משמרות כהונה חלק א רעט

שפיר מהשתא משום קושיא ב' דועוד בהא לימא ר"י וכו' ועוד דאכתי קשיא למאן דפליג ארב יהודה לעיל ובעיקר קושיית הר"ן לפמ"ש הריטב"א לעיל דט"ו דדוק' בשינה הוא דחיישי' משום דאתיא ממילא באונס ולאו בידו ניחא שפיר ועמש"ל ודע דרש"י בסמוך כ' דבחד יומא לא חיישי' ולכאורה סוגיא דמייתי הר"ן הוי תיובתיה דחיישי' אפי' בחד יומא וי"ל דלענין חששא דאיסורא ודאי דחיישי' אפי' לחד יומא ורש"י לקמן אלישנא דר"י הוא דקאי

דף פ"א ע"א מאי חייתם אילימא חיה ממש וכו' ק"ל דבגמ' דמכות דף י"ב ע"א אמרי' ערי מקלט לא ניתנו לקבורה שנא' לבהמתם ולחייתם לחיים ניתנו ולא לקבור' ע"ש וא"כ מנ"ל כביסה ואין לו' דהתם אליבא דרבנן דא"כ מאי פריך שם ממתני' נוקמ' כר"י ולפמ"ש הרא"ש ז"ל בפי' דמרבוי' דלכל חייתם נפ"ל הכא ניחא אך גיר' הספרי' בסוגיין אינה מתיישבת לפ"ז והרא"ש צ"ל דל"ג כגירסתנו והלא חיה בכלל וכו' ואי חייתם ממש פשי' וכו'

ע"ב דברים המותרין וכו' מדברי הרא"ש ז"ל בפי' מבואר דמדרבנן וקרא אסמכתא בעלמ' אבל הר"ן כ' דדאורייתא הוא וכ"נ מדברי רש"י וק' מסוגיא דלעיל דט"ו דפריך ומי איכא ב"י מדרבנן ומשני אין דתניא דברים המותרין וכו' ע"ש הרי מבואר דמדרבנן הוא וצ"ל דאב"י הוא דקאי דנהי דאסור מדאוריית' ליכא מלקות כמ"ש הר"ן ז"ל ואלאו דב"י הוא דקאמ' מדרבנן ועיין לה' שיורי ברכה ביו"ד רסי' רי"ד שהביא משם ה' מהר"ש עמאר ז"ל דחקר הא דדברים וכו' מדאורייתא או מדרבנן ע"ש שנעלם מהם כ"ז

ת"ה לרבנן ע"נ הוי או דברים שבינו לבינה כתב הרא"ש ז"ל בפי' אע"ג דגבי יו"הכ הוי ענוי נפש מדרבנן הוא וקראי אסמכתא בעלמא הוא ע"כ וטפי הי"ל להק' בברייתא דלעיל דקתני בהדיא שלא אשמש מטתי מפר משום דברים שבינו לבינה וי"ל וק"ל. ולהסוברים דחמש עינוים דיו"הכ מדאורייתא קשיא ונראה לדעתם ז"ל דת"ה דאיכא דאית להו צערא אשר מטעם זה בנטולה מן היהודים יוציא ויתן כתובה כמ"ש הרא"ש והר"ן ז"ל לקמן בסוף מכילתין וא"כ כיון דנדרא היא איכא גלוי דעת דל"ל ענוי ודוקא גבי יו"הכ דליכא גלוי דעת הוא דהוי ענוי ואע"ג דלענין כתוב' בנדרה היא מבעלה לבד תצא שלא בכתובה דהיא נתנה אצבע בין שניה ולא אמרי' אנוסה מ"מ ג"ד מיהא הוי דל"ל ענוי נפש

דף פ"ג ע"א אין נזירות לחצאין עמ"ש בחי' נזיר די"א

ע"ב ר"נ אמר לעולם בעל לאו בכלל בריות וכו' כ' הר"ן ז"ל אע"פ שיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה ע"נ הוי וכו' ע"ש וצ"ל לפ"ד דה"ד כשעתה א"י ליהנות אלא בלקט שכחה ופאה אבל כשעתה יכולה ליהנות מבעל אף דאחר שתתגרש א"י ליהנות אלא מאלו דאז בעל הוי בכלל הבריות לא הוי ע"נ דלאחר זמן קי"ל דאל"ה ליפר כיון דכשתתגרש הוי ע"נ ולפמ"ש הר"ן לקמן במתני' דקונם שאני עושה ע"פ דטעמ' דת"ק דלא חייש לגירושין משום דכה"ג ל"מ מיפר ניחא שפיר

דף פ"ד ע"א א"צ לקרות שם וכו' כ' הר"ן ז"ל ומע"א מעכב לעצמו שהרי מות' לזרים משמ' דלמ"ד מע"א אסור לזרים א"י לעכב לעצמו ולמוכרו למאן דחזי ליה ועיין להתוס' בפ"ק דיומא ד"ט שהק' תרומת מעשר יעכב לעצמו וימכרנה ותי' דדבר מועט הוא וכו' ע"ש ועיין להר"ש ז"ל בריש דמאי

ע"ב מ"ד ס' טובל קסבר אית ביה ט"ה וכו' כ' הר"ן ז"ל דהא דאינו טובל משום דלא עדיף ממעשר גופיה ע"ש ולפ"ז פלוגתייהו דר"א ורבנן שייכא גם במעשר א' דהא שרי לזרים מיהו י"ל משום דפתיכא ביה תרומת מעשר ועיין להמאירי והנה מבואר בשמעתין דט"ה תליא בטובל דכל שאינו טובל לית ביה ט"ה ועיין בהר"ן הטעם ולפ"ז בזרוע ולחיים וקיבה לר"י דאמר בפ' הזרוע דקל"ב האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאלו אוכל טבלים וע"ש בתוס' אית בהו ט"ה אבל למאי דמסקי' שם ולית הלכתא כוותיה וס"ל דלא טבלי לית בהו ט"ה ואף דכ' התוס' שם דקל"א ע"א דמ"מ איסורא איכא ע"ש מיהו לא טבלי והפר"ח בי"ד סי' ס"ה סקל"ד הוכיח דזרוע ולחיים וקיבה אית בהו ט"ה דדמו למעשר עני ע"ש וליתא דשאני מעשר עני דטביל כדמסיק בשמעתין והשע"ה בה' אישות פ"ה דין ו' הוכיח מגמ' ס"פ שני דקדושין דמתנות אית בהו ט"ה ע"ש ומן האמו' י"ל דסוגיא דהתם אזלא לר"י אבל לדידן דלא טבלי לית בהו ט"ה ועיין להרשב"א בשמעתין

דף פ"ה ע"א רבא אמר שאני תרומה וכו' משמע דדוקא תרומה דאסורה לזרים הוי עפרא אבל מעשר עני ופדיון הבן אה"נ דלא יטלו בע"כ ומעשר א' שאני דפתיכא ביה תרומה וכ"כ הרשב"א ז"ל ע"ש אבל הר"מ בפ"ז מה"נ כשהעתיק דין משנתנו סיים וה"ה למתנות עניים ע"ש וצ"ל דמ"ש מתנות עניים היינו מעשר עני אבל לקט שכחה ופאה לא דהא קתני מתני' ויכולה ליהנות בלקט וכו' משום דלית בהו ט"ה

כתב הר"ן ז"ל וא"ת ניחוש דילמא מתשיל ומתהני מדידיה ע"ש ור"ל דילמא מתשיל במקצת הנדר והניח אנהו כהנים דנטלוהו באיסורייהו וכ"כ הרשב"א ז"ל ע"ש ואע"ג נדר שהותר מקצתו הותר כולו כבר כ' הר"ן לעיל דכ"ז בשם הרמב"ן ז"ל דה"ד בניתר ע"י פתח אבל בניתר ע"י חרטה לא ע"ש

מתניתין שאיני עושה על פיך א"צ להפר וכו' כ' התוס' בכתובות במעלה לה מזונו' איירי וקסבר העדפה דידיה ואין לפ' דטעמא משום דשב"ל דא"כ ליתני מקדיש מע"י עצמו ע"כ מפשט דבריהם נראה דלפי האין לפרש שכ' איירי אפי' באין מעלה לה מזונות וכ"נ מדברי מהרש"א ז"ל שכן הבין בכוונתם והוא תימה דא"כ דס"ל לת"ק אין מקדיש דשב"ל קשיא רישא דקתני קונם שאני עושה ע"פי אבא ואביך אין יכול להפר ואמאי הא לא חל הנדר ועוד ק' דבגמרא ר"פ המדיר מוכיח הגמרא דהיכא דמשועבד ל"מ מדיר ממשנתנו ואי טעמא דת"ק משום דשב"ל לא מוכח מידי אשר ע"כ נר' עיקר כמ"ש הרב בש"מ בכוונתם דלעולם במעלה לא איירי אלא דס"ל העדפה דידה וטעמ' דא"צ להפר משום העדפה משום דהוי דשב"ל והעדפה דוקא הוי דשב"ל לת"ק משום דלא עבידי דאתו אבל מע"י עבידי דאתו מיהו אכתי איכא למידק במ"ש דא"כ ליתני מקדיש ידי עצמו נימא דתנא תרתי קמ"ל חדא דאין מקדיש דשב"ל ועוד דהיכא דמשועבד ל"מ מדיר דבגמ' דר"פ המדיר לא מוכח הא מילתא דשעבוד אלא ממשנתנו הלזו וי"ל

והנה הר"ן ז"ל כאן כ' דטעמא דת"ק דלא חיישי' לגירושין משום דהוי דשב"ל ע"ש ולדידיה ל"ק מרישא דע"פי אבא וכו' דדוקא גירושין הוי דשב"ל