משמרות כהונה חלק א כח

בכותל דבעי ב' וכן מאי דקאמר ור' ס"ל כר"י הומ"ל אפי' כרבנן ומודו בכותל דבעי ג'

ע"ב ד"ה עור וכו' מטעם לבוד וכו' עכ"ל עמ"ש בזה בי"ד סי' שע"א ע"ש

ד"ה ואצבעים וכו' אתי אוירא דהאי גיסא וכו' עכ"ל הקש' מהרש"א ז"ל אמאי לא הקשו בעיקר דברי ר"ד דאצבעיים מכאן דהא כה"ג אמרי לעיל אתי אוירא דהאי גיסא וכו' אהא דפריך וירחיק אמה וכו' ע"ש ויש ליישב דהלכתא ניחא להו לקבוע דבריהם באצבעיים ושני שלישים דכה"ג אמרינן לעיל אתי אוירא וכו' אליבא דמ"ד עומד מרוב' על הפרוץ מב' רוחו' הוי עומד דק"ל כוותיה

דף י"א ע"א תוס' ד"ה אילימא וכו' דילמ' סבר כנהרדעי וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל דהול"ל דילמא סבר כשמואל דאמר הלכה כחנניה דבעי דלתות ואפילו בעשר דהא פליג ארב דאמר הלכה כת"ק וע"כ רב בעשר קאמר דביתר מעשר ס"ל לרב דילמ' צ"פ משום דלפי' רצב"א דבסמוך דבשמעתין בב' מחיצות מיירי י"ל דלאו זה כנגד זה אלא כמין גאם וא"כ י"ל דשמואל דלתות דוקא במפולש זה כנגד זה דבהכי מיירי פלוגתא דת"ק וחנניה ולכך נקטו דס"ל כנהרדעי דאפי' בעקום ס"ל דבעי דלתות כדי להקשות גם לפי' רצב"א

בא"ד א"כ גבי פסי ביראות עכ"ל מ"ש מהרש"א דהרא"ש הק' לפי המסקנא לכל הפירושים ליתא דלפי' רצב"א ל"ק גם לפי המסקנא דכולה שמעתין בב' מחיצות מיירי והרא"ש לא הביא פי' רצב"א

בא"ד דבשיירא אין להתיר כמו בחצר שמוקף וכו' עכ"ל אבל פסי ביראות הוי כמוקף לדירה כדפירש"י לקמן ברפ"ב ע"ש

ע"ב רש"י ד"ה אביי וכו' ומפי' אביי ילפינן וכו' עכ"ל אבל מסיפ' דושוין שאם יש ברגליה וכו' לא מוכח מידי לפום האי לישנא די"ל דיש ברגליה עשרה היינו ע"י חקיקה דס"ל חוקקין להשלים וכיון דע"י חקיקה הוא נוגע הוא אם היו חוקקין אבל אביי קאמר דרבנן ס"ל אין חוקקין וא"כ ע"כ דסיפ' דושוין וכו' היינו עשרה בלא חקיקה והו"ל אינו נוגע אחרי כתבי ראיתי להריטב"א ז"ל שכ"כ

דף י"ב ע"א גמ' והתני רב אדא וכו' עיין מה שהק' מהרש"א ז"ל וי"ל דהמק' מעיקרא ידע שפיר דר"י בפס אחד מיירי ובפס אחד ארבעה ובב' פסין ג' מכאן וג' מכאן אלא דמשמע ליה מדאמר ר"י צריכה ב' פסין משמע דבפס א' בכל ענין לא מהני אפי' רחב ד' ופריך שפיר דר"י אדר"י מיהו בדברי הריטב"א קשיא שהק' על דברי התוס' מנ"ל לר"ז דר"י פליג ארב אדא בסברת רבי נימא דר"י נמי ס"ל דבב' פסין ג' מכאן וג' מכאן ותי' דאי בב' פסין בעי ג' מכאן וג' מכאן גם בפס אחד לא הוה סגי ליה ר"י בד' ע"ש וע"ז קשיא דא"כ אמאי לא פריך אר"י דאמר ד' מרב אדא דתני ג' מכאן וג' מכאן וכקושי' מהרש"א ז"ל וע"ש בהריטב"א מה שתי' עוד

שם גמ' בשלשה ומשהו סגי וכו' וליכא לאוקמא ברחב שמונה חסר משהו דצריך רוב דופן שהוא ארבעה דא"כ הול"ל ארבעה ומדנקט רוב דופן ע"כ ברחב שבעה מיירי דסגי ברוב דופן אע"ג דליכא ארבעה וכמ"ש התוס' והא דקאמר הגמ' בדופן שבעה דבארבעה הו"ל רוב דופן ל"ד בארבעה אלא דכלפי דהוה ס"ד דבדחב הרבה מיירי דרוב דופן הוי יותר מארבעה קאמר דבשבעה מיירי דסגי בארבעה ופריך בשלשה סגי ואמאי נקט רוב דופן דאיכא למטעי דברחב שבעה דצרי' רוב דופן ממש שהוא יותר מג' ומשהו

ע"ב תוס' ד"ה הב"ע וכו' שנפרצה מע"ש וכו' עכ"ל הק' מהרש"א ז"ל נוקמ' בלא גדודי ונפרצה בשבת דלגבי טלטול הואיל והותרה הותרה וכו' ע"ש וכוונתו דנוקמא כרבי יהודה לקמן די"ז ע"א דאפי' ליכא מחיצות אמרינן הואיל והותרה וכו' אבל ר"י ס"ל התם דבדליכא מחיצות לא אמרינן הואיל והותר' וכו' ומ"מ י"ל לקושי' מהרש"א דבסיפא דברייתא קתני דביש לו מחיצה שרי וע"כ דעשו לו מחיצה כדפירש"י ז"ל דהא בנפרצה יותר מיו"ד מיירי נעשית מחיצה אסור בשבת ודחיק' ליה לאוקמ' דבשביל מילוי של שבת אחרת קאמר דפשטא דמילתא דבשביל אותה שבת מיירי

שם גמ' וכי ככר וכו' והתניא וכו' משמע ליה דהברייתא אפי' בהכשירו בקורה מיירי וב' קושיות מק' וכי ככר זו וכו' ועוד והתניא וכו'

דף י"ג ע"א תוס' ד"ה ע"ז וכו' לא שייך הכא טעמ' דב"ש וכו' אבל בתלמיד א' שאמר' משום ר"י לא ק"ל משום דנ"מ נמי לב"ה דאפילו ביותר מד' סגי בלחי ולאפוקי דלא נימא דלא פליגי אלא בפחו' מד' ולהכי קאמר דבפחו' מד' אפי' ב"ש מודו ולא נחלקו אלא ביותר מד' וא"צ למה שנדחק מהרש"א ז"ל ועמ"ש בזה לקמן דע"ב ע"ב

ע"ב ד"ה שיודע וכו' ולא מצא ר"י בשום מקום בת"כ שממעט נחש וכו' עכ"ל קושט' הוא דנחש לא מיטמא אלא דליכא מיעוטא לנחש מכל הולך על גחון וע"כ דממעט מהיא ולא נחש כדממעט שרץ ומחד מיעוטא נפקי שרץ ונחש ועפי"ז י"ל עמ"ש מהרש"א בסה"ד דנחש אין דמו כבשרו ע"ש דלפ"ד מנ"ל למעוטי שרץ ונחש מחד מיעוטא נוקמיה למיעוט' דהיא לנחש אבל שרץ דאיכא ק"ו מבהמה דאין דמה כבשרה מנ"ל למעוטי ובלא"ה דבריו תמוהים דבגמרא בפ"ק דכריתות דף ד' ע"ב איתא דנחש דמו כבשרו ועמ"ש בחידושנו שם ע"ש

בא"ד אפי' במגע בכעדשה עכ"ל כתב מהרש"א דבבריית' דת"כ הו"מ למעבד ק"ו מכעדשה ע"ש ועיין להתוס' בפ"ק דסנהדרין די"ז דמייתו ברייתא בת"כ דעביד ק"ו מכעדשה ע"ש ומזה ק"ל עמ"ש התוס' בפ"ז דנדה דנ"ו ע"א דשרץ בכעדשה הלמ"מ ע"ש דלפ"ד היכי עביד ק"ו מכעדשה בברייתא הלזו הא אין דנין ק"ו מהלכה אפי' בסוף דינא כדאמרי' במס' נזיר דנ"ז ע"א ע"ש ועיין להרב טורי אבן במס' חגיגה די"א ע"א שהביא מהירושלמי בפ"ק דחגיגה דכעדשה הל"מ ע"ש שהוכיח מדברי הר"מ הל"מ היא

דף ט"ו ע"א ד"ה תל וכו' ולא תקשה מכאן למ"ד וכו' עכ"ל לא ידענ' מאי קושיא דהא פלוגתא דרבנן ור"מ היא בסמוך במתני' בכל עושין לחיין וכו' ורבנן ס"ל דמהני אפי' בב"ח ואפי' בדופן דסוכה ס"ל דמהני כדמוכח מבריית' דלקמן וא"כ נימא דברייתא דתל ונקט כרבנן

ע"ב ד"ה פרוץ וכו' גבי בעיא דהלכו באברים אחר הרוב וכו' עכ"ל עיין מה שהק' מהרש"א מזה עמ"ש התוס' לעיל דבי"ש א"א לצמצם ע"ש ול"ק דבדבר התלוי במדידה למדוד אם יצא הרוב בידי אדם מקרי דדוקא בדבר שכבר נעשה בי"ש ואינו תלוי במדירה מכאן ולהבא אמרינן דכיון דבי"ש נעשה א"א