משמרות כהונה חלק א רעח

המח"א בה' נדרים סי' ל"ז הוכיח מדברי הר"מ דאפי' לא ידע איזה נדר אלא בסתמא לא מהניא הפרה ותימה ע"ז הא פ' דבעל מפר בלא שמיעה ע"ש ונ"ל דל"ק דדינא דסתמא היינו דאמרו לו נדרה אשתך סתם והוא סכר דנדרה מתאנים והפר לה דומיא דדינא דקריעה דקתני בברייתא לקמן דפ"ו אבל בלא סבר דנדרה מתאנים אלא דנתכוון להפר כל נדרים איזה נדרים שיהיו מהניא שפיר

א"ד ושמע אישה ל"ד עיין להתוס' במנחות די"ח ע"ב ע"ש: אותה ולא אותה וחברתה עיין להלח"מ בפי"א מה"נ ולהמח"א בה"נ סימן ל"ז ובנימוקיו להרמב"ם שם ע"ש

והשקה אותה עיין פירש"י בסוטה דף ח' ע"א עיין שם

דף ע"ד ע"ב נשואין עושה וכו' פירש"י להבא עליה בחנק וק' דהא בסיפא דמתני' קתני בהדיא אין היבמה גמורה לאישה והיינו לענין סקילה כדמפ"ל הגמ' בסמוך והגמר' כאן פשיט מינה דנשואין עושה ועיין מהרש"ל ומהרש"א ז"ל ביבמו' דכ"ט ע"ב ויתיישב

דף ע"ה ע"א מיחל חלין ובטלין וכו' הק' הר"ן ז"ל נימא בדהשת' קמתפיס ותי' דש"ה דאמר ואני וכו' וכן מוכחא סוגיא דנזיר ע"כ והיינו סוגיא דנזיר שהביא לקמן דשמעה חבירת' ואמר' ואני והפר בעלה דבעל מיגז גייז וחברתה אסור' ונימא בסוף מתפיס אלא ע"כ משום דאמר ואני ומ"מ דבריו תמוהים דבגמ' בנזיר דכ"ב אמרי' עלה דהא ברייתא תפשוט דבעי רמי ב"ח וכו' ומשני התם טעי הכא לא טעי ע"ש בתוס' ומעתה לא קו' קו' ולא תי' תי' וצ"ע

ודע דהר"מ פי"ג מה"נ פ' כחכמים דאינו מפר נדרים שלא באו לכלל איסור ופ' להאי דינא גם לגבי אב וע"כ משום היקישא דאב לבעל מיהו הר"מ גופיה סובר דאב מפר כל נדרים אף שאין ענוי נפש וע"כ דלא מקיש אב לבעל מיהו כבר כ' הלח"מ בההוא פרקא דדוקא בשאר נדרים דלא מקיש משום דאיכא ריבויא ע"ש וי"מ דה"ט דאב אינו מפר נדרים שלא באו לכלל איסור משום דליכא למילף בק"ו דר"א די"ל בעל יוכיח דמפר נדרים שבאו ואינו מפר נדרים שלא באו ונכון הוא

דף ע"ו ע"א ורבנן לית להו ק"ו והתניא מכור' כבר וכו' נר' דעיקר פירכיה דאי רבנן ל"ל ק"ו מנ"ל דאינו מוכרה בנערות וי"מ מהא דאיתא בערכין דף דפליגי רב ושמואל במוכר שדהו בשנת היובל ופריך בגמ' לרב נימא ק"ו כההיא דנערה ומשני ש"ה דלא הדרא מזדבנא ופירש"י דאין מוכר בתו לשפחות אחר שפחות ע"ש מבואר מדבריו דלמ"ד מוכר לשפחות אחר שפחות אה"נ דס"ל דמוכרה בנערות ולפ"ז מאי פריך בשמעתין לרבנן נימא דל"ק ק"ו כה"ג וס"ל דמוכרה בנערות כמ"ד מוכרה לשפחות אחר שפחות ונר' דל"ק דהך שינויא הוא אליבא דרב אבל לשמואל אף כי הדרא מזדבנא עבדי' ק"ו לכ"ע וכמו מוכר שדהו בשנת היובל ושמעתין אליבא דשמואל אזלא אבל ק' לפמ"ש התוס' בכתובות דמ"ז ע"א בתי' קמא דאין מוכרה בנערות איכא ילפותא אחרינא מדאצטריך לאמה למעשה ידיה אלא כיון דמ"מ צריכין לק"ו מאי אולמיה דהאי ק"ו מהאי ק"ו ע"ש והשתא לפ"ז מאי פריך בשמעתין נימא דלרבנן לית להו ק"ו וילפי' דאין מוכרה בנערות מדאצט' לאמה למע"י ואית להו שפיר ק"ו דהשתא זבוני מזבין לה וי"ל דסוגיין אזלא כס"ד דהתם דלא ס"ד האי ק"ו דהשתא זבוני מזבין לה. ודע דלפ"ד התוס' הללו נוכל לו' דאף לשי' רש"י בערכין דהך ק"ו אזלא כמ"ר אין מוכר לשפחות אחר שפחות מ"מ למ"ד אדם מוכר מודה שפיר דאין מוכר' בנערות ונ"ל מדאצט' לאמה למע"י אלא דהברייתא דנקט ק"ו ס"ל כמ"ד אין מוכרה לשפחות אחר שפחות באופן דהא דאין מוכרה כשהיא נערה לכ"ע הוא וע"ש בתוס' בערכין

ע"ב שאם חשכה וכו' נר' פשוט דאינו יכול להפר ביה"ש ספיקא הוא ס"ד לחומרא ולפ"ז חשכה דקתני מתני' הוא ביה"ש ולא צאת הכוכבים ועיין להר"מ בפי' המשנה ברפ"ד דדמאי דמפ' חשכה דקתני מתני' דהתם צאת הכוכבים הוא ולא ביה"ש וצ"ל דשאני הכא דכיון דתני מפר עד שלא תחשך דלשון זה משמע בעוד יום עד שלא חשכה כלל וכמ"ש הרא"ש לקמן במאי דקא' מתני' נמי דייקא ע"ש וכיון שכן לא חש למתני ל' חשיכה כיון דליכא למיטעי ובהכי ניחא מה שדקדק הר"ן ז"ל דהול"ל אינו מפר משתחשך וכו' ע"ש די"ל דמשום ביה"ש תני הכי

אין הלכה כאותו הזוג וכו' כתב הרא"ש ז"ל בפי'

משום דרבים פליגי אצט' למפסק וכו' ע"ש י"מ דהרא"ש ז"ל גופיה לקמן דפ"ז ע"ב בפסקיו חלק על הר"מ דפ' כחכמים כיון דסתם מתני' דלא כחכמים ע"ש וא"כ אמאי אצט' למפסק כאן כיון דסתם מתניתין דלא כרבים ולק"מ דשאני ההיא דלקמן דרע"ק ורי"ש פליגי על סברת חכמים בהקמה והוו כרבים נגד רבים ובהא ודאי הלכה כסתם משנה משא"כ הכא וס"ל להרא"ש דמאי דאמרי' סתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתני' לא נאמר היכא דרבים פליגי בברייתא

דף ע"ז ע"ב ומה בעל שאינו מתיר וכו' אין להק' ל"ל קרא הא קי"ל תרי ק"ו דסתרי אהדדי כל חד תיקום אדוכתיה די"ל דילפי' בבנין אב וכמ"ש הרא"ש ז"ל בפי' וכה"ג כ' התוס' בפ"ק דחולין ועיין להרא"ם בפ' מטות

דף ע"ח ע"ב היינו שמע וקיים פירש"י ז"ל ותרתי למ"ל והוא תימה דהא ב' דינין חלוקין הן דבשמע וקיים אפי' מת בו ביום ובשתק קתני מת ביום שלאחריו ומה שייך למי' תרתי למ"ל והגמ' דפריך היינו שמע וקיים הכי פריך הא בכלל שמע וקיים הוא ואפי' מת בו ביום והיכי קתני דבעינן מת ביום שלאחריו גם מ"ש רש"י בשינויא דגמ' ואזלי' לחומר' דנר' דמכח ספי' הוא דלא ידעי' לאלתר ולזה י"ל דבו ביום איכא צדדי ההיתר יותר דהיינו שתק ע"מ לקיים אח"כ ושתק ע"מ למיקט והוי כמו רוב ואזלי' להקל אבל לענין יום שלאחריו הוי איפכא וכה"ג כ' התוס' בחולין בשמעתא דמחצה ע"מ כרוב ע"ש אבל אכתי ק' דלקמן מצרכי' קרא לשתק סתם ומי אצט' קרא למיסר ספיקא וצ"ל דשתק סתם דלקמן היינו דלא חשב כלום בדעתו והכא דמת ולא ידעי' מה היה בדעתו הוא דכ' רש"י דמכח ספיקא הוא ודע דגם כאן הו"מ הגמרא לשנויי בשתק ע"מ לקיים לאחר זמן וכדכ' הרא"ש בסמוך

דף ע"ט ע"ב ולא ליתסרן פירות העולם עלה וכו' כ' הר"ן ז"ל הא דלא אסרי' ליה מהשתא משום דלא אסר עצמו אלא משעת רחיצה וכו' ע"ש והא דלא מוקי לה הגמ' באסר מהיום ומיתסר