משמרות כהונה חלק א רפ

מטעם שכ' רש"י כאן או דאיירי באומרת יקדשו ידי לעושיהן כמסקנא דגמ'

ע"ב א"נ הלכ' כת"ק וכו' לפי' הר"ן ז"ל איכא למידק אי אמר הלכ' כת"ק הו"א לעולם העדפה דידה הוי אלא דטעמא דא"צ להפר משום דשב"ל כמ"ש הר"ן במשנה וכאן וי"ל דלא כ' הר"ן דהוי דשב"ל אלא ע"י הגירושין אבל העדפה דהשתא לא הוי דשב"ל וע"כ טעמא דת"ק דס"ל העדפה דידיה והגמרא לא מוכיח דשמואל ס"ל מקדש דשב"ל אלא כי אמר הלכה כריב"ן ועיין תוספות דכתובות

דף פ"ו ע"ב אלא אמר"א שאני קונמות וכו' כ' רש"י לכי מתגרשה והוא לשי' אזיל דל"ג תני ועוד שמא יגרשנה כדמוכח מדבריו בסמוך אבל לפי גירסתנו לא יתכן דהא טעמא אחרינא הוא שמא יגרשנה אבל לטעמ' קמא חיילי מהשת' ולא אלמוה

למימרא דיניא אותה דוקא וכו' הר"מ בפי"ב פ' לדינא דמתני' ופ' דיכול להפר לב' נשיו כא' דאותה ל"ד וכבר כ' הר"ן ז"ל לעיל דמ"ג דדוקא לענין אותה ואת חברתה הוא דל"ד ע"ש והמח"א כ' דהא דאמרי' אותה ל"ד לעיל משום דאצט' לדרשא דהכא ע"ש ולפ"ז מאי דפריך מעל דקריעה הוא מעל קמא דהא הנך על מציעאי אצט' להפסק דעל כל אחד מהן צריך לקרוע כדאי' בפ' אלו מגלחין ובלא"ה עכ"ל כן דאל"ה ק' מנ"ל להפסק נימא דאצט' על לדרשא דהכא אלא ע"כ דרשא דהכא מעל קמא וגמ' דנקט על על ל"ד

דף פ"ז ע"א כאן בסתם כאן במפ' נר' דה"פ לפי פירש"י ז"ל דתרווייהו בא"ל איירי אלא דבשעת קריעה אי מפ' ל"י ואי סתם יצא ומאי דפריך מברייתא דקתני לא יצא ולא מוקי לה במפ' משום דאי במפרש גם בסיפא דאמרו לו סתם ל"י ואף להרא"ש ז"ל דל"ג סיפא דברייתא מ"מ אי במפרש איירי אמאי קתני אמרו לו מת אביו בברייתא השנית אפי' בסתם לא יצא ומ"מ שמעינן לרש"י ולהרא"ש ז"ל דבמפרש אפילו אמרו לו מת סתם לא יצא ועיין ב"ח וט"ז

חוץ ממקדש ומגרש הר"ן דחה דברי האומר דמדאורייתא לאו כדיבור דא"כ איך בנדרים עקרו ד"ת בקום עשה ע"ש ועיין להנמק"י שתי' מנדרי' ואכתי ק"ל ממקומות שהביאו התוס' בשמעתין ע"ש

דף פ"ח ע"א אלא מה שאת נושאת וכו' עיין בתוס' בקידושין דכ"ג שהוכיחו דאף דאין קנין לאשה בלא בעלה מ"מ הגוף שלה והבעל אוכל פירות לבד מירוש' ר"פ מציאת האשה וה' קרבן העדה שם תמה ע"ד דנימא דהירוש' באומר ניתן לי ע"מ שאין לבעלי רשות בהם אלא מה שאת נושא' וכו' ע"ש ולק"מ דבענין זה עליה להביא ראיה כמו שמבואר באה"ע סי' פ"ה ע"ש

והתוס' רי"ד שם הוכיחו ממתני' דהמשליש מעות לבתו בפ' מציאת האשה ע"ש ולא ידעתי מקום לראייתו דהתם בנתן לה קודם נשואין מיירי ע"ש הסוגיא ופירש"י ובכה"ג ודאי דדין נ"מ אית להו אבל בנתן לה אחר שנשאת מיד זוכה הבעל כדין מציאה והרשב"א בתשו' ח"ג סי' קמ"ג כ' בתוך דבריו דהמתנה שנתן לה אחר לעצמה ואין הבעל זוכה בהן כדאיתא בגמ' בהדיא ואין לבעל בהן אלא פירות כדין נ"מ ע"ש ולא ידענא היכא אתמר בגמרא להדיא וכל הראשונים שראיתי לא הוכיחו ד"ז אלא מהירוש' ועיין להרב דברי אמת בקונט' ד"ח ע"ב שהוכיח מהגמ' דס"פ מי שהיה נשוי ע"ש ואפשר שלזה כיון הרשב"א אך דברי הר"ן כאן תמוהים טובא שכ' כדאי' בפ' חזקת ע"ש וליתא התם אלא דדין בעל שנתן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות אבל דין אחר שנתן לה לא הוזכר התם כלל ואגופא דמתני' ק"ל אמאי צריך לע"מ שאין לבעליך רשות בהם הא אפי' בנתן לה סתם אין הבעל זוכה בהם דכיון דעיקר זכיית הבעל הוא מכח תקנתא דרבנן הא כיון דאי זכי בהו עביד איסורא דמודר הנאה הוא באיסורא לא עבוד תקנתא דכה"ג אמרי' בפ' השואל דצ"ו ע"ב כי עבוד רבנן תקנתא בהיתירא וכו' וע"ש בתוס' ומזה למד הר"ן בתשו' סי' מ"ו פעוטות שמכרו בנכסים מועטין ע"ש וצ"ע אבל אין להקשות בלא"ה באיסורא לא ניחא ליה דליקני כדאי' נמי התם בהשואל ע"ש די"ל דכיון דזכיה זו היא ע"י תקנתא דרבנן עדיפא וזכי אפילו לא ניחא ליה ודמי לנשואה דר"פ הכותב ע"ש אבל התם בפ' השואל הזכייה היא מצדו כמ"ש התוס' שם ועוי"ל דהתם לענין מעילה דוקא קאמר דאפילו דקושטא הוא דזוכה מ"מ הוי כמו אונס ול"מ מעילה

ע"ב כמאן אזלא וכו' שפת יתר הוא דעיקר הקו' סתם משנתנו אסתם משנה דעירוב ומשנתנו לכ"ע אפילו לשמואל כר"מ ולפי' הר"מ שהביא הר"ן דלשמואל מתני' ל"ד ולעולם דאתיא כרבנן יתיישב

מודה ר"מ לענין שתוף וכו' כ' הר"ן ז"ל דמשום דהנותן מתנה לאשתו קנתה ואינו אוכל פירות ומפשט דברי רש"י נר' דאף בכה"ג הבעל אוכל פירות אלא דהכא לענין זכוי לאחרים דוקא הוא דמהני והתוס' בפ' חוקת שם הק' מעובדא דש"מ ר"פ הזורק דפריך מה שקנתה אשה קנה בעלה אע"ג דמתנה הוא דיהיב לה בעלה ותי' דהתם בשאלה הוא דקאמר ועוד תי' דאף דאין הבעל אוכל פירות אמרי' מה שקנתה אשה קנה בעלה ע"ש ודברי הר"ן כאן אזלי כתי' קמא אבל לתי' בתרא עכ"ל כדברי רש"י כאן בפי' הסוגיא דלענין זכוי אחרים מיהא מהני אבל מ"מ לדידה אמרי' מה שקנתה אשה קנה בעלה אלא דק' לפי זה מדאמרי' בסמוך דאית לה חצר וכו' מגו דזכיא לנפשה והשתא במאי זכיא לנפשה ובמאי משתריא חצר דידה הא אפי' נותן מתנה לאשתו יד אשה כיד בעלה אף דהבעל אוכל פירות וי"ל קצת

ודע דהר"מ כ' כשמואל בפ"ג מה' זכיה וכמ"ש ה"ה ודברי הכ"מ שם תמוהים וכבר עמד ע"ד ה' גד"ת שער ו' ע"ש

דף פ"ט ע"ב ר"נ אומר לא יפר כ' הרא"ש ז"ל אין לפ' דטעמיה משום דלא הוי דברים שבינו לבינה דא"כ מנ"ל דר"נ ס"ל אין בעל מפר אלא א"כ חל הנדר ע"ש וק' דנימא מפלוגתא ב' דאם משמשתך הוא דמוכיח דס"ל דבעי חל הנדר דההיא ודאי דברים שבינו לבינה הוי וצ"ל דלפי האין לפ' שכ' בעל לאו בכלל היהודים והשתא לא הוי דברים שבינו לבינה

דף צ' ע"א ומי ידע אי האי קמא וכו' כ' הרא"ש ז"ל ואשמועי' דבעי' ב' התרות ע"ש ואשמועי' מהכא דאף דיכול להתיר הב' קודם הא' מ"מ אין להתיר שניהם בהתרה אחת ועיין להמח"א בה"ש סי' מ' ועמ"ש ביו"ד סי'

כתב הר"ן ז"ל דהלכה כרבנן והא דקלסיה לר"א משום דאפיק נפשיה מפלוגתא ע"ש ואע"ג דאמרי' בברכות דנ"ח דהמוציא עדיף לאשמועי' הלכה