' שלמין ולפום האי לישנא גם לבר פדא מקצת היום ככולו

תוס' בד"ה אמר וכו' דהכי מוכח בסמוך וכו' עכ"ל דאין לומ' דקו' הגמ' לתרווייהו דא"כ בשינויא דגמר' הי"ל לבאר דלבר"פ באומר ולר"מ כאומר בכף ומ"מ טפי הי"ל להוכיח ממתני' מדלא קתני אם גלח ביום כ"ט יצא

פירש"י בד"ה בשלמא וכו' בס' חסר א' סגי וכו' עכ"ל ומאי דקאמר סיפא מסייע ליה היינו הא דקתני אם גלח הא' יום ל' אבל הא דקתני בסיפא מגלח את הב' יום ס' קשיא לבר פדא כמו דקשה מרישא ובכולהו צריך לשנויי באומר שלמין

דף ו' ע"א גמ' נטמא יום ל' וכו' אלא לב"פ קשיא ללישנא אחרינא שהביא רש"י לעיל דמשני לעיל באומר שלשים ה"נ גרסי' באומר שלשים ור"א דאמר שבעה ס"ל מקצת היום ככולו דהא להך לישנא גם ב"פ ס"ל מקצת היום ככולו

ע"ב תוס' בד"ה קסבר וכו' וי"ל דהאי סברא ל"מ אלא דלא סתר מאה וכו' עכ"ל ק"ק אכתי מאי פריך גבי מאה יום ואי לא סבר מקצת היום ככולו ליסתור כולו הכתיב והימים הא' יפלו מכלל דאיכא ימים הא' ור"א גופיה קאמר האי טעמא לקמן רט"ז דמאי דלא סתר כולהו מהאי קרא הוא ע"ש ונראה דהאי סברא שכ' התוס' דשלשים מיהא סותר הוא מהאי קרא דזאת תורת הנזיר וכ"מ מדברי התוס' לקמן דפ"ג בד"ה ור"א ע"ש וא"כ כיון דאכתי הגמ' לא ס"ד האי דרשא פריך שפיר דע"כ מדקתני מתני' דלר"א סותר שלשים לא ס"ל לתנא דמתני' האי דרשא דהימים הא' יפלו דלא כתנא דברייתא וא"כ לסתור כולהו ובהכי ניחא מאי דק' בדברי התוס' הללו דהקשו קושיא זו ע"ד הגמ' הא בלא"ה תקשה להו אמתני' דלקמן רפ"ג אמר ל' יום נטמא יום ל' סותר הכל וע"כ צ"ל כתי' התוס' וכ"ה בתוס' שם ועפי"ה ניחא דבמתני' פשיט"ל האי תי' ולא הוק"ל אלא על הגמרא דאיירי בנזיר סתם וס"ד דלא מיירי קרא דזאת תורת הנזיר בנזיר סתם כשי' מהר"ף לקמן בד"ה אמר ותי' דאפי' בנזיר סתם דרשי' לה' דלא כשי' מהר"ף מיהו אכתי ק' לשי' מהר"ף מה יענה בקו' התוס' אך כבר כתבו התוס' ברפ"ג דקרא דהימים הא' יפלו לא מיירי בנזירות מועטת אלא בנזירות מרובה ומתרצא קושייתם שפיר ויש להעמיס זה בכוונתם כאן בתירוצם ובעיקר קושייתם נ"ל דהגמ' פריך שפיר אי ס"ד ל' בעי ניסתור כולהו דאין לו' משום דרשא דהימים הא' יפלו דא"כ אמאי גבי מאה יום סותר ל' אלא ע"כ דל"ל לתנא דמתני' האי דרש' ומשני קס' מקצת היום ככולו והדר פריך א"כ גבי מאה יום לא ליסתור אלא ז' וגם הק' לב"פ ליסתור כולהו ומשני לעולם לא אמרי' מקצת היום ככולו בין לב"פ בין לר"מ ודק"ל ליסתור כולהו גבי נזיר סתם טעמא הוא משום דרשא דהימים הא' וטעמא דמאה יום דסותר ל' מיהא משום דרשא דזאת תורת הנזיר והאי דרשא לא דרשי' בנזירות סתם כשי' מהר"ף וניחא שפיר גם לב"פ באופן דמאי דקאמר הגמ' לעולם לא אמרי' מקצת היום ככולו הוא בין לב"פ בין לר"מ

דף ז' ע"א וליהוי כל פרסה וכו' פירש"י דאמתני' כאן ועד מקום פ' פריך ונראה דלא כ"כ אלא לפי' בתרא שכ' בהחזיק בדרך וגלי דעתיה דלא צריכא ליה אבל לפי' שפי' דדעתיה שיהיה נזיר כ"ז שהוא בדרך ע"כ דאמתני' דסוף העולם הוא דפריך

תוס' בד"ה הריני וכו' או קטנה כלו' לא טריח' וכו' עכ"ל בלאו האי טעמא הומ"ל משום דאין נזירות פחות מל"י אלא משום דאי מכאן שמעי' להאי דינא מתני' דבסמוך ה"נ ויום אחד נזיר ב' מאי קמ"ל הא כבר שמעי' דאין נזירות פחות מל"י

דף ח' ע"ב גמ' דר"י ס"ל כרבי ק"ק דלעיל דפריך וליהוי כל פרס' ופרס' נוקמה כר' דאמר נזירות ארוכה הוא דקיבל עליה דהא בבא דסיפא מוקמי' לה כר' וי"ל דאפי' לר' מפ' כרבנן דנזירות במנין הימים קבל עליו ול"פ עלייהו אלא דס"ל דחדא נזירות ארוכה היא ולא יגלח בין כל נזירות ונזירות ועוד י"ל דר' מספק"ל אי חדא נזירות קבל עליה או נזירות הרבה כרבנן וקאמר מספיקא אינו מגלח שמא נזירות ארוכה קיבל עליה והוי חולין בעזרה וא"כ לעיל פריך שפיר דאמאי נזיר כמנין הימים ותו לא והרי שמא נזירות הרבה וצריך לגלח ולהביא קרבנות הרבה פעמים לצאת ידי נזרו ולפ"ז יתכן לפ' מאי דפריך הגמ' בתר הכי אי כר' מי הוי השלמה דר"ל דאפילו לא מחייבי' לנהוג בנזירות משום דס"נ להקל מ"מ ס' הוא אי השלים או לא ולא א"ש מאי דתנן כיון שהשלים

דף ט' ע"א וכיון דאין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירות ק"ק הא בנזירות עצמה שמעי' לב"ש דס"ל נזירות טעות הוי נזירות כמ"ש בגמ' לקמן דל"א ע"ב ואדרבה מהתם הוא דיליף הקדש וי"ל דטעמא דב"ש משום דיליף מהקדש והגמ' עיקר טעמא קאמר

ע"ב גמ' במחלוקת שנויה וב"ש היא מכאן קשיא למ"ש התוס' במנחות דפ"א ע"ב דאפי' ב"ה מודים למתני' דהתם דתודה מן החולין ולחמה מן המעשר דיביא היא ולחמה מן החולין משום דלא מצי למהדר דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ואפי' תכ"ד ל"מ למהדר ע"ש דלפ"ד גם מתני' דמנחה מן השעורים אתיא אפי' כב"ה ועוד ק' דהא כ' התוס' שם דף ק"ג דלב"ה כיון דס"ל הקדש טעות לא הוי הקדש לקמן בפ' ב"ש מצי למהדר תכ"ד ונר' דודאי לב"ה גופייהו דס"ל הקדש בטעות לא הוי הקדש מצי למהדר ולא כ' התוס' שם בדפ"א אלא דמתני' דתוד' יכול להיו' דס"ל כב"ה בההי' דנזיר מן הגרוגרות ולא לב"ה גופייהו קאמרי וניחא הכל: